ואם יהיה סוויפ, אז מה?

שמעון מזרחי אמר בסוף משחק מספר 2 במדריד שבאופן כללי המשחק הפעם היה די צמוד. כאילו מסתכל לכיוון המשך הסדרה להגיד שהפערים בין הקבוצות סבירים ואפשר לגרד איכשהו חזרה לסדרה. הוא מתכוון כמובן לתוצאות הרבעים: ריאל ניצחה בכל רבע בקצת, מה שיצר (אצל מזרחי לפחות) תחושה שמכבי היתה בעניין. 5 הפרש ברבע הראשון, 3 ברבע השני, 2 בשלישי, 2 ברביעי. לא היתה שם איזו התפרקות. אבל אפשר להסתכל על זה גם אחרת. הסדרה בין ריאל למכבי היא הכי לא תחרותית בינתיים בין 4 סדרות הפלייאוף. מלבד הרבע הראשון של משחק מספר 1, מכבי הפסידה לריאל בכל 7 הרבעים הבאים. אפילו בסדרה הלא תחרותית בין צסק"א לקאחה לבוראל הצליחו הבאסקים לקחת שני רבעים (ורבע אחד שנגמר בשוויון).

והנה עוד נתון שיכול לתאר את הדומיננטיות של ריאל ואת חוסר האונים של מכבי: במהלך הפיגור התמידי שמכבי נמצאת בו מאז תחילת הרבע השני במשחק מספר 1 (סה"כ 68 דקות פיגור), הריצה ארוכה ביותר שהצליחה לייצר היתה 0-7 וזה קרה ממש בסיום של משחק מספר 2 כשהמשחק כבר היה גמור. חוץ מזה? ארבע ריצות קצרות של 6 נקודות ללא מענה. בכל פעם שמכבי ייצרה מיני-ריצה כזאת, ריאל חזרה לעצמה וייצרה ריצה משלה כדי לשבור את מכבי.

למה איכות המשחק של כמעט ריאל לא יורדת למרות שהמאמן שלה, פאבלו לאסו, עושה לא מעט חילופים במהלך המשחק? כי למרות עומק הסגל, אצל לאסו אין הרבה קומבינציות שונות של הרכבים. בסך הכל 14 הרכבים שונים הוא העלה מול מכבי במשחק מספר 1, וכנ"ל במשחק מספר 2. ההרכבים והתפקודים של שחקנים במגרש ידועים וברורים. אין מה להתחיל להמציא את הגלגל בחודש אפריל. בלאט למרות שקיצר את הרוטציה ממשיך לייצר אינסוף קומבינציות - בסך הכל 21 הרכבים שונים העלה למגרש במשחק מספר 1, ו-20 הרכבים במשחק מספר 2. במלים אחרות, בכל שתי דקות נמצאת על המגרש קומבינציה חדשה של חמישייה. לעתים חמישיות שנראה שאפילו בלאט לא האמין שאי פעם הוא יעלה.

לא ברור איך נקלע בלאט לפאניקה הזאת של הרכבים שונים ומשונים דווקא בשלב הזה של העונה. כלומר, אפשר להבין את זה - במצבים אבודים הוא נוטה לזרוק למגרש כל מה שיכול פתאום לעבוד, אולי משהו יפגע בטעות (זוכרים בעונה שעברה את ההכנסה של דמונד מאלט מהפריזר לקראת הסיום במשחק מספר 4 מול פנאתינייקוס?). במהלך הטופ-16 הוא שמר על תבנית יחסית סבירה. במהלך הקאמבק הגדול של העונה הוא שמר על ממוצע של 16 הרכבים שונים למשחק וזה למרות שיותר שחקנים שותפו בכל משחק. את הניצחון הגדול ביותר שלו העונה - משחק החוץ באולימפיאקוס הוא השיג עם כמות שינויים מינימלית של קומבינציות: רק 14 הרכבים שיחקו אז.

יש רק משחק אחד בקדנציה הנוכחית של בלאט שבו הוא דבק בכוח במינימום של הרכבים על המגרש. ויש הרבה אנשים שטוענים שזה זה גם היה הניצחון הכי גדול שלו: 94-92 בחוץ על פנאתינייקוס במשחק שהשווה את סדרת ההצלבה בעונה שעברה ל-1-1. רק 11 הרכבים שונים שיחקו באותו משחק באתונה. כשמשהו מתחיל להשתבש, מתחילה תחנת רכבת.

האם הסיכוי לחזור עם הרכבים של תחנת רכבת טוב יותר מהסיכוי לעשות את זה עם הרכבים שהצליחו רוב העונה ביחד? לפחות במדריד (וגם לאורך הטופ-16) התברר שלא.

***

קשה למצוא מישהו שמאמין שמכבי יכולה לנצח 3 משחקים רצופים בסדרה מול ריאל. כמו שזה נראה כרגע קשה גם לראות איך מכבי חוזרת למדריד. ריאל היא גם לא קבוצה שמשלשלת במכנסיים במשחקי חוץ. היא ניצחה העונה 7 משחקי חוץ, כולל באתונה על פנאתינייקוס בטופ-16 מול 14 אלף צופים.

אבל בהנחה שמכבי לא הולכת לפיינל-פור, האם מלבד הכבוד יש משמעות לסדרה שתיגמר בסוויפ או סדרה שתסתיים נאמר ב-1-3 או 2-3? לגמרי כן. סדרה שתיגמר במכה ניצחת לטובת ריאל תהיה אולי לא נעימה אבל סיכוי גבוה יותר שתקדם תהליכים משמעותיים יותר במועדון אחרי שנים של קיפאון מחשבתי. היא עשויה לקדם אפילו החלטות קשות יותר (סוגיית אליהו למשל). לקדם החלטות על האופן של בנית קבוצה. ואולי החלטות שקשורות לרצון להפסיק לכרוע ברך מול יריבות עשירות יותר כבר בשלב הטופ-8, ולהתחיל לשחרר קצת את הארנק; החלטות להפסיק להיות קבוצת הצלבה ולהיות, שוב, מכבי ת"א.

כך שגם אם הערב זה ייגמר, חד-חלק-כואב-מהיר, לא בטוח שאוהדי מכבי שייצאו מנוקיה יצטרכו להרגיש רע עם עצמם. במובנים מסוימים, 0-3 עדיף על עוד ניצחון או שניים שימנעו בושה אבל יעזור לשמר את הסטטוס קוו של קבוצה שלא הולכת לשום מקום.