תתחילו להתרגל: הבנקים יציגו תשואה חד-ספרתית על ההון

אחרי 3 שנים רצופות של צמיחה ברווחים, חמשת הבנקים הגדולים בישראל סיימו את שנת 2012 עם ירידה מצרפית של 15% ברווח הנקי, ל-5.9 מיליארד שקל לעומת 7 מיליארד שקל בשנת 2011. מי שהעיב בעיקר על התוצאות הוא בנק לאומי, שרווחיו נחתכו ב-50% עקב הפרשות כבדות בפרשת העלמות המס של הלקוחות האמריקאים, הפרשות בגין פרישה מוקדמת של עובדים ו'ניקוי אורוות' בתיק האשראי.

אלא שהסיפור החשוב בדוחות הבנקים אינו הירידה המצרפית ברווח (בנטרול תוצאות בנק לאומי, רוב הבנקים שמרו פחות או יותר על אותם הרווחים), אלא התשואה על ההון. ממוצע התשואה על ההון של הבנקים עמד בשנת 2012 על 7.7%. בנטרול שנת 2008, שהייתה שנת המשבר, מדובר בתשואה על ההון הגרועה ביותר שרשמו הבנקים מאז 2003.

למעשה, תשואה דו-ספרתית על ההון, שבעבר נחשבה לסטנדרטית, הפכה למצרך נדיר בקרב הבנקים. הסיבה לכך היא שהם נדרשים לעבות את הונם כחלק מדרישות הלימות ההון של בנק ישראל, הדורש מהבנקים להגיע להלימות הון ליבה של 9% עד סוף 2014. בעקבות הדרישה, ההון העצמי של חמשת הבנקים הגדולים גדל ב-7.5 מיליארד שקל אשתקד, ל-79 מיליארד שקל.

הנוסחה פשוטה: אם הרווחים בקיפאון וההון העצמי חייב לגדול, אז התשואה על ההון הולכת ונשחקת.

מזרחי טפחות, בניהולו של אלי יונס, אמנם שומר על תשואה דו-ספרתית נאה, והוא הציג תשואה על ההון של 13.1% בשנת 2012, אבל נראה כי תוכניות שהציג בעבר להגיע לתשואה על ההון של עד 17%, מסתמנות כדמיוניות במציאות הנוכחית.

בנק הפועלים, בניהולו של ציון קינן, הצליח ב-2012 גם הוא להגיע לתשואה דו-ספרתית של 10.1% - ממש "על הקשקש". האם יצליח לעשות זאת גם השנה? כלל לא בטוח. בנק הפועלים ימשיך ויגדיל את ההון שלו גם השנה, ובנוסף זה לא יהיה טריוויאלי שיציג הפרשות נמוכות להפסדי אשראי, כשם שרשם בשנת 2012, כך שהיה זה מאוד מאתגר עבורו להציג תשואה דו-ספרתית גם ב-2013. שאר הבנקים הציגו בשנה החולפת תשואה חד-ספרתית על ההון.

שנת 2012 הייתה שנת מעבר בבנקים; הצמיחה הוקפאה ועיקר המשאבים הופנו לשיפור ההון והתייעלות. האם שנת 2013 תהיה טובה יותר? כנראה שלא, סביר אף שתהיה טובה פחות.

המלצות ועדת זקן ישפיעו על תוצאות הבנקים ויגרעו כמה מאות מיליוני שקלים מההכנסות. גם הוראות רגולציה אחרות, כמו הפחתת עמלות ההפצה בקרנות הנאמנות, יפגעו בתוצאות, כשחשוב להדגיש שההוראות השונות פוגעות בהכנסות הבנקים אך לא מצמצמות את ההוצאות, ולכן הפגיעה ברווח היא ישירה. בנוסף, ההאטה במשק צפויה להימשך, והדבר צפוי להעיב על פעילות הבנקים. כך, שנראה כי התשואה על ההון הנמוכה ב-2012 אינה תקלה חד פעמית, ואנו עתידים לראות אותה גם השנה, אם לא מעבר לכך.

אז מה היו המספרים הבולטים של הבנקים בשנת 2012, ומה צפוי להתרחש בשנה הקרובה? התשובות לפניכם:

0.41% היה שיעור ההפרשה של חמשת הבנקים הגדולים מסך תיק האשראי. מדובר בעלייה קלה לעומת 2011, אז עמדו ההפרשות על 0.39%. בסך הכול הפרישו הבנקים להפסדי אשראי 3.22 מיליארד שקל, גידול של 9.6% לעומת שנה קודמת. את שיעור ההפרשה הגבוה ביותר ממשיך להציג בנק דיסקונט, שהפריש 0.61% מהתיק שהם 589 מיליון שקל.

אם בשנת 2011 ביצע בנק הפועלים הפרשה גדולה לעומת בנק לאומי, השנה התהפכה התמונה; בלאומי הבינו כנראה שהשנה ממילא 'אבודה', בשל ההפרשות בגין תוכנית ההתייעלות והחקירה בארה"ב, ולכן מנכ"לית הבנק רקפת רוסק עמינח החליטה 'לנקות את השולחן' והפרישה להפסדי אשראי סכום של 1.2 מיליארד שקל, 0.5% מהתיק - גבוה ב-68% מההפרשות שבוצעו ב-2011.

ועדיין, ביחס לממוצע בשנים האחרונות, הפרשות הבנקים להפסדי אשראי עדיין נמוכות. ב-3 השנים האחרונות הן נעות סביב 0.4% מהתיק, בעוד שבעבר בתקופה של האטה כלכלית כפי ששוררת כעת, שיעור ההפרשה של הבנקים היה גבוה יותר והגיע ל-0.7%, ובתקופת מיתון אף עלה על 1%.

איך ייתכן שהפעם ההפרשות נמוכות יותר משמעותית לעומת תקופות דומות בעבר? האם איכות תיק האשראי של הבנקים אכן השתפרה לעומת העבר, מה שמצדיק את ההפרשות הנמוכות, או שאולי הבנקים אופטימיים מדי? אם יתברר שהבנקים היו אופטימיים מדי, ייתכן שהשנה נראה גידול בהפרשות, לשיעור של 0.7%. כאמור, שיעור הפרשות כזה יהיה סביר בהתחשב בכך שאנו נמצאים בהאטה כלכלית, ואולם עלייה שכזו פירושה ירידה של מיליארד שקל ברווח הנקי של חמשת הבנקים - פגיעה משמעותית בתוצאות.

805 מיליארד שקל - זהו היקף האשראי לציבור של חמשת הבנקים הגדולים, עלייה של 2% בלבד בשנת 2012. לשם השוואה, בחמש השנים האחרונות צמח תיק האשראי של הבנקים בקצב שנתי של כ-8% בממוצע (בנטרול 2009, שהייתה שנת המשבר).

למעשה, ככל שהשנה התקדמה, כך הואטה צמיחת האשראי: בעוד שבמחצית הראשונה צמח תיק האשראי ב-2.3% (4.6% בקצב שנתי), הרי שבמחצית השנייה הוא צמח ב-0.5% בלבד (1% בקצב שנתי). בהנחה שמגמה זו תימשך, לא נתפלא לראות ב-2013 קיפאון ואולי אף ירידה בגודל תיק האשראי.

כאשר מנתחים את תמהיל תיק האשראי בבנקים, מגלים מגמה ברורה - האשראי העסקי הולך ומצטמק ואילו הקמעונאי צומח, בעיקר בזכות הגאות בשוק המשכנתאות.

תיק האשראי העסקי של חמשת הבנקים הגדולים ירד ב-4.5% בשנה החולפת ל-278 מיליארד שקל, ובמספרים אבסולוטיים: סך האשראי העסקי (אשראי ללקוחות גדולים) הצטמצם ב-12 מיליארד שקל ב-2012.

בכל הקשור לאשראי קמעונאי התמונה הרבה יותר ורודה, ולא מזכירה מצב של האטה כלכלית: בשנת 2012 הוא גדל ב-7.6%, שהם 29 מיליארד שקל, וחצה את רף ה-400 מיליארד שקל (ליתר דיוק, 410 מיליארד שקל).

הבנקים מעדיפים לתת אשראי למשכנתאות לעומת אשראי עסקי מכמה סיבות. המרכזית שבהן היא מצוקת הון, כשכאמור עליהם להגדיל את ההון כדי לעמוד במגבלות הלימות ההון של בנק ישראל. לפי כללי באזל 2, הבנקים צריכים לרתק הון מועט יחסית במתן משכנתא לעומת ההון שעליהם לרתק כשהם נותנים אשראי עסקי (ריתוק ההון בגין משכנתא הוא רק 35% מההון שיש לרתק באשראי עסקי).

13.4 מיליארד שקל הוא סך העמלות ששילמו הלקוחות לחמשת הבנקים הגדולים ב-2012, ירידה של 0.1% לעומת שנה קודמת. זו הייתה למעשה שנה שנייה ברציפות של ירידה בהכנסות מעמלות, כשאלו חזרו לרמה של שנת 2009.

שני גורמים מרכזיים השפיעו על הירידה: ראשית הירידה בעמלות מפעילות שוק ההון, שנבעה מהצניחה במחזורי המסחר בבורסה. הדבר משתקף בעיקר בבנק הבינלאומי, שם נשחקו ההכנסות מעמלות בקרוב ל-6%. השחיקה גדולה יחסית, בהינתן שפעילות שוק ההון מהווה חלק מרכזי בפעילות הבנק, והוא עובד הרבה עם שחקני נוסטרו. בקרב הבנקים מציינים כי הירידה בעמלות בניירות ערך נבלמה ברבעון הרביעי, וישנם ניצנים של שיפור בהכנסות במהלך הרבעון הראשון של 2013.

אולם לא רק שוק ההון שחק את ההכנסות, גם העלייה במודעות הציבור וביכולת המיקוח מקשות על הבנקים. בולט מבין החמישה בנק לאומי שהכנסותיו מעמלות גדלו בכ-2%, כאשר עיקר הגידול נרשום ברבעון הרביעי - עלייה של 10% לעומת הרבעון המקביל ב-2011.

השנה סביר להניח שנראה ירידה נוספת בהכנסות מעמלות. הסיבה לכך היא ועדת זקן, שקבעה כי יש לבטל מספר עמלות ולתמחר מחדש את העמלות בתחום הני"ע. מסקנות הוועדה הקשורות לעמלות נכנסו לתוקפן כבר בתחילת 2013, והבנקים אומדים את הנזק מהן בכ-400 מיליון שקל.

0 זהו היקף הדיבידנד שחילקו הבנקים ב-2012. למעשה, מאז שנת 2010 לא חילקו הבנקים דיבידנד בשל מגבלות ההון של בנק ישראל (למעט בנק הפועלים ב-2011). שני בנקים כבר הודיעו עם פרסום הדוחות השנתיים כי בכוונתם לפנות לבנק ישראל בבקשה לחלק דיבידנד. השניים הם בעלי הלימות ההון הגבוהה ביותר (היחס בין ההון העצמי לתיק האשראי) - הפועלים והבינלאומי.

הבנק הבינלאומי הגיע בשנה החולפת לדרישות ההון של בנק ישראל, והלימות ההון ליבה שלו כבר עומדת על 9.65%, לעומת דרישת בנק ישראל להלימות של 9% עד סוף השנה הבאה. מהלך חלוקת הדיבידנד של הבנק מתבצע במקביל למהלך אחר שמקדם בעל השליטה, צדיק בינו. בינו מבקש לשטח את הפירמידה באמצעותה הוא מחזיק בשליטה, ולחלק את מניות הבנק כדיבידנד בעין לבעלי המניות של חברת פיבי (באמצעותה הוא מחזיק בשליטה בבנק).

כדי לבצע את המהלך זקוק בינו בין היתר לדיבידנד, על מנת לפרוע את החוב של פיבי לבנקים ולמשקיעים המוסדיים. קידום מהלך שכזה נעשה בתיאום עם בנק ישראל, ולכן סביר שבכוונת הבנק המרכזי לאשר לבינלאומי חלוקת דיבידנד.

בבנק הפועלים, הודיע היו"ר יאיר סרוסי על הכוונה לחלק דיבידנד במסיבת העיתונאים שערך הבנק לרגל פרסום הדוחות. נזכיר כי בעלת השליטה בפועלים, שרי אריסון, מאד תשמח לקבל את הדיבידנד. לאריסון אין אמנם בעיות נזילות, אבל יש לה חוב בהיקף לא מבוטל, והדיבידנד מהווה מקור חשוב לפרעונו.

אלא שבמקרה של הפועלים לא בטוח שבנק ישראל יאשר את הדיבידנד. הלימות ההון של הבנק אמנם גבוהה יחסית, 8.9%, וסביר שכבר ברבעון הראשון השנה הוא יגיע לדרישת בנק ישראל. יחד עם זאת, הפיקוח על הבנקים היה רוצה שלבנק תהיה כרית הון נוספת ליתר ביטחון. כמו כן, על בנק הפועלים (בדומה ללאומי) להגיע להלימות הון של 10% עד סוף שנת 2016.

ומה לגבי יתר הבנקים? כולם המשיכו גם השנה לשפר את הלימות ההון שלהם. השיעור הנמוך ביותר הוא בלאומי ובמזרחי טפחות, ברמה של 8.55%, אך קיים סיכוי סביר ששניהם יצליחו להגיע להלימות של 9% עוד השנה. לא נתפלא אם הבנק הבא בתור לבקש דיבידנד יהיה מזרחי טפחות, שמייצר רווחים בהיקף נאה.

אבל למרות שהבנקים משפרים את יחס ההון בקצב טוב, עדיין רחוק היום שהם ישובו לחלק דיבידנד לבעלי המניות, בוודאי לא בהיקפים אותם ראינו בעבר, ממוצע של 2-3 מיליארד שקל בשנה.

ירידה בשכר המנכ"לים

"במערכת הבנקאית יש משכורות גבוהות שקשה להצדיק, ואני לא חושב שזה יוכל להמשיך לאורך זמן" - כך אמר בשבוע שעבר נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, במסיבת עיתונאים שערך.

בשנה החולפת רשמו מנכ"לי הבנקים ירידה בעלות השכר, של כ-20% בממוצע. ועדיין, לא צריך לרחם על בכירי המערכת - ממוצע עלות השכר של 10 המנכ"לים ויושבי הראש של חמשת הבנקים הגדולים עמד על 4.87 מיליון שקל בשנת 2012.

בבנק דיסקונט ויתרו הבכירים על המענק השנתי, כאקט סמלי לצורך של הבנק להתייעל. כתוצאה מכך הסתכמה עלות שכרו של המנכ"ל ראובן שפיגל ב-3.93 מיליון שקל "בלבד" - הנמוכה ביותר מבין מנכ"לי הבנקים. יו"ר דיסקונט יוסי בכר נהנה משכר בעלות של 3.11 מיליון שקל.

עלות השכר הגבוהה ביותר מקרב הבנקאים הייתה בשנה החולפת זו של יו"ר בנק הפועלים יאיר סרוסי, 8.4 מיליון שקל, כאשר מיד אחריו נמצא מנכ"ל מזרחי טפחות אלי יונס, עם 8.2 מיליון שקל. אחריו ממוקם מנכ"ל הפועלים, ציון קינן, עם עלות של 8.1 מיליון שקל.

אחריהם נמצאים בכירי בנק לאומי, שנאלצו לספוג בונוס שלילי בשל התוצאות החלשות של הבנק. עלות השכר של המנכ"לית רקפת רוסק עמינח עמדה על 5.2 מיליון שקל, ושל היו"ר דוד ברודט על 3.3 מיליון שקל. אחריהם נמצאים בכירי הבנק הבינלאומי: 4.16 מיליון שקל קיבלה המנכ"לית סמדר ברבר צדיק; היו"ר רוני חזקיהו, שנכנס במאי אשתקד לתפקידו, קיבל 2.03 מיליון שקל עבור שבעה חודשי עבודה.

מי יותר גדול ממי?

שני מאבקי כוחות מתנהלים בשנים האחרונות בין חמשת הבנקים הגדולים. הראשון הוא על הדירוג במקום הראשון, בין הפועלים ללאומי, והקרב השני הוא על המקום השלישי בין דיסקונט למזרחי טפחות.

בשנתיים האחרונות פתח בנק הפועלים פער משמעותי על בנק לאומי. 2012 שהייתה שנה חלשה ללאומי, אפשרה לפועלים לבסס עצמו כבנק הגדול ביותר, כאשר בשנה זו הוא עקף את לאומי גם בפרמטר הלימות ההון, לאחר שבשנים האחרונות הלימות ההון של לאומי הייתה גבוהה יותר.

ב-2013 נפתח הקרב מחדש. מנכ"לית לאומי רוסק עמינח מתכוונת לעשות כל שביכולתה כדי לכבוש את המקום הראשון. לאחר שביצעה אשתקד ניקוי אורוות, לצד מחיקות כבדות, היא מגיעה ל-2013 עם מאזן רזה ובריא יותר, מלאה במוטיבציה להילחם על ראשות הטבלה. ציון קינן בבנק הפועלים לא יעשה לה חיים קלים, אבל בטוח שהקרב הולך להיות מעניין.

תואר הבנק השלישי בגודלו היה שייך באופן מובהק לאורך שנים לבנק דיסקונט. בשנים האחרונות "פתח מזרחי טפחות מבערים" והחל לצמצם פערים, בשעה שדיסקונט האט את קצב הצמיחה והתמקד בפתרון בעיות ההון שלו.

התוצאה היא שמזרחי טפחות עקף את דיסקונט בשווי שוק, ברווח הנקי ובתיק האשראי. דיסקונט עדיין מוביל בפרמטרים כמו סך גודל המאזן והיקף הפקדונות, אולם אם מזרחי טפחות ישמור על קצב צמיחה גבוה, ודיסקונט יעשה צעד כמו מכירת אחת החברות הבנות (מהלך שהוא בוחן) - מזרחי עשוי לעקוף אותו גם בפרמטרים אלו, ולהפוך רשמית לבנק השלישי בגודלו בארץ.

 תוצאות הבנקים