טיול לסופ"ש: חגיגה כפולה ואוכל מעולה בנצרת

השנה נפל דבר בחגים. לא רק בחגי היהודים, שיצאו במיני מועדים משונים ביחס לשנה הלועזית (כפי שקורה תמיד, כך מתברר, אחרי שנה מעוברת), אלא גם בחגי הנוצרים, והפעם בלי שום קשר ללוח השנה היהודי. השנה, הודות להחלטה היסטורית של הכנסיות הקתולית והאורתודוקסית בנצרת לקיים את הפסחא באותו תאריך (באופן היסטורי, שני הזרמים מציינים את החג בתאריכים שונים ברחבי העולם), החגיגה תהיה כפולה.

מי שרוצה להתבשם קצת מאווירת החו"ל של החגים הנוצריים טוב יעשה אם יכוון ל"יום ראשון של הדקלים" (בלטינית dominica palmarum), שחל השנה ב-28 באפריל ומסמן את תחילתו של שבוע הפסחא. באווירה של פסטיבל דתי, עממי וצבעוני, ומוזיקה מיוחדת, אלפי תושבי העיר הנוצרים, שיצאו מתפילת יום ראשון בכנסיות העיר, יצעדו בסמטאות כשהם לובשים חג ועוטים את מיטב האופנה האחרונה. במיוחד יתקשטו לכבוד האירוע הקטנטנים, בנות ובנים, שזה להם הפסחא הראשון, וחוגגים רבים ימלאו את המסעדות, שבהן יגישו גם מאכלי חג מסורתיים - בשר כבש למשל.

"אצלנו זו מסורת, שכבר שבוע-שבועיים לפני החג עמלות בנות המשפחה על עוגיות ממולאות בתמרים ובעיסה ירקרקה מפיסטוקים טריים", מספר קוסטה דיב, מדריך תיירים ותושב העיר המשתייך לזרם היווני אורתודוקסי. "הן יוצרות עוגיות בצורות שונות, כל צורה מסמלת שלב בייסוריו של ישו. למשל, העוגיות העגולות מסמלות את הנזר שעיטר את ראשו. ומובן שאין חג בלי ביצי הפסחא, כשכל הילדים מתחרים של מי מקושטת וצבעונית יותר. את חג הפסחא עצמו נחגוג שבוע לאחר מכן, ב-5 במאי, במסגרת משפחתית".

בצד פעמוני כנסיות, סמטאות אבן מקומרות ושוק שנראה כמו אלף לילה ולילה - אחד מזיכרונות הילדות שלי בנצרת קשור כמובן בחומוס, שלא היה טוב ממנו אז ולטעמי גם כיום. "את כמו כולם, מתרפקת על החומוס", חייך דיב והוביל אותי אל דנטה, בר/מסעדה המייצג את הדור הקולינרי החדש שקם בעיר. "אני מת על החומוס, על הסלטים ועל האוכל הביתי המסורתי שלנו", אומר אליאס מטר, השף הצעיר של המסעדה, "אבל הצעירים של היום, שאת האוכל הזה יש להם גם בבית, רוצים שינוי".

מטר, 30, יליד עכו, שנושם גלים, דגים ופירות ים מילדות, נמנה עם מובילי הטרנד במגזר ומציע מטבח שהוא שילוב בין ישן לחדש, עם תפריט שמתחיל בפטריות ממולאות בשלושה סוגי גבינות על מצע בטטה עם רוטב חרדל, שרימפס על מצע אבוקדו, צדפת קוקי סן ז'אק, טי-בון טלה ברוטב סילאן עם קרם ערמונים, ומסתיים בחטא מזוקק של עוגת חלבה וגבינה בציפוי שוקולד לבן ברוטב יין וקינמון.

המסעדה, השוכנת בבניין בן 120 שנה, עם חלונות מזכוכית צבעונית ועם תקרות גבוהות, ונמצאת בבעלות משפחתו של עבד אל-רחמן זועבי (השופט הערבי הראשון שכיהן בבית המשפט העליון), היא עוד סנונית של אביב נצרתי שמתחיל מלמטה, מהשטח, עם עסקים קטנים ויזמים מקומיים - גברים ונשים, נוצרים ומוסלמים - שמכתיבים מציאות אירוח קצת אחרת, ויוצרים הווה עם עתיד מבטיח.

בעקבות אכסניית פאוזי עזאר נפתחו כאן לאחרונה Samira Guest House, אכסניה השוכנת בתוך סיבאט קעואר, מבנה קמור ויפהפה (קעואר הוא שם המשפחה שלה שייך הבית שמעליו, שנבנה על-ידי ראש העירייה הראשון, טנוס קעואר); וכן Nazareth Guest House (המכונה גם אל-נבעה), בית הארחה הממוקם בלב נצרת העתיקה, בצמוד לשתי הכנסיות העתיקות ביותר בעיר - מנזה כריסטי (כנסיית הסלע) הפרנציסקנית (אינה פעילה כיום אך אפשר לנסות ולבקש מפתח מהמשפחה החביבה המתגוררת בסמוך), והכנסייה המרונית.

נצרת היא לטעמי אחת הערים המרתקות בארץ, משופעת במבנים עתיקים, באתרי דת והיסטוריה, בשרידי יישוב קדומים (למשל, מתחת למבנה הבישופייה, מקום מושבו של הבישוף היווני-אורתודוקסי של העיר, ומתחת לכנסיית הבשורה כמובן), בסמטאות מקומרות ובתקרות מצוירות. בניין אל-מוטראן שבכיכר הבישוף, למשל, שהפך גם הוא לגסטהאוז, הוא ממש ארמון עות'מני, ואם מרימים את העיניים אל הפסגה הגבוהה ביותר שבצפון מערב העיר, רואים את הכנסייה הסלזיאנית היפהפייה ואת מנזר סט. גבריאל, שכיום שוכן בו מלון עם מסעדה מצוינת.

שלא לדבר על המישמש האנושי האקלקטי שמזמן כל ביקור בעיר: של מקומיים וישראלים וצליינים שמדברים בשבעים לשונות - מפולנית, עבור ברוסית, בניגרית, בפורטוגזית, בהינדית ובאיטלקית, ועד סינית וקוריאנית. בתוך הסמטאות מפוזרים בתי קפה קטנים שבקושי יש להם שם, שאליהם באים המבוגרים להוריד כוסית עראק או קפה מר.

אחרי שמשתכרים מריח הקפה בבית הקלייה אל-פאהום ומסניפים תבלינים בחנות אל-באבור המיתולוגית, במתחם שפעם פעלה בו טחנת קמח, שווה להגיע לדוכן המיצים סנטה מריה של דניאל זיאד, שסוחט בכיכר המעיין שלוקים עונתיים של בריאות מתפוזים, מרימונים, מתפוחים ומלימונים. על-פי אחת המסורות נהגה הבתולה מרים לשאוב מים מהמעיין הסמוך לכיכר, ובו בישר לה המלאך גבריאל על הולדת ישו.

את הלילה בילינו בנצרת עילית, במלון פלאזה, הבנוי על צלע הר עם נוף שמגיע רחוק. הוא נבנה לקראת שנת 2000, כשחשבו שמיליוני צליינים יציפו את המדינה. אלא שאז פרצה האינתיפאדה, והשאר היסטוריה. המלון נבנה על קרקע של משפחת צאפורי הנצרתית, הניהול יהודי-ערבי משותף, ואפשר לפגוש בו אנשים וצליינים מרחבי העולם. זה לא מלון בוטיק, גם לא צימר, ויש בו בריכה לגדולים ולפעוטות, מכון כושר, מכון יופי ושאר פינוקים של מלון. בקיץ קריר ונעים פה, מצוין למשפחות שכבר שבעו את מלונות אילת וים המלח ורוצות חופשה גלילית של תרבות, של גסטרונומיה ושל טבע. לא חסרות אטרקציות גם בסביבה הקרובה, כמו שביל ישו (Jesus Trail) ועתיקות ציפורי; ואם תהיו רעבים מחוץ לעיר, קבלו המלצה על מסעדת אל-סולטאן הבדואית בבית זרזיר.

הייד פארק מדעי

בימי שישי הקרובים יתקיים "הייד פארק" מדעי, שבמסגרתו שולח מכון דוידסון לחינוך מדעי חוקרים ממכון וייצמן למפגשים עם הציבור, שבמהלכם יציגו בקצרה את תחומי המחקר שלהם. אחרי ההרצאה הקצרה תתקיים שיחה עם הקהל הרחב בנושאים כמו מדוע הזיכרון שלנו נפגע, חשיבות השינה, חיידקים שעמידים לאנטיביוטיקה, חוש הריח או אבחון מחלות. כניסה חופשית. ימי שישי 4.91 עד 5.01, 00:01, 00:11, מתחם "התחנה"בתל אביב