פחות משבועיים לפני הפלייאוף ב-NBA, וקצת יותר משבוע אחרי שרצף הניצחונות המטורף שלה נעצר על 27, ברור שצריך לקרות משהו מאוד יוצא דופן, אם מוציאים פציעות משמעותיות מהמשוואה, כדי שמיאמי היט לא תזכה באליפות שנייה ברציפות. אליפות שנייה ברציפות זו כבר שושלת, והאמת שאם מסתכלים קדימה ושוב מוציאים פציעות משמעותיות מהמשוואה, קשה לראות איך השושלת של מיאמי לא מאריכה ימים מעבר לשנתיים.
פתאום מה שלברון ג'יימס הבטיח כשהוא הגיע למיאמי בקיץ 2010 - "לא שתיים, לא שלוש, לא ארבע, לא חמש, לא שש, לא שבע" אליפויות, אלא יותר - נשמע הרבה פחות מגוחך. בעיקר כי ג'יימס, בלי להיכנס להשוואה המיותרת ביניהם, משחק ברמה ג'ורדנית. בעוד חודש הוא יזכה, פה אחד, בתואר MVP רביעי בחמש שנים - משהו שרק ביל ראסל, הסנטר האגדי שהוביל את בוסטון סלטיקס ל-11 אליפויות בשנות ה-50 ו-60, כולל שמונה ברציפות, עשה בקריירה שלו.
***
גם אם הקריירה של ג'יימס לא תתעלה למספרים של ראסל, אלא רק של ג'ורדן (שש אליפויות), הוא עשוי, כמו ג'ורדן, להשאיר בסיכומו של דבר דור אדיר של כוכבים בלתי מסופק, כלומר חסר טבעת אליפות. במקרה של ג'ורדן, הדוגמה הכי טרייה היא קארל מלון וג'ון סטוקטון, הצמד שהוביל את יוטה ג'אז לשתי סדרות גמר רצופות (1996/97 ו-1997/98), בשתיהן הבולס ניצחו 4-2.
הסטוקטון ומלון במקרה של ג'יימס עלולים להיות כריס פול ובלייק גריפין, הצמד שהפך את לוס אנג'לס קליפרס משם נרדף לקבוצת הספורט המקצוענית הכושלת אי-פעם, ל"מועמדת בכירה לזכות באליפות", לפי קובי בראיינט. לקליפרס יהיה בעתיד הלא רחוק פחות או יותר מה שהיה ליוטה באמצע שנות ה-90: שילוב בין הפוינט גארד הטוב בליגה (פול בתפקיד סטוקטון) לפאוור פורוורד הטוב בליגה (גריפין בתפקיד מלון), פלוס סייענים יעילים סביבם. אבל נגד השלישייה של מיאמי (ג'יימס-דוויין ווייד-כריס בוש), שהצוות המסייע שלה נהיה אולטרה-יעיל, זה לא מספיק.
***
אם שני שחקנים שהם הכי טובים בעולם בעמדה שלהם לא מספיקים, אפשר להסיק שכוכבים בודדים יתקשו עוד יותר לשבור את ההגמוניה של מיאמי. לכן סביר שהעתיד של כרמלו אנתוני, הסקורר השני הכי טוב בליגה (27.9 נק' העונה) שהחזיר את הניקס לצמרת המזרח, ייראה כמו העבר של פטריק יואינג. הניקס של יואינג הפסידו לבולס של ג'ורדן בחמש סדרות פלייאוף. הניקס של אנתוני הפסידו 4-1 למיאמי של ג'יימס בסיבוב הראשון של פלייאוף 2012.
עוד יריב שג'יימס צפוי לתסכל במזרח הוא דריק רוז משיקגו בולס. רוז, ה-MVP לפני שנתיים, לא שיחק העונה בגלל פציעה. בהנחה שמהעונה הבאה הוא יחזור להיות דריק רוז, הוא שוב יוביל בשיקגו קבוצה מאוזנת, עמוקה ובעיקר מאוד קשוחה, שמזכירה בהרבה מובנים את אינדיאנה פייסרס של אמצע שנות ה-90, בראשות רג'י מילר הנהדר. מילר ואינדיאנה לקחו את ג'ורדן והבולס לקצה (4-3) בגמר המזרח ב-1998. הבולס של רוז הגיעו לגמר המזרח ב-2011. התוצאה אז, כשמיאמי עדיין היתה אוסף של אינדיבידואלים, היתה 4-1 למיאמי.
גם בגמר פלייאוף 2012 התוצאה היתה 4-1 למיאמי, רק ששם זה היה נגד אוקלהומה סיטי ת'אנדר, עם השחקן השני הכי טוב בעולם - קווין דוראנט. דוראנט, גארד בגובה 2.13 מטר, נותן העונה 28.4 נק' (מוביל את הליגה, בדרך לתואר מלך הסלים רביעי ברציפות), 7.9 ריב' ו-4.5 אס', קולע ביותר מ-50% מהשדה, מ-40% מהשלוש ומ-90% אחוז מהקו (בדרך להיות רק השחקן השישי בהיסטוריה במועדון ה-50-40-90), ואין לו סיכוי לזכות ב-MVP.
צ'רלס בארקלי, פאוור פורוורד שמנמן בגובה 1.98 מטר שהיה השחקן השני הכי טוב בעולם בתחילת שנות התשעים, דווקא זכה ב-MVP ב-1993. באותה שנה הוא ופיניקס סאנס הפסידו בגמר הפלייאוף 4-2 לשיקגו. זה היה הגמר הראשון והאחרון של בארקלי. דוראנט, שחקן יותר טוב מבארקלי, יקבל כמעט בוודאות עוד הזדמנויות, כנראה כבר העונה. זה מצב לא נעים להיות בו, אבל התקווה הכי טובה שלו היא שפציעות יהיו חלק מהמשוואה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
