סיור בעקבות ההיסטוריה של קיבוץ משמר העמק

"נולדתי ארבע שנים לאחר המאורעות שעוסק בהם הספר. אולם כבר מינקות לא יכול היה בן קיבוץ משמר העמק להימלט מהשם 'קאוקג'י' או מסיפור המערכה באפריל 1948. סרט הקרב שצילם יואל לוטן, שבו נראה חבר הקיבוץ הנחוש עמנואל לין מורה לאנשיו להסתער נוכח פני אויב נעלם, או התמונה שבה נראה משה אזוב מרים משקפת מעמדתו, נחרתו ונצרבו בתודעה של כל עולל... זו הייתה החוויה המעצבת שבה גדלתי. כל ילד קיבוץ ידע לדקלם שבמשמר העמק הופעלו לראשונה תותחיו של קאוקג'י, ושהאיש וצבאו סולקו מפה בבושת פנים לאחר מערכה בת 10 ימים עקובים מדם וחורבן".

כך נפתח ספרו של ד"ר עמירם אזוב "משמר העמק לא תיפול" (הוצאת דביר, בשיתוף עמותת גלילי) שעתיד להגיע לחנויות בשבועות הקרובים. אזוב הוא בן משמר העמק, מראשוני הקיבוצים של השומר הצעיר, שנוסד 27 שנה לפני אותו קרב. עמירם היה גם המורה שלי להיסטוריה בתיכון, ומחנך של אחת הכיתות המקבילות. את אהבתי לשורשים עמוקים ולדיוק בענייני רוח הזמן אני חבה גם לו. ואין נכון מהתיאור שלעיל כדי לזקק את תמצית הרוח שעליה גדלנו - בני אדם הם למודי כאב, אבל חזקים.

מיקרו-היסטוריה בקיבוץ

"הקיבוץ חווה טראומה חיובית, אפשר לומר", אומר אזוב בזהירות, "היו הרוגים, גם ילדים ונשים; שלב פינוי הילדים מהקיבוץ היה שבר גדול, אבל הייתה התגייסות אדירה, רוח מיוחדת ששרתה על המקום וחיזקה את תחושת הייחוד, האיחוד ושיתוף הפעולה. זה היה רגע של מבחן קשה שעמדו בו בהצלחה".

אזוב, מרצה סוחף, ואיש עם חוש הומור משובח, הוא היסטוריון צבאי ("צליחה", על חזית הדרום במלחמת יום הכיפורים, יצא לאור לפני שנתיים), וספרו מתאר את הקרב כמיקרוקוסמוס של השלב הראשון במלחמת העצמאות, שהוא גם נקודת מפנה במלחמה כולה: "זה לא ספר היסטוריה על הפלמ"ח, ולא על משמר העמק, ולא על צבא ההצלה, ולא על פליטי 48'. אלא גם וגם וגם וגם.

"לקחתי את הקרב הזה, המקומי לכאורה, והראיתי כיצד מתמצים בו כל הנושאים המהותיים לנקודת הזמן ההיא: נחישות העמידה היהודית אל מול האויב (לובקה, המא"ז, מפקד האזור, המיתולוגי, אמר שלא זזים - אז לא זזים); הפיכת הפלמ"ח ממיליציה לצבא (הפלמ"ח בקרב ראשון); קריסת המרחב הכפרי-הערבי והיווצרות אסון הפליטות (ברגע שקאוקג'י התמקם בכפר מנסי, מדרך עוז של היום, לא היה לכפריים סיכוי), ודעיכתו של המנדט הבריטי (האדמיניסטרציה הבריטית רואה ביהודים פגע רע, קשי עורף שאינם מקבלים מרות. בתחילה הם מתווכים בין הצדדים, אחר כך פשוט עוזבים)".

קרב משמר העמק התרחש בין ה-4 ל-14 באפריל 1948. קולונל פאוזי אל-קאוקג'י, שעמד בראש כוח של 1,500 לוחמי "צבא ההצלה" הפתיע את אנשי הקיבוץ ואת מנהיגי היישוב, ותקף במטרה לכבוש את הנקודה האזרחית ולהבקיע את הדרך לחיפה. אילו היה מצליח, היה מנתק את צפון הארץ מדרומה, זורע דמורליזציה ומי יודע מה עוד.

יעקב חזן, ממנהיגי מפ"ם וחבר הקיבוץ, הוברח החוצה בעצם ימי הקרבות, ונאם לפני הוועד הפועל הציוני בתל אביב. הוא תבע את התגייסות כל המוסדות למען "החיש את העזרה לביתנו הנתון במצור... כולנו חולי אהבה לעם ולארץ, ולולא מחלתנו זאת לא היינו מחזיקים מעמד... אך אם הדברים יוסיפו להתנהל כפי שהם מתנהלים עד כה - נישאר כולנו במשמר העמק, אך לא בחיים. משמר העמק היא מערכתו של העם היהודי כולו, אשר על עתידו אנו נלחמים כעת".

"זה ממש מיקרו-היסטוריה", אומר עמירם אזוב. "הרעיון הוא לקחת אירוע אחד, אתר גיאוגרפי אחד, פרק זמן אחד, ולחפש את נקודת ארכימדס בתוך המאורעות. אני לא המצאתי כלום, המשתתפים ראו את חשיבות הקרב כבר אז, אני רק מנסה לבחון את הקביעה הזאת".

והוא מצליח. נימת הכתוב, בזכות השימוש במקורות ראשוניים מעולים וראיית עולם שמעלה את האמת על נס, משתדלת להשקיף על הדברים ממגדל, שאינו בהכרח מגדל שן. תגידו שאני לא אובייקטיבית? תצדקו. אבל הספר נהדר.

לטייל עם הפלמ"ח

מעל לקיבוץ, ביער, בצמוד לאולם הכדורסל, נמצאת מערת הפלמ"ח, שם למעשה נוסד הארגון על-ידי יצחק שדה ובאישור הבריטים, אך ייזכר במיוחד כמוסד מפואר מימי הילדות שלנו. שם עברנו בדרכנו לג'מבורי, שם ערכנו ימי הולדת, והסתובבנו משוחררים ממבוגרים ב"חופשי צהריים", כשלא נאלצנו לנוח בצהריים אלא הורשינו לשוטט על-פי רצוננו ברחבי הקיבוץ.

כותב עמירם אזוב: "בשנות מלחמת העולם השנייה שימשו הקיבוץ וסתרי חורשותיו כור מחצבתן של פלוגות הפלמ"ח הראשונות שמצאו את ביתן במערה במעבה היער... היחס לפלמ"ח היה מורכב. מצד אחד נרקמו יחסים אישיים טובים בין אנשי המחלקות השונות לבין הקיבוץ, מהצד האחר הווי הפלמ"ח הייחודי, כגון שימוש ללא אישור במתקני הקיבוץ או בפרי עמלו, העיק על חיי היום-יום".

בשנים האחרונות שופצה המערה, הועמקה מעט, וביוזמה של בני הזוג מהקיבוץ ישע ולאה'לה עקרון הפכה למוקד תיירות ללימוד מורשת הפלמ"ח. ומכיוון שרק מהיסטוריה קשה להרוויח, הוקם במקום פארק אתגרי (גשרי חבלים, אומגה, קיר טיפוס), שאם צלחת אותו - הרי התקבלת לפלמ"ח.

מגוון הפעילויות במקום רחב ביותר - החל בסיורים בדגשים שונים ("משולש הגבורה", סיור העובר בהר הגעש, באנדרטת הקיבוצים ומסיים במערה), עבור באירועים שונים, וכלה בערבי שירה בציבור בתוך המערה (הכול בתיאום מראש; מערת הפלמ"ח: www.palmach.co.il, טל' הזוג עקרון: 052-4471109, 04-9898946; ביום העצמאות יהיה האתר פתוח 17:00-09:00, הכניסה חינם).

בשלב זה מתקיימים סיורים בקיבוץ על-פי דרישה, ובהדרכתם של חברי הקיבוץ. סיור "משואה לתקומה" עובר בפינת הגולה ובמערת הפלמ"ח, ואם מבקשים אפשר להוסיף לו גם את סיפור בית הקומתיים שהופגז בדצמבר 1948 על-ידי מטוסים עיראקיים חולפים (הסיורים ללא תשלום בשלב זה, ובתיאום מראש עם דפנה גוברין, טל' 052-8716058).

דפנה גוברין: "כקיבוץ לא החלטנו עדיין שאנחנו רוצים להיות נקודת תיירות, אולם רבים מבינים שיש למקום מה להציע גם מבחינת עניין וגם מבחינת ערכים. אני אוהבת את הסיורים משום שהם מאפשרים מפגש עם ארץ ישראל שבחוץ".

למי שכבר מגיע לכאן אני ממליצה להציץ לבית הקברות שבמעלה הדרך. לבד מהיותו יפהפה קבורים בו, בין השאר, אישים כמרדכי בנטוב (אחד החותמים על מגילת העצמאות ושר העבודה בממשלה הראשונה), המשורר והסופר ע. הלל, יעקב וברטה חזן (אתם יודעים מי הם...), מרדכי שנהבי (איש מיוחד, הוגה רעיון יד ושם ועוד הרבה), לובקה (המא"ז במלחמת השחרור) ועוד רבים וטובים.

לרוכבי אופניים: כל האזור הוא גן עדן, יש כאן סינגלים רבים ופינות שצריך עשרים שנות ילדות כדי לגלות אותן, אבל אפשר להתחיל. חנות האופניים של גלי רונן (טל' 04-9596410, ובפייסבוק: "Trek ישראל, סניף משמר העמק"), שנמצאת בתוך הקיבוץ, מושכת מעריצים, אבל יש להישמע לחוקי הקיבוץ, להחנות במקומות המתאימים ולכבד את פרטיות החברים.

אתר צימרים חדש

אתר צימרים חדש בשם onyD מציע שיטה חדשה להזמנת חדרים בצימרים ובמלונות בוטיק, מתוך מאגר של חדרים שנבדקו על-ידי צוות האתר ודורגו על-ידי המתארחים. ניתן להזמין צימר בהתאם למקום, לזמן ולמחיר, לקבוע כמה אתם מוכנים לשלם, ולקבל תשובה מיידית. השיטה מנסה למנוע מצב שבו הלקוח נשאר ללא החופשה שרצה ובעל העסק אינו מצליח לשווק כלל את חדריו. כדאי לנסות: www.bdyno.co.il