אלמן, אלמן ישראל

כמדי שנה, גם השנה, בצאת יום העצמאות, יתקיים במרכז הקונגרסים בירושלים טקס הענקת פרס ישראל, הפרס החשוב ביותר שמעניקה המדינה לאזרחים וארגונים כהוקרה על פעילותם.

ראש הממשלה ונשיא המדינה יהיו שם, גם שרים בכירים וזוטרים, חברי כנסת ואישי ציבור, שיכבדו את האירוע, שמתייג אותם בקבוצת הוי.איי.פי. הראשונה במעלה והנחשקת מכל, שבעיקר מכבדת אותם.

אבל, כמה לא מפתיע שאף אחד מאותם בכירים שמתיישבים בשורות הראשונות בטקס הממלכתי הזה, לא טרח להגיע ללווייתו של אחד מחתני הפרס הזה, האדריכל רם כרמי, שבנה את בית המשפט העליון של מדינת ישראל, תכנן את אוניברסיטת הר הצופים, את "יד לילד" מוזיאון הנצחת הילדים שנספו בשואה, את הולילנד והתחנה המרכזית החדשה ומי ששיפץ את בניין הבימה המחודש. בבית העלמין במושב בני ציון ביום שישי החולף. היו שם אדריכלים ואנשי רוח, שהרגישו צורך לתת כבוד אחרון לאיש ופועלו, אבל אף נציג של ממשלת ישראל לא חשב שהאירוע הזה חשוב מספיק. איזו בושה.

תהיתי איפה היתה, למשל, השרה לימור לבנת, שרת התרבות והספורט, וזו שאמורה לייצג את ממשלת ישראל בלוויותיהם של אדריכלים גדולים מתוקף תפקידה, אותה האישה שמיהריה לעמוד על הפודיום לצידו של גל פרידמן, זוכה מדליית הזהב באולימפיאדה באתונה ובאופן כללי מקפידה לא להחמיץ שום אירוע שיכול להניב לה איזה צילום נחמד שיופיע באיזשהו כלי תקשורת מוביל.

אגב, אם מסיבות כאלו או אחרת נבצר משרת התרבות העסוקה להגיע, מדוע לא שלחה לשם שר אחר שימלא את מקומה? יכול להיות שגם היא הבינה שהתקשורת תהיה עסוקה באותו היום בהלוויה אחרת, הלוויה של הרב יעקב יוסף ז"ל, בנו של הרב עובדיה יוסף, שנפטר ממחלה קשה בגיל 66.

כואב שאדם צעיר כל כך נפטר בדמי ימיו, באמת. אבל החגיגה התקשורתית סביב הרב יוסף ז"ל, היתה מוגזמת. נכון שיש כאן סיפור צהבהב, על אב, מנהיג רוחני של מפלגה גדולה ומשפיעה, ובן, שכיהן מטעמה בכנסת בעבר, שהסתכסכו ולא דיברו ביניהם במשך שנים, וזה בנוסף לעובדה שמדובר היה בעוף מוזר, שיצא לדרך עצמאית ובעט בכל מה שאביו האמין בו, חתם על הסכמות לספר "תורת המלך" ונעצר, תמך בסירוב פקודה בפינוי ישובים והוציא פסק הלכה לפיו אסור להצביע לליכוד, אבל, הלו, איפה הפרופורציות?

איך ייתכן שלוויה של אדם כמו כרמי בקושי רבע ידיעה באחת ממהדורות החדשות בטלוויזיה ולא הרבה בעתונות המודפסת, בעוד תמונות של גופתו העטופה תכריכים של הרב המנוח נישאת על כתפי המאמינים, בעוד אביו בוכה עליו, שודרה ופורסמה בהרחבה.

נכון לכרגע, נדמה שהשפעתו של הרב עובדיה יוסף ומשפחתו על חיינו היא רבה ומשמעותית מזו של כרמי, אבל כשרק מעטים יזכרו מי היה הרב יעקב יוסף, בנייניו של כרמי ימשיך להיות חלק מההוויה והפרצוף שלנו לדורות.