בזק על צומת דרכים

לא במקרה עולה עכשיו פירוק בזק לחברת תשתית ולחברת שירותים לכותרות. כשמתחרותיה יושבות ורואות שהשוק הסיטונאי עומד בפני שוקת שבורה, הן פונות לאופציה הקיצונית ביותר ששר התקשורת משה כחלון וועדת חייק המליצו עליו כאמצעי אחרון.

ככל שיתברר שהשוק הסיטונאי לא מתרומם, כך יגברו הלחצים על שר התקשורת ללכת למהלך של פירוק בזק. במלים אחרות: או שבזק תסכים להפחתת מחיר השימוש או שתסתכן לפירוקה.

האם האיום אמיתי? פירוק חברת תקשורת הוא מהלך קיצוני שכדאיותו מוטלת בספק. בהיעדר תשתית שלישית או כל אופציה אחרת, קשה להתעלם מהצורך למצוא פתרון שיאפשר לפרטנר ולסלקום לפעול בשוק הקווי. וזה בדיוק העניין. ניתן וצריך לעשות יותר על מנת שמיזם תשתיות התקשורת יקרום עור וגידים. היה צריך לתת לו הרבה יותר הקלות כדי לשבור את הדואופול של בזק והוט. עוד לא נסתם הגולל על האפשרות להרחיב את המיזם, ולהפוך אותו לחברת תקשורת במקום לשמר אותו כספק תשתיות בלבד.

זה הפתרון היחיד שעשוי לתרום משמעותית לתחרות בתשתיות התקשורת. ככל שחולף הזמן, נראה שהסיכוי לפרק את בזק לא ריאלי. המודל הזה נוסה באנגליה בלבד והתוצאות לא מעודדות. אנגליה נמצאת בפיגור עמוק בהשקעות בהרחבת קצבי הגלישה וסביר להניח שמהלך דומה בארץ יפגע קשה בתמריץ של בזק להרחיב את השקעותיה בסיבים האופטיים.

לא ירחק היום ושר התקשורת יצטרך לגלגל עסקת חבילה בין כל השחקנים בשוק על מנת לאפשר שוק סיטונאי. זה יחייב את בזק להוריד את מחירי התשתית דרסטית, ובתמורה היא תקבל הקלות וביטול ההפרדה המבנית, אך הסוכריה האמיתית היא דווקא במישור אחר: מיזוג בזק-יס. אם יש משהו ששווה לבזק ללכת לקראתו זה לאפשר לה את המיזוג עם יס.