משיח עדיין לא בא

1. אחרי כל הסטטוסים, הברבורים, הדיבורים הנשגבים על "רפורמות" ושטיפות המוח שמארגן לנו אגף התקציבים באוצר באמצעות דובריו הנאמנים בתקשורת, אפשר לזקק את הבעיות במשק לשלוש עיקריות-ענקיות ולהגדירן בשלוש מילים: דיור, שחור ושכר. במדרג הבעיות, הדיור מנצח בקלות. בועת הנדל"ן וטירוף המחירים הם המנוע של יוקר המחיה, זה התחום שבו ההוצאה היא הכי כבדה ברוב משקי הבית.

הכסף השחור, תכנוני המס וקומבינות המס הם הסיבה שאגף התקציבים פונה לפתרונות הקלים ולכיסם של הפראיירים בכל פעם שיש חור בקופה - מה יותר קל, זריז ואפקטיבי מאשר להעלות ב-1% את מס ההכנסה והמע"מ? ודיכוי השכר בישראל הוא - טוב, זה כבר ממש לא דורש הסבר, כמעט כל משק בית "ממוצע" מרגיש אותו. ההכנסות משכר תקועות מבחינה ריאלית. וההוצאות? הו, ההוצאות רק תופחות.

כדי להבין עד כמה מחירי הדיור כאן מטורפים ומנותקים מכל היגיון ומציאות, ועד כמה האוצר, בנק ישראל וכל מי שמעורב בשוק הנדל"ן "התאהבו" בבועה (ראשית הכחישו את קיומה וכעת מבועתים מפיצוצה), אנחנו מביאים כאן, בתמצית, תוכנית שרקם איש עסקים בכיר, הבקי היטב ברזי הבנייה והנדל"ן: המדינה צריכה לתת את הקרקע בזיל הזול, וגם להציע מימון נגיש; היזמים יבנו פרויקטים לשכירות עם תשואה סבירה; העלות תסתכם, שימו לב, בחצי מיליון שקל גג לדירה של 100 מ"ר בסטנדרט ממוצע ואף יותר מזה, אפילו בגבולות חדרה-גדרה (כן, יש הרבה פרדסים, קרקעות חקלאיות ושטחים פנויים); בחוזה השכירות תינתן לדייר אופציה לרכישת הדירה ב-600 אלף שקל, ודמי השכירות (לפי תשואה של 4% ליזם) יהיו עד 2,000 שקל בחודש.

נשמע דמיוני וחלומי, נכון? אבל אלה המספרים שממחישים את טירוף הבועה. גם אם נניח שבנייה מסיבית כפי שמציע איש העסקים עלולה לגרום תרחיש בלהות בשוק הנדל"ן (ריסוק מחירים ופשיטות רגל), אפשר למצוא נקודת אמצע אחרת: נניח, 700 או 800 או 900 אלף שקל לדירה של ארבעה חדרים, לא יותר. זה די והותר. מה שצריך כדי ליישם את הסיסמאות לדיור בר השגה הוא לא עוד ועדה ולא עוד רפורמה, אלא אנשים שיודעים לקבל החלטות ולהזיז הרים וגבעות, כולל הרים וגבעות בדמות נגידי בנק ישראל, ראשי הבנקים והקבלנים - הלובי הכי חזק והכי דומיננטי לשימור מחירי הדיור בסטטוספירה.

2. אלוהים, נוהגים לומר, נמצא בפרטים הקטנים, והפרטים הקטנים, הלא-חשובים לכאורה, הקטנוניים לכאורה, מאחורי הקלעים לכאורה - הם הפרטים המרכיבים את התמונה המלאה, הקרובה יותר למציאות, ולא זו שמציירים לנו יועצי התקשורת, יועצי התדמית והיועצים למירוק המוניטין של פוליטיקאים ושאר הפרצופים שניבטים אלינו מקופסאות הטלוויזיה ומסתובבים ברשתות החברתיות.

ביום שלישי השבוע החליטה נילי רייכמן, יועצת התקשורת של יש עתיד, ומעתה יועצת התקשורת של שר האוצר החדש, לסגור לתקשורת את המפגש של יאיר לפיד עם נגיד בנק ישראל סטנלי פישר לרגל הגשת דוח בנק ישראל ל-2012. זו החלטה יוצאת דופן, שנועדה למנוע מירום הודו, המשיח ומלך הפייסבוק, להיכנס חס וחלילה לקרבות מגע עם עיתונאים. זמן קצר אחרי הפגישה, שחררו בדוברות האוצר סרטון וידאו של לפיד, שצולם כנראה באמצעות הסמארטפון, מקבל מפישר את הספר עב הכרס, השופע בגרפים ובנתונים, ואומר לו בחיוך רחב שיקרא את הדוח כבר הלילה, מילה במילה, cover to cover, בלשונו של לפיד (בטח, דוח בנק ישראל לשנת 2012, פצצת שעמום, הפך פתאום לרב-מכר סוחף שייקרא בצמא אל תוך השעות הקטנות של הלילה). בחלוף עוד זמן קצר, כ-20 דקות לפני שידור מהדורות החדשות בטלוויזיה, שיגר האוצר סרטון וידאו נוסף - למעשה מדובר באותו סרטון, אלא שהפעם "באיכות טובה יותר". מה קרה? זווית הצילום לא החמיאה למשיח? האיכות הפגומה הסתירה את החיוך הרך ושובה הלב? תקתוקי המצלמות והפלאשים הרבים הפריעו לבהירות של הטקסטים המדהימים?

יאיר לפיד הגיע לפוליטיקה מלא כוונות טובות ונכנס למשרד האוצר בעל כורחו, אבל הפרטים הקטנים, הפרטים הקטנטנים של ההפקה והביום המתקתק של מופע שר האוצר עם נגיד בנק ישראל, ודחיפתו למהדורות החדשות בטלוויזיה, מציירים תמונה מדאיגה - תמונה של איש עם אובססיה לתשומת לב ולשליטה בכל מחיר במה שהוא אומר וכותב, של איש עם גינונים מלכותיים והתנהגות מפלגתית מעוררת שאלות (18 חברי כנסת שלא מוציאים הגה בלי אישורו ובני ברית שנאלצים לפרגן לו ולהתחנף לו בעל כורחם), של איש שפותח כביכול ערוץ הידברות ישיר ל"עם ישראל" אבל בפועל סוגר אותו והופך אותו לבמה במעמד צד אחד - במה לנאומים חד-צדדיים לאומה. בקיצור, אחיו התאום של ביבי, רק דיגיטלי יותר.

3. מקורביו של לפיד נוזפים בעיתונאים: אתם צרי עין, הקנאה בוקעת מגרונכם, לפיד עוקף אתכם ופונה לעם ישירות וכדומה. וחוץ מזה, תנו לו צ'אנס, תנו לו מאה ימי חסד, תנו לו ללמוד. אבל איך אפשר לתת מאה ימי חסד לשר שלא מפסיק לברבר עצמו לדעת? למה הוא מצפה, שעיתונאים יתמללו את הגיגיו, יגישו אותם לציבור כפי שהם וימחאו לו כפיים?

הפוסט האחרון, למשל, על מעמד הביניים ומייצגיו, הוא בעיקרו נכון, אבל מעליב - לא משום שלפיד התרשל בפרטים הקטנים, אלא משום שהוא מתעקש לפנות אך ורק לבוחריו, ורוב בוחריו מגיעים משלושת העשירונים העליונים. מצורפת למאמר הזה טבלה שפרסמנו לפני כארבעה חודשים

וכעת אנחנו חוזרים על עיקרי הדברים: שלושת העשירונים העליונים, במיוחד התשיעי והעשירי, נושאים בעיקר נטל המס בישראל. הם משלמים כ-90% ממסי היחידים והעצמאים - כ-45 מיליארד שקל בשנה. במקביל, לאורך העשור האחרון ירד באופן דרמטי נטל המס הישיר כחלק מההכנסה החייבת (מס הכנסה, מס בריאות וחלק העובד בדמי ביטוח לאומי), הפרש של 10% בחמשת העשירונים העליונים. זו הסיבה שהאוצר ויועציו מבקשים "להרחיב את בסיס נטל המס", כלומר להעלות את מס ההכנסה ב-1% ואולי אף יותר. הטיעון שלהם לגיטימי לכאורה: נטל המס הישיר בישראל ירד באופן משמעותי, הוא בין הנמוכים במדינות המערב, והגיעה העת להעלות מסים אם רוצים שירותים טובים יותר. זו, כמובן, הצגה מעוותת שחוטאת לאמת של התמונה הכוללת.

נכון שנטל המס בישראל הוא מהנמוכים בעולם, אבל נטל המס העקיף (מע"מ, מס קנייה, דלק וסיגריות) הוא מהגבוהים בעולם. שינויים בשיעורי המס משפיעים באופן שונה למדי על אוכלוסיות שונות ולעתים אף בצורה מנוגדת לחלוטין. מסים עקיפים הם מסים רגרסיביים - מסים המוטלים על ההוצאה ללא התחשבות בגובה ההכנסות של האזרחים - ולכן הם פוגעים באופן משמעותי יותר בשכבות החלשות ובשכבות הביניים. לעומת זאת, הפחתת המסים הישירים היטיבה באופן נדיב הרבה יותר עם השכבות החזקות והעשירות (המאיון העליון), ובסך הכול השינויים במבנה המס בישראל (גם התאגידיים) היו מהמנועים הבולטים ביותר להרחבת הפערים. הכנסתם הפנויה של העשירים גדלה בעוד זו של השכבות החלשות ושכבות הביניים קטנה.

לכל זה צריך להוסיף את ה"מסים" שאינם מופיעים בסטטיסטיקות הרשמיות אך משפיעים באופן מכריע על ההכנסה הפנויה של משקי הבית. מדובר כמובן במס הדיור ובתשלומי המשכנתה המנופחים, במס הבריאות העקיף (הדחיפה לעבר ביטוחים משלימים ופרטיים שמגדילים את ההוצאה רק כדי לקבל שירותי בריאות נורמליים), מס יוקר המחיה, הכולל הכול מכול - מסל המזון דרך ארנונה, מים וחשמל ועד הוצאות חינוך.

התוצאה היא שמשקי בית בשלושת העשירונים העליונים, שהכנסתם המצרפית מגיעה ל-20, 25 ואף 30 אלף שקל ברוטו, מתקשים לגמור את החודש ומרגישים, בצדק מבחינתם, פראיירים. הם משלמים מסים מלאים וחוטפים מכל הכיוונים. בעיקר הם אלה שיצאו לרחובות; הם אלה שפלאי הסטטיסטיקה וההגדרות המגוחכות שלה הפכו אותם בטעות לעשירונים "עליונים"; והם אלה, ש"גרמו" שלא בטובתם להיעלמות השכבות החלשות יותר מהדיון הציבורי. סליחה, אבל המדינה לא סוחטת את לימון השכבות החלשות? אז מה אם נטל המס הישיר שלהן זניח? האם הן אינן משלמות מע"מ על דירה חדשה? האם הן לא משלמות מע"מ ברכישות בסופר, בקניית סיגריות, במילוי מכל הדלק? האם הן לא משלמות ארנונה? מה השטויות הללו על ה"תרומה" של מגזר מסוים מאוד, גדולה ככל שתהיה, שהופכת את השאר לבטלנים, חסרי זכויות או "לא יצרנים"?

4. ריקי כהן מהסטטוס של לפיד חייבת לעשות היכרות עם חבריו של לפיד במציאות: למשל, דני טוקטלי. למשל, רון צוקרמן. למשל, צבי לימון. שלושתם חבריו-שותפיו של שאול שני, שעשה אקזיט מדהים בחברת ג'י.וי.טי הברזילאית, בהיקף של יותר ממיליארד דולר במזומן. הם היו שותפיו בהקמת קרן ההשקעות מגנום. הם היו מעורבים, יחד ולחוד, בשורה של חברות היי-טק מוצלחות כמו די.אס.פי.ג'י, פריסייס וסאפיינס. הם מיליונרים, מיליונרים כבדים מאוד. זו לא בושה להיות מיליונר וכמובן לא בושה להיות חבר של מיליונרים (הם גם חתמו ערבות לחובות של מפלגת יש עתיד), אבל די מביך לגלות שהחברים שלך הם חלק מהבעיה של ריקי כהן, שלבך יוצא אליה כל כך.

כשלפיד ביקש ממנהלי רשות המסים לטפל בתכנוני המס של האלפיון העליון, הייתה לנו תחושה כבדה שזה נוגע גם לחבריו. צריך להבין: אין, ממש אין במילייה הזה אנשים שמתנדבים לשלם מס מלא. ככלל, הם יעשו הכול, ה-כ-ל, כדי לשלם כמה שפחות מס: מבנה מסועף של חברות חוצה גבולות, העתקת מקום מגורים לחו"ל לזמן מסוים (בין השאר יציאה להפלגות ארוכות ביאכטות), נאמנויות על שם הדוד והדודה ועוד ועוד טריקים יצירתיים. חוקי? לא כל כך בטוח. על הגבול, ממש על הגבול שבין החוקי ללא-חוקי.

לכאורה, יישר כוח ללפיד על כך שנראה שהוא מטפל גם בחברים שלו, אבל הדרישה שלו ממנהלי רשות המסים היא סתמית וחסרת תוכן מעשי. רק שינוי פקודת המס, פישוטה וכתיבתה מחדש ע"י אנשי מס מהאקדמיה ולא ע"י הקליינטים של החוק (עורכי הדין ורואי החשבון שמתפרנסים מתכנוני המס), יכולים למזער את התופעה הזאת שגוזלת מדי שנה מיליארדים מקופת המדינה.

מי כמו יאיר לפיד יודע זאת: אם הוא היה מפרסם בפייסבוק את הדוחות של חברת "יאיר לפיד בע"מ", את הכנסותיה, את רווחיה ואת מסיה לאורך השנים האחרונות, ריקי כהן מחדרה הייתה מבינה טוב יותר איך הדברים עובדים ואיך רואי החשבון "מתכמנים" את מס הכנסה. היא הייתה גם מבינה טוב יותר למה עומדים להעלות לה שוב את המסים השנה (אה, יגידו שזה לזמן קצר, שבטווח הקצר יהיה רע רק כדי שאחר כך יהיה יותר טוב, אבל משום מה ה"יותר טוב" מתעקש שלא להגיע).

5. לפיד גם מודאג מרמת המחירים בשירותים הפיננסיים שריקי כהן מקבלת. את התשובה הטובה ביותר לפתרון הבעיה הוא יכול לקבל מ... שני יועציו הפרטיים: ענת לוין, המשנה למנכ"ל בנק הפועלים וראש חטיבת שווקים ופיננסים, וקובי הבר, ראש החטיבה העסקית בבנק לאומי.

אנו פונים מעל דפי העיתון ומתחננים בפני לוין והבר שיקדישו ללפיד הרצאה קצרצרה במסגרת ביקוריהם בביתו. על הפרק: המרווח הפיננסי בבנקים, עושק הריביות של משקי הבית (האחרונים מקבלים את הריביות הנמוכות ביותר בפיקדונות ומשלמים את הריביות הגבוהות ביותר על אוברדראפט או על הלוואות אחרות), והדובדבן שבקצפת ההרצאה: קרטל חברות כרטיסי האשראי בישראל, ששודד משקי בית באמצעות ריביות נשך ועושק בתי עסק קטנים על ידי עמלות אינסופיות.

ריקי כהן תשמח אם לפיד יקדיש את הסטטוס הבא לפתרונות שמציעים לוין והבר כדי לפתור את מצוקותיה בתחום הפיננסים. בשביל זה הם הרי לוחשים על אוזנו, לא? כדי להקל את סבלה של ריקי כהן מחדרה. או שאולי זה כדי להגן על האינטרסים של גב' לוין משכונת צהלה היוקרתית בת"א ומר קובי הבר מהוד השרון?

6. בהמשך לפתיחת הטור, הטבלה הנוספת שמצורפת אומרת הכול: השכר הריאלי של עובדים ישראלים בסקטור העסקי נשחק ריאלית משנת 2003 (שנת משבר ההיי-טק הגדול) קרוב ל-8% (!) זה מדהים, וזה עוד שכר ממוצע - המצב בשכר החציוני הרבה יותר גרוע. גם אם מנטרלים את 2003 הגרועה מבחינת העובדים, התמונה בעשר השנים האחרונות מצביעה על שחיקה ריאלית של כ-2%, עדיין גרוע.

הסיבות לכך מגוונות: החל בזמינות אינסופית של עובדים זרים וזולים המושכים את הממוצעים כלפי מטה (באופן רשמי, 12% מכוח האדם בסקטור העסקי הוא זר; המספרים הלא-רשמיים הרבה יותר גבוהים), עבור בהעדר אכיפה של חוקי עבודה ותרבות של מעסיקים קמצנים, וכלה בבעיית החינוך והעובדים המחזיקים במיומנויות נמוכות ומנוצלים לרעה. אחרי הדיור, זו המשימה הכי חשובה וארוכת הטווח של לפיד: להגן על ההכנסות של העובדים ולהפסיק את השחיקה בשכרם.

 העשירונים העליונים

 בדקו באיזה עשירון אתם