תלוי מי יהיה הנגיד

הפרק האחרון, לעת עתה, בסאגת ההתאמה הפיסקלית שהאוצר מתכנן התרחש בסוף השבוע, כאשר ראש הממשלה נתניהו ביקש משר האוצר לפיד שיביא את הכשרו של הנגיד פישר להצעה להגדיל את שיעור הגירעון המתוכנן ל-4% במקום 3%.

ספק רב אם ראש הממשלה תיאר לעצמו שהנגיד יסכים להציל את שר האוצר ממצוקה פוליטית, אך מהלכו הסיר ממנו, את האחריות למהלך שנראה, על פניו, בעייתי מאוד.

פישר עומד לפרוש מתפקידו בסוף יוני, ואין לצפות ממנו שהחלטתו המהותית האחרונה תסטה מכל מה שהטיף לו בחודשים האחרונים. לפיד - פוליטיקאי בתקופת טירונות, ושר אוצר בתקופת חניכה - קיבל שיעור מעשי בתמרונים ממשלתיים; עתה הוא חייב להחליט האם יקדיש את מאמציו לחפש עוד 10 מיליארד שקל בקיצוצים או העלאת מסים, או שמא הוא צריך דווקא לחפש נגיד אשר יכשיר את הצעתו המקורית.

כדי להימנע מדילמה זו היה על שר האוצר לסיים את סוגיית התקציב עם הנגיד הנוכחי. מי שמכיר את ישראל, ואת האופן שבו החלטות מתקבלות בה, יודע שסביר שזה לא יקרה.

לכן, השאלה היא עד כמה הוויכוח על הכיוון התקציבי עד סוף 2014 ישפיע על החלטותיהם של ראש הממשלה ושר האוצר לגבי זהות הנגיד הבא. אך הציבור הישראלי עדיין לא יודע מי יעמוד בראש הבנק המרכזי בעוד קצת יותר מחודשיים ואילך.

את התשובה לשאלה זו ייתן ראש הממשלה. הוא זה שחייב לאשר את ההחלטה. אם יתעקש על מינויו של אדם עצמאי, אשר לא יתיישר על-פי צרכיו הפוליטיים של לפיד, הוא יאלץ לתמוך בכל מהלך של התאמה פיסקלית חריפה יותר.

הקורבן הפוליטי של קיצוץ עמוק יותר בתקציב יהיה לא רק של לפיד - אלא גם של נתניהו. אם יחליט לשתף פעולה עם שר האוצר במציאת מועמד לתפקיד הנגיד, הוא יסיר מעל שר האוצר עול פוליטי לא קטן, אך יהיה אחראי למהלך אשר יפגע לא מעט באמינותה של ממשלתו החדשה.