עמדה: להטיל מס בלו בשיעור של 50% על מחיר הגז הטבעי

תחילת אספקתו של הגז הטבעי ממאגר "תמר" היא אבן דרך חשובה בהיסטוריית האנרגיה של ישראל. במקום "עצמאות אנרגטית" קיבלה המדינה תלות מובהקת בספק אנרגיה אחד, בצינור אחד ויחיד בקוטר 40 אינצ' לערך, המספק גז לייצור עשרות אחוזים מהחשמל במדינה.

בתלות הזו טמון פוטנציאל סכנה לאספקת האנרגיה לייצור חשמל בישראל, סכנה שמדינה מתוקנת לא היתה לוקחת על עצמה. אספקת הגז לתחנות החשמל בישראל תהיה תלויה מעתה בליקויים נקודתיים ובכשלים של מפעילי האסדה (רובם אינם ישראלים), בחברה זרה והיא תהיה חשופה לאסונות טבע ואפשרות לפעולות גורמים עוינים. אף מדינה בעלת ביורוקרטיה מקצוענית, שאינה נכנעת לטייקונים ושלוחיהם הפוליטיקאים, או שיש לה ארגונים בטחוניים שראשיהם דואגים לבטחון המדינה יותר מאשר לקריירה שלהם אחרי הפרישה, לא היתה מאפשרת תלות דרמטית כזאת של ייצור החשמל בגורם אחד מפוקפק.

אולם התלות היא כעת עובדה - שצריך לבטלה על ידי הקמה מהירה של לפחות תחנת חשמל פחמית נוספת אחת והקמת חיבור נוסף למאגרי הגז - והציבור הישראלי, שייהנה ממחירי חשמל נוחים יותר, שיעלו בימים הקרובים באחוזים אחדים, רשאי גם ליהנות מהגז הטבעי השייך לו גם בצורת הכנסה ישירה לקופת האוצר ולא רק כתוצר לוואי של ועדת שישינסקי, או תמלוגים נמוכים באופן ישיר.

הגז הטבעי הוא מוצר אנרגיה כמו בנזין, סולר, גפ"מ ומוצרים נוספים שהבלו המוטל עליהם הוא גבוה. ככזה, אין סיבה לפטור אותו מעט לגמרי מהבלו המפורסם. לכן על הגז, המנוצל על ידי גורמים פרטיים, יש להטיל בלו כמו זה המוטל על דלק לתחבורה.

אחת התופעות המלוות את גילויי הגז הטבעי הישראלי היא הקמתן של תחנות חשמל פרטיות חדשות, שיתחרו בחברת החשמל וימכרו חשמל במחירים נמוכים יותר לצרכנים גדולים. בכך ייגרם נזק ניכר לציבור, שיצטרך לממן עלות ייצור עודפת של חברת החשמל. לעומת זאת, קבוצה עסקית כחברה לישראל, למשל, תנצל אוצר טבע נוסף של המדינה, במחירים נמוכים יחסית, שהושגו הודות לכוחה של חברת החשמל מול "תמר" ועמדת המדינה מאחוריה, להפקת רווחים נוספים. כי"ל, החלוקה עם המדינה על גובה התמלוגים בגין אוצרות הטבע בים המלח, תהנה כעת ממשאב טבע נוסף, שעליו היא לא תשלם מאומה.

למעשה, הגז שישמש לייצור חשמל עבור החברה לישראל, החברות הבנות שלה וחברות נוספות במשק, הוא ייצוא עקיף של הגז בהיותו מנוצל ליצור מוצרים שרובם ככולם מיועדים לייצוא. בכך, החברה לישראל תגדיל את רווחיה, תוך ניצול משאב טבע השייך למדינה, ומבלי לשלם למדינה.

השימוש באנרגיה זולה גם לא ישפיע מהותית על תמחור מוצרי החברה לישראל-כי"ל, משום שמחיריהם נקבעים בשווקי הסחורות הבינלאומיים ואינם פונקציה ישירה של עלויות הייצור. לכן, אין סיבה שלא להטיל בלו בשיעור של 50% על מחיר הגז שיסופק, במישרין או בעקיפין, לחברות דוגמת החברה לישראל (הסיכוי להטיל מס על הגז הטבעי במקרה שפוטאש תרכוש את כי"ל יהיה שווה לאפס).

מתנגדים יטענו שדיפרנציאציה של בלו על הגז הטבעי - גבוה לצרכנים מסוימים, נמוך לאחרים - היא בלתי אפשרית, אולם זו טעות. גבייה דיפרנציאלית קלה מאוד כשחישובה יתבסס על צריכת הגז או החשמל של הצרכן. אשר לשתי רמות של בלו, הרי שגם סידור זה כבר קיים, כאשר הבלו המוטל כיום על סולר ומזוט לייצור חשמל הוא בגובה אחוזים בודדים בלבד מזה המוטל על אותם חומרים לשימושי תחבורה. כדאי גם לדעת, שאם יגיע היום שבו משאיות ומכוניות יונעו בגז טבעי, משרד האוצר לא יהסס לרגע אחד להטיל את הבלו על הגז הטבעי. לתחבורה בלבד, כמובן.

■ יעקב צלאל הוא עורך אתר autonews.co.il המוקדש לתעשיית הרכב העולמית, תחבורה ציבורית, טכנולוגיות תחבורה ומסחר ברכב.