כשנתניהו נהנה מכל רגע

1. שר האוצר יאיר לפיד צפוי להזיע בימים הקרובים. על-פי הערכות בזירה הפוליטית, ראש הממשלה בנימין נתניהו נוקט באופן מכוון גישה מיליטנטית יותר מהשר הטרי, ונוטה לאמץ את ההצעות הניציות של אגף התקציבים באוצר.

הכוונה בין היתר למיסוי קרנות ההשתלמות ולקיצוץ דה-פקטו בשכר העובדים במגזר הציבורי - מה שנתפס עד היום כ"עזים" לצורך פשרה בלבד. בהתאם, הוא מתנגד להעלאת יעד הגירעון.

לפיד, כך לפי אותן הערכות, עלול להיקלע לעימות חזיתי מול יו"ר ההסתדרות עופר עיני, אף שהוא מאוד לא מעוניין בו. נתניהו יתבונן מהצד, ורק אחרי שייהנה מכל רגע שבו לפיד נדרש לקפץ בין אולפני הטלוויזיה ולהסביר מדוע "השביתה אינה מוצדקת", הוא צפוי להתערב ולחתור לפשרה. לפיד במקרה הזה יהיה לאיש הרע, ונתניהו לאיש הטוב. הכי טוב.

2. במידת מה, עיני כבר נכשל במערכה הזו. הוא אמנם עדיין לא ויתר על שקל, אבל מקהלה של פרשנים, גם כמה מהשקולים והמתונים שבהם, מסבירים בימים האחרונים שפשוט "אין ברירה". כמעט שנתיים למחאה החברתית וחודשיים לבחירות האחרונות ששמו את מעמד הביניים במרכז, שוב נראה מובן מאליו שהעובדים הופכים לכספומט של המדינה.

שוב העלאת מס הכנסה, שוב העלאת מע"מ, שוב דיבורים על קרנות ההשתלמות ושוב פגיעה קשה יותר בעובדי המגזר הציבורי, אף שרובו מביא הביתה משכורת נמוכה למדי. התוכנית של לפיד היא התוכנית של שטייניץ, והתוכנית של שטייניץ היא התוכנית של נתניהו. מה שהיה הוא שיהיה, ועופר עיני לא הצליח לשנות את השיח הזה. ייתן שקל פחות או שקל יותר, אבל בסוף הוא ייתן משהו. במדינה שחגגה לפני שבועיים "עצמאות אנרגטית", אף אחד לא שואל למה. פשוט למה.