עידן המשמורת המשותפת

במרבית תיקי המשמורת הנידונים בבתי המשפט, שני הצדדים הם הורים ראויים ומיטיבים לילדיהם, שהרי ללא הגירושים, המדינה לא היתה מוצאת לנכון להתערב בסמכותם ההורית.

עם זאת, פעמים רבות ההורים מתקשים להפריד בין הסכסוך האישי בינהם כבני זוג לבין מערכת היחסים של כל צד עם ילדיו, וכל אחד מהם מגיש תביעה לקביעת משמורת יחידנית על הילדים אצלו, בטענה כי רק הוא ההורה המתאים לגדל את הילדים.

בעבר המשמורת על הילדים היתה ניתנת באופן כמעט אוטומטי לאם, אך בעשור האחרון ניכרת בבית המשפט לענייני משפחה מגמה ברורה של חיזוק ההכרה בחשיבות מעמדו של האב בחיי ילדיו, וניכר כי בתי המשפט משקיעים מאמצים להדגיש בפני האימהות את הנזק הפסיכולוגי הנגרם לילדים אשר מעורבותו של אביהם בחייהם נשללת כתוצאה מגירושים קשים.

כך לדוגמה, במקרה קיצוני במיוחד בית המשפט לענייני משפחה בטבריה קבע השבוע כי גם אלימות של אב כלפי ילדיו אינה מהווה עילה להפסקת הסדרי הראייה שלו עם ילדיו, והטיל סנקציות כספיות על האם במקרה שלא תביא את הילדים להסדרי הראייה הקבועים עם האב.

בית המשפט קבע כי אמנם קיימת אלימות מצד האב, אשר ניחן במזג סוער ורתחני במיוחד, אך אין מדובר באלימות מסכנת חיים, ולעמדתו הנזק שיגרם לילדים אם יימנע מהם המפגש עם אביהם עולה על הנזק אשר נגרם להם בגין התפרצויותיו של האב.

אחד מהפתרונות הנפוצים של בתי המשפט להקטנת גובה הלהבות בין הצדדים היא נטרול המוטיבציה להעמקת הסכסוך לצורך קביעת המשמורת היחידנית, על-ידי קביעת משמורת משותפת. בצורה זאת אין צד "מנצח" וצד "מנוצח", וההורים נדרשים לתקשר בינהם ולשתף פעולה לטובת הילדים.

יתרונה של המשמרות המשותפת הוא גם חסרונה, שכן לעיתים הסכסוך בין ההורים הוא עמוק ורחב במידה שאינה מאפשרת הידברות ולו מינימלית, ובמקרים מסוימים היחסים כוללים אף אלימות פיזית ומילולית. האם במצב יחסים כזה יש טעם לפסוק משמורת משותפת?

בפסק דין חדש שהתפרסם השבוע, השופטת שפרה גליק מבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב הטביעה מושג חדש בשם "משמורת מחולקת". המשמורת המחולקת על הקטין ניתנה לזוג הורים שהביאו ילד לעולם מבלי להינשא, וככל הנראה גם ללא רקע של מערכת יחסים יציבה, שכן נדרשה בדיקת אבהות כדי שהאב יכיר בילד. על אף שהיקף המחלוקת מצומם לנושא הילד בלבד, ההורים מצליחים להתכתש בבית המשפט לאורך כל 7 שנות חייו של הילד, בלא פחות מ-18 תביעות שונות ומשונות שהגישו האחד כנגד השנייה, כמו למשל תביעת האב בנושא "אי-שליחת ביגוד מתאים לקטין על-ידי האם".

למרבה הצער הקטין אובחן על הרצף האוטיסטי, אך תחת להתגייס ולהשקיע את המשאבים הנחוצים לרווחתו של הקטין, הורי הקטין אינם מסוגלים להחליט בעצה אחת בשום עניין הנוגע לקטין, האבחונים או הטיפולים הנחוצים לו, ואף לא בקשר לדרכי חינוכו, ומשקיעים אנרגיה רבה במאבק בינהם, עד לכדי ריב פיזי על הילד כשכל צד מושך אותו לכיוונו.

במקרה זה, גם בהיעדר תקשורת ושיתוף-פעולה בין ההורים בית המשפט בחר לדבוק בחלוקת המשמורת בצורה שיוויונית, אך מאחר שאין טעם בהכרזה על המשמורת כמשותפת, הוא קבע הסדר משמורת שהוא מכנה "מחולקת", באופן שבו הילד ישהה כמות זמן שווה אצל כל אחד מההורים, והחילופים יבוצעו ישירות למוסד החינוכי, כדי להקטין ככל שניתן את המגע בין ההורים.

בצורה זאת בית המשפט ביקש להעביר להורים את המסר כי בכל מקרה שניהם הורי הקטין, ולשניהם יש אחריות שווה לכל דבר משמעותי בחינוכו, בריאותו וגידולו.

* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".