כשל המציאות של יאיר לפיד

יאיר לפיד בא בטוב. ברצון כן לשנות, בכוונת אמת לעשות טוב לעמישראל. טעויות - אישיות, התנהגותיות וכלכליות - שהוא עושה בתחילת הדרך הן שכר לימוד זול, שולי, לא ממש חשוב.

כאדם בעל חושים חדים, אנושיים ורגישים (אחרי הכול הוא הבן של אמא שלו, שולמית לפיד) הספיק לחטוף בפרצוף את האנרגטיות, ההתלהבות, ההתרסה והשחצנות של פקידי אגף תקציבים. הוא נסער והחליט למתן אותם במיידי.

זה שלא עשה את זה בחדרי חדרים - לא באמצעות הממונה הישיר, ולא בחדר הישיבות הגדול במשרדו - אלא הלך היישר לאזור הנוחות שלו, כתיבה אישית נשלטת בפייסבוק שמשודרת לכל העולם ואשתו, זו אי הבנת המציאות.

אפשר שלא קלט עדיין את עוצמתה הקריטית והדרמטית של כל מילה ששר האוצר אומר/כותב. אחרי הכול, הוא כבר לא עוד עיתונאי מבוקש, שדר מצליח, משורר חביב, סופר נמכר, חתיך עירוני, או מתמודד בבחירות. שר אוצר זה תיק כבד. יש דרישות ציבוריות כבדות מאחד שלוקח את הכסף של אזרחי המדינה ומחליט איך לחלק אותו. זה מחייב התנהלות אחרת לחלוטין. גם כשאתה כועס או חושב שסובבו אותך.

לפיד בא בטוב. מזועזע ממניפולציות פקידותיות וביורוקרטיות הוא רוצה לאלץ את הפקידים לקלוט שמאחורי מספרים גדולים, מיליארדים מרשימים וגלובליים, יש בני אדם, יש ריקי כהן.

הוא מכריח אותם לרדת ממגדלי השן, ושולח אותם לראות שכונות, יישובים, אמהות ועגלות ילדים. הוא רוצה לחסום את העזים, התרנגולים, החזירים והפרות שהם נוהגים לשלוח לעולם, בעיקר לקראת תקציב. אבל שר האוצר הוא גבוה מדי, בכיר מדי, עסוק מדי בשביל לפנות לזמן לכתוב פוסט שמכוון נגד עובד אחד באגף תקציבים, שדובר בו בעניין העלאת שכר לימוד או קיצוץ בתקציב האקדמיה.

יונתן רגב אינו בוגי יעלון, לא עידן עופר, לא עו"ד רם כספי ולא בנימין נתניהו. לא אריה ולא נמר. אם שר האוצר יוצא בכוח - ראוי לו שייצא מול אלה ששווים לו בעוצמה. כולנו בציפייה דרוכה לראות מה דעתו הכתובה של השר על הסדרי החוב הציניים והנצלניים;על אילן בן דב ונוחי דנקנר; על הפרידה מעידן עופר; כן ייצוא גז לא ייצוא גז; רפורמה בחברת החשמל ונמלי הים; על בכירים במערכת הביטחון שכבר החלו מפיצים איומים שלפני דיוני קיצוץ; ועל שר התחבורה ישראל כץ שהתעורר משנת הבחירות. רגב הוא פקיד שהמשיך לעשות מה שלימדו אותו לעשות, לומר מה שח ינכו אותו לומר.

לפיד יכול לשנות לו את התודעה - אבל זה גם לוקח זמן וגם דורש הבנה ורוח אנושית. כדי להצליח הוא מוכרח לדעת לעבוד עם הפקידים. רק הם יכולים להוביל את סדר העדיפויות שלו. בעלבונות ובהטחות אשמה זה פשוט לא ילך.