יוסי ורדי, נשיא מדינת ישראל

בראיון לערוץ שנתן במהדורת החדשות של מוצאי חג העצמאות בערוץ 2, הודיע נשיא המדינה, שמעון פרס, כי אינו מתכוון לרוץ לכהונה נוספת, ובכך פתח את המרוץ לתפקיד ולהחלפתו. דליה איציק כבר מתחממת על הקווים, רובי ריבלין מגהץ חליפות, ודוד לוי מסרק את הבלורית. כל אלה עשו לא מעט למען הציבור, אין ספק. אבל בחירת הנשיא של מדינת ישראל, שתעשה בקיץ 2014, היא אולי הזדמנות לשנות את הפרופיל שאפיין עד היום את האזרח מספר אחד.

אין חוק שקובע שנשיא המדינה צריך להיות איש שמחזיק ברזומה פוליטי, ובכל זאת כל הנשיאים שהיו לנו, למעט אפרים קציר שהיה "רק" חבר "העבודה", היו בוגרי הכנסת. את היסודות לכך יצק דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון שלנו, וזאת כדי לנטרל את חיים וייצמן. בן-גוריון המציא תפקיד שיש בו הרבה כבוד, אבל מעט מאוד השפעה ודחף אליו את המתחרה הגדול שלו, והאיש שמפניו חשש.

נשיא מדינת ישראל חן אסירים וקוצב את עונשם ומטיל את מלאכת הרכבת הממשלה, שאינה יותר ממשימה רשמית שאין בה אפילו קצה קצהו של שיקול-דעת והחלטה עצמאית. רוב הזמן, הנשיא משמש בתפקיד מארח ממלכתי, יחצ"ן של האומה, וקונצנזוס מהלך.

ויצמן, פוליטיקאי משופשף שהבין מיד מה טמן לו בן-גוריון, אמר בעצמו על התפקיד כי "המקום היחיד אליו אני רשאי לדחוף את אפי, הוא הממחטה שלי". וככה זה היה 65 שנה ו-9 נשיאים וכאמור, כמעט תמיד שימשו בתפקיד נדחקים פוליטיים מסוגו של ויצמן.

אז לי ישה הצעה לעשות את זה אחרת. בואו נבחר נשיא מסוג שונה, מישהו שלא היה רמטכ"ל לשעבר, או פעיל משופשף של מרכז הליכוד. בעשור השביעי של מדינת ישראל, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו נשיא שהוא איש רוח, אולי איש עסקים עם כאריזמה וחזון, מדען ידוע שם, או שופט בדימוס. וזה לא רעיון כל כך סתמי, לאלברט איינשטיין הציעו זאת בראשית ימי המדינה, הוא סירב - אבל כבר אז היה מי שחשב שזה כיוון לא רע.

למה שלא נקרא ליוסי ורדי לדגל? הוא דמות ייצוגית, מקושרת ומוערכת בעולם, צנוע ואוהב אדם, שעשה ועושה לא מעט למען החברה בארץ ומייצג אותנו נפלא בחו"ל. אני מאמינה שהוא מצויד גם בשיקול-הדעת שנדרש כדי להכריע בחנינת אסירים. ואם הזכרנו את ורדי, היזם היצירתי - בואו נוסיף לרשימה את עמוס עוז, הסופר שהוא גם איש חינוך בעברו, שיש לו שם עולמי ושגינוניו ונועם הליכותיו ייצגו אותנו בכבוד.

גם אהרן ברק ראוי ומתאים לתפקיד, הוא אמנם הרגיז לא מעט אנשים בשבתו בבית המשפט העליון, אבל גם שמעון פרס לא היה בדיוק הדמות הכי אהודה במדינה. רות ארנון, מהמדעניות שסייעו בפיתוח הקופקסון, היא אישה משכמה ומעלה. אישה נשיאה אף פעם לא הייתה לנו.

המפסידים הגדולים ממהלך כזה יהיו חברי הכנסת, אלה שבוחרים את הנשיא על-פי חוק, ובדרך סוגרים מיני עסקאות וחשבונות עבר. כולנו זוכרים את הסיבוב האומלל של משה קצב מול שמעון פרס ואיך זה נגמר (בכלא). צריך לבחור נשיא אחר, שיביא מסרים אחרים, ויוכל למלא את נעליו הגדולות של שמעון פרס.