כי אנחנו גם וגם

1. "צעד שמטרתו לקצץ בתמריץ השלילי לעבוד", כתבה השבוע במאמר ל"גלובס" הכלכלנית הראשית של בית ההשקעות פסגות, איילת ניר, כהסבר לקיצוץ המתוכנן בקצבאות הילדים. ניר כתבה את הדברים בסוגריים, כאילו היו טכניים, ציון עובדה בלבד. בדומה לניר, עושים זאת רבים מהכלכלנים ומהפרשנים הכלכליים, אף שהם טועים ומטעים את הציבור שרובו נוטה להאמין בתיאוריה הזו.

מחקרים שנערכו בבנק ישראל ובמוסד לביטוח לאומי הראו אמנם שהפחתת קצבאות הילדים בשנת 2003 צמצמה כנראה, לא באופן דרמטי, את הילודה בקרב חרדים וערבים, ודחפה במידת מה לעלייה מסוימת בשיעור התעסוקה. אולם אותם מחקרים הראו שהפחתת הקצבאות לא הביאה לשינוי דומה בקרב יהודים שאינם חרדים.

בעוד שהקיצוץ בקצבאות בשנת 2003 נגע בעיקר למשפחות מרובות ילדים, והביא בצדק לביטול הקצבה המיוחדת לילד הרביעי ומעלה, בסך כ-800 שקל בחודש, התוכנית הנוכחית אמורה לפגוע בכל המשפחות ולהפחית את כל הקצבאות, לרבות זו של הילד הראשון ל-150 שקל בחודש. גם בילד של גברת מוסקוביץ' מבני-ברק וגם בילד של גברת כהן מחדרה. "גם וגם", כלשונו של שר האוצר הטרי יאיר לפיד, שכתב בפייסבוק כמה הגיגים ליום העצמאות.

צריך להגיד את האמת: הקיצוץ בקצבאות הילדים אינו נועד למטרות תמרוץ, וגם אם יש בו פוטנציאל לאפקט חיובי בשוליים, זו לא הסיבה שהגו אותו במשרד האוצר. המפלגה של לפיד אמנם מזוהה עם שילוב חרדים בצבא ובשוק העבודה, אבל לא זה המקרה.

הקיצוץ הזה, כמו כל קיצוץ, נועד להכניס כסף לקופת המדינה וליתר דיוק לצמצום הגירעון. הקיצוץ הזה, כמו כל קיצוץ, פוגע באנשים עובדים יותר משהוא מתמרץ מישהו לעבוד. הקיצוץ פוגע בהכנסה של משפחות עובדות כשם שהעלאת המע"מ או מס ההכנסה פוגעת בהן. אם האוצר היה רוצה "לקצץ בתמריץ השלילי לעבוד", כלשונה של ניר, הוא היה מקצץ רק לאלה שאינם עובדים. אבל בניגוד לסיסמאות האמיצות בקמפיין הבחירות על שינוי סדרי העדיפויות, במציאות יותר קל לקצץ לכ-ו-ל-ם.

2. הפטור ממס על קרנות ההשתלמות, מסבירים כלכלנים בולטים, הוא עיוות. המדינה נדרשת להעלות מסים בשעה שישנם פטורים שניתן לבטל קודם לכן. עיוות, משום שלדבריהם קרן השתלמות זו הטבה כמו כל הטבה. באופן אירוני, חלק מאותם כלכלנים מסבירים מדוע ההקלות הדרמטיות במס - כמעט פטור מוחלט - שלהן זוכים תאגידי ענק, אינן בגדר עיוות. לשיטתם, זה כבר עידוד. עידוד השקעות הון.

חס וחלילה, הם אומרים, שהתאגידים האלה יברחו מכאן למקום אחר. אותם כלכלנים שוכחים כמה ישראלים מתגוררים כיום בארה"ב, אוסטרליה, קנדה, שוודיה ובעצם איפה לא, כי השכר במדינה הזו לא מדביק את יוקר המחיה. משום ששוב מעלים את המע"מ, הארנונה, המים, החשמל, מס ההכנסה, ושוב מדברים על העיוות שבקרנות ההשתלמות - המכשיר שמאפשר למורה, לקופאית בסופר ולטכנאי, להחליף רכב פעם בכמה שנים, או לשפץ את הבית או לערוך בת-מצווה לילדה. או העיוות הנורא מכול: גם וגם.

3. רה"מ בנימין נתניהו כואב על לכתה של מרגרט תאצ'ר, שהייתה מושא הערצה בעיני ראש ממשלתנו. אבל אם היא כבר צריכה הייתה ללכת - טוב שזה קרה עכשיו, הוא כנראה אומר לעצמו. טיימינג זה הרי הכול בחיים, אם אפשר לדבר על חיים במקרה של מוות. הנה הוא נדרש לבצע "קיצוץ כואב" שיפגע בכל בית, אבל הקיצוץ בטווח הקצר יקצור פירות בטווח הארוך, הוא יאמר. תראו מה עשתה תאצ'ר בבריטניה כשחתכה בבשר החי, אבל הצמיחה את המשק מאוחר יותר.

לנתניהו, ללפיד ולחבריהם התאצ'ריסטים, נוח לצייר את העולם כאילו הוא מחולק לבריטניה של תאצ'ר וליוון של ימינו. אך הם שוכחים לספר לנו שיש עולם נוסף, כלכלה אחרת, שמתנהלת לפי כללים קצת אחרים. שוק חופשי מצד אחד ומעורבות ממשלתית גבוהה מצד שני, עם שירותים חברתיים שאפשר לקנא בהם.

הכוונה היא למודל הנורדי של מדינות סקנדינביה, שעבד בימים של תאצ'ר ועובד גם היום. במודל הזה משלמים יותר מסים אבל מקבלים הרבה יותר מהמדינה. במודל של נתניהו ולפיד גם מעלים מסים וגם מקצצים בשירותים. כי "אנחנו גם וגם".