לרגל יום העצמאות: הצצה לפנטזיות אדריכלות שלא מומשו

לונדון מיניסטור: רוחב במקום גובה

המקום שבו ניצב היום לונדון מיניסטור, תוכנן בשנת 1957 כקומפלקס מעורב שימושים. המתכננים היו האדריכל בנימין אידלסון והאדריכל אריה שרון (היום ממשיך את משרדו נכדו ארד שרון).

הקומפלקס שתכננו השניים תוכנן לרוחב הרחוב, ואמור היה להכיל מלון, מגורים, מסחר, אולם קולנוע, בריכה ופטיו.

החזית, שפנתה לרחוב אבן גבירול, הייתה אמורה להיות מסחרית, כלומר לכלול בעיקר חנויות. בכך היא מזכירה את השימושים הנוכחיים במבנה הקיים. הכניסה לבית המלון ולקולנוע שתכננו ארד ואידלסון הייתה אמורה להיות דרך שדרות שאול המלך.

הפרויקט לא יצא לפועל, ובשנת 1972 תכנן אידלסון ובנה את הגרסה הנוכחית של לונדון מיניסטור, המבוססת בחלקה על הרעיונות שפותחו עם שרון. בגרסה החדשה, המלון חסר ובמקום מגורים בבלוק, הוקם מגדל המגורים שתכנן האדריכל ברוך משולם.

 לונדון מיניסטור / הדמייה: ארכיון דוד ינאי ואריה שרון

מעונות עובדים ד': בריכה בחצר לכל פועל ופועלת

מעונות עובדים ד' שליד רחוב פרישמן בתל אביב היו חלק מסדרת בנייני מגורים שאריה שרון, האדריכל הראשי הראשון של מדינת ישראל, ואחרים, פיתחו עבור פועלי ארץ ישראל בשנות ה-20 וה-30 במאה שעברה. שרון תכנן את מעונות עובדים ג', ד', ו- ה' (מה שכונה לימים מעונות הו"ד) לאחר שזכה בתחרות שערכה ההסתדרות הכללית לתכנון הפרויקט בשנת 1935. מאוחר יותר שותף גם בתכנון מעונות עובדים ז' ו-ח'.

בפרויקט תוכננו קרוב ל-150 דירות סביב חצר פנימית. שרון, שתכנן קיבוצים רבים, יצר למעשה סביבה של קיבוץ בעיר. המעונות כללו צרכנייה, חדר קריאה, אולם לאסיפות וגן ילדים, והמבנה הסוציאליסטי של המקום יצר תחושת קומונה.

המעונות הופצצו פעמיים: בשנת 1940 על ידי מטוס איטלקי, ובשנת 1948 ממטוסים של הצבא המצרי.

 מעונות עובדים ד / צילומים והדמיות: לע

חיפה לפני דובאי: מגדלים צפים

אלה הן תוכניות לפיתוח חוף העיר חיפה, שהוגשו בשנת 1989. הפרויקט עוטף את חוף בת גלים ויצר את מה שכונה "סהר ים" מסביב לרצועת החוף שעליה עומד גם המכון לחקר הימים ואגמים.

האדריכל דוד ינאי הציע כמה מודלים לבינוי על רצועת החוף המיובש, המושתתים על מגדלי מגורים, מסחר ופונקציות פנאי.

המודלים כללו בין שישה ל-20 מגדלים בקונפיגורציות שונות, והרעיון של ינאי היה לפתח בנייה שלא תצריך את ייבוש הים. הוא הציע בנייה גמישה ש"צפה" על המים.

התוצאה הישירה של ההצעה היתה יצירת מעגן פנימי ובניינים שמשמשים למעשה גם כשוברי גלים. החלק הפנימי של הפרויקט תוכנן לפעול כמעגן סירות. ינאי התייחס באופן יישומי לפרויקט, ותכנן אותו לפי חוקי המתאר הארציים במשרד האדריכלים שלו, ת.ו.א.ם.

 חיפה / צילומים והדמיות: לע

מכון לחקר הימים: לייבש את המפרץ

המכון לחקר ימים ואגמים בחיפה נחנך בשנת 1976, לאחר שהאדריכל דוד ינאי זכה בתחרות לתכנון המכון והקומפלקס. התחרות הייתה לפיתוח מתחם שיקמונה בחיפה, שהיה אמור לכלול מוזיאון ארכיאולוגי שיציג את העתיקות שבמקום.

המבנה של המכון בנוי משלושה גושים שמחוברים ביניהם במערכת מדרגות. הבניין הוא מכשיר מחקרי משוכלל, ולכן המערכות בבניין הצריכו חללים גדולים, וחללי ביניים משמשים לטובת העניין. לבניין גם הצללות מיוחדות.

הקומפלקס כולו היה אמור להתייחס לים בצורה ישירה, לשבת על הים ולקשור את הנוף לבניינים. הקומפלקס היה אמור להכיל גם אקווריום ציבורי, דולפינריום, מסעדות וכיכרות רבות.

ינאי עבד על הבניין עם האלוף במיל יוחאי בן נון, מנכ"ל המכון. נוצר ביניהם קשר עמוק ובשנות השבעים היו בין מקימי ד"ש.

ינאי עצמו הרבה להתעמק בבנייה שקשורה למים, ופרויקטים מאוחרים יותר במעגן מיכאל, במספנות ישראל ועוד, הם דוגמאות לכך.

 מכון לחקר הימים / צילומים והדמיות: לע

מוזילאום לנדיב הציוני הידוע

בשנת 1936 הוזמנו 4 אדריכלים, ובהם אריה שרון, להציע תכנון לקבר הברון רוטשילד. המיקום - על ראש גבעה בין זכרון יעקב לבנימינה - נבחר בין מושבות הברון בשומרון ממזרח ועל חוף הים התיכון ממערב. בנקודה הגבוהה ביותר תכנן שרון את המוזילאום (המבנה במרכז השרטוט), שבו היו אמורים היו לקבור את הברון ואשתו.

אזור הקבורה תוכנן לקבל אור מלמעלה דרך הארובה. לבסוף נבחרה הצעת אחרת, זו של האדריכל אוריאל (אוטו) שילר. שילר הזמין את אדריכל הגנים שלמה ווינברג לעבוד איתו, והבנייה הושלמה רק לאחר קום המדינה.

* ד"ר ערן נוימן הוא ראש ביה"ס לאדריכלות באוניברסיטת ת"א

 מוזילאום לברון רוטשילד / צילומים והדמיות: לע