בסוף נמשיך לגור כאן

בואו נודה באמת. בשנים האחרונות אנחנו מקבלים, פעם אחר פעם, תגובות של אין-ספור קוראים וגולשים המיואשים ממצוקת הדיור ומאיימים לעזוב את ישראל, "ארץ אוכלת צעיריה". רק שבסוף, מי שעוזב אותנו הם אנשים כמו עידן עופר, שמחזיק בית מידות מפואר, חמישים מטר מהים, ביישוב הכי יקר בישראל (ארסוף) ועוד דירת פנטהאוז ענקית לסופי שבוע במגדל הכי יקר בארץ (רוטשילד 1).

בשביל רוב האנשים, אלה שאינם עידן עופר, ישראל היא מוצר ללא תחרות. נקטר, נמחה, נתעצבן, אבל בסוף נמשיך לגור כאן. ואפילו נחזור ונזכיר לעצמנו בכל שנה ביום העצמאות שיחסית לשכונה שבה אנו גרים, ישראל היא הדייר הכי שפוי והכי מהוגן בסביבה. ובכל זאת, ערב יום העצמאות ה-65, הגיע העת לשינוי קונספציה. כעת, כשאנחנו כבר לא ממש צעירים ואפילו לא קטנים כמו פעם (מתוך 242 מדינות ברחבי העולם, ישראל מתברגת במקום טוב באמצע - 97 - בדירוג לפי שיעור האוכלוסיה, הרבה לפני מדינות כמו דנמרק, אירלנד או ירדן), מוכרחים להשלים מהפך בחשיבה.

איך חושבים אחרת? מתקני ההתפלה, למשל, ניפצו לאחרונה את האמונה שבישראל אין מספיק מים לשתייה. הגז הטבעי מול חופי ישראל עשה את אותו הדבר, ובמפתיע, לתלות הברורה שלנו באנרגיה מחו"ל. אפשר בהחלט לעשות זאת גם למצרך לא פחות בסיסי ממים וחשמל - קורת-גג. נתחיל בזה שנבין שמדובר בקורת-גג, ולא בדירה או בית שעושים עליהם סיבוב בין קנייה למכירה ושהפכו למוצר העיקרי שמבדיל היום בין עשירים ועניים במדינה. רק שבינתיים, בגלל שלרוב האוכלוסיה פה יש דירה (כמו שתמיד יצאו לנו מים מהברז ולקח שנים עד שהקימו פה מתקני התפלה) קשה כל כך לשנות את תפיסת הנדל"ן העקומה.

עדיין קשה לנו להפנים שלדור חדש שקם כאן אין שום יכולת לרכוש דירה (וגם שכירות דירה היא אופציה מאוד לא מלבבת בישראל 2013). ללא עזרה מההורים (והורים שמסייעים היום לילדיהם כנראה מתעלמים ממחיר הזקנה ומהתארכות תוחלת החיים), בלתי אפשרי להגיע לקורת-גג. ורק כשנבין סוף-סוף שמדובר בזכות בסיסית, ונפנים שעלות הקמת דירה בישראל היא בסה"כ כמה מאות אלפי שקלים בלבד (ושיש סביבנו גם לא מעט קרקע פנויה), נוכל לקבל גם דירה ראשונה במחיר סביר לכל אזרח. כמו מים. כמו חשמל. חג עצמאות שמח.