שווי שטחי תחנות הכיבוי שהועברו למדינה: מאות מיליוני שקלים

המתנה שלקחה לעצמה המדינה ליום ההולדת ה-65: שטחי תחנות הכיבוי ברחבי הארץ בשווי מאות מילוני שקלים. בעקבות השריפה בכרמל בדצמבר 2010 חוקקה הממשלה את חוק הרשות הלאומית לכבאות והצלה. עיקר החוק היה להעביר את הסמכות על מערך כיבוי האש לשליטת המדינה באמצעות המשרד לביטחון פנים. החוק החדש נכנס לתוקפו בפברואר השנה, וחלק ממנו מתייחס גם לשטחי המקרקעין ותחנות הכיבוי. ל"גלובס" נודע כי סעיפי החוק החדש אפשרו למדינה לקבל לידיה את כל שטחי התחנות והציוד, שטחים ששווים נאמד במאות מיליוני שקלים. לרשויות המקומיות ניתן פרק זמן של 60 יום בלבד לערער על הפקעת השטחים, מועד שתם בימים אלו ממש.

"המדינה הלאימה רכוש בשווי מיליארדי שקלים וקצבה לרשויות 60 יום בלבד לתבוע פיצויים בגינו", כך אומר עו"ד רועי בר ממשרד אברהם בר ושות', מומחה לדיני רשויות מקומיות, "הרשויות הפכו לשק החבטות של המדינה. פשוט לא סופרים אותן. גם אם המדינה לוקחת את השטחים למטרה טובה, כמו במקרה הזה, צריך להיות זמן סביר להתייחס לדברים כמו גם דרך ראויה לבקשת פיצוי. החישוב לפיצוי שמתואר בחוק עם חישוב דמי הפנסיה כמוהו ממש כאיום כדי למנוע מהרשויות לדרוש תמורה מחשש שבסופו של דבר הן יחויבו לשלם בעצמן את ההפרש מקופתן המדולדלת".

על פי החוק, אם הרשויות ירצו לדרוש תמורה על השטח שנלקח מהן, הן יסתכנו בדרישת תשלום מצד המדינה. ע"פ סעיף 110 רשאית רשות מקומית לפנות לממונה על הנכסים בבקשת תמורה על מה שנלקח ממנה. שמאי ממשלתי יקבע את שווי המקרקעין שממנו ינוכו השקעות המדינה בנכס. המדינה תפחית את תשלומי הפנסיה העתידיים של העובדים שהפכו כעת לעובדי מדינה מסכום הנכס. אם הסכום הכולל יהיה גבוה מהערכת השמאי, תיאלץ הרשות לספוג את ההפרש.

נקודה בעייתית נוספת היא שלמדינה ניתנת אפשרות למכור את הנכסים לאחר שהועברו לידיה. החוק קובע כי את הנכס שנלקח ללא תמורה מן הרשות תוכל המדינה למכור לה או לגורמים אחרים בשוק החופשי.

"מחטף של המדינה"

"מדובר בהיקף נכסים עצום", מסביר יו"ר לשכת שמאי המקרקעין אוהד דנוס, "רובם בשימוש ציבורי עם ציוד כבאות ייעוד. כל תחנת כיבוי כזו נאמדת בטווח ב-5-15 מיליון שקל. החוק החדש לא נתן לרשויות מספיק זמן להיערך לנושא. האפשרות לשימוש נוסף בקרקע הזו צריכה להיוותר בידי הרשות, במיוחד בימים אלו כאשר מדברים על עירוב שימושים בקרקע ציבורית ועולה האפשרות לבנייה להשכרה ולמעונות סטודנטים על קרקע כזו. במקום להשאיר הקרקע בידי הרשות, המדינה תוכל אח"כ לספסר בשטחים. מדובר במחטף של המדינה, ולא ברור מדוע הרשות החדשה לא יכולה לפעול מבלי להפקיע את הקרקע אלא רק את המבנים והציוד. עובדה זו מעלה תהיות מה המניע שעומד מאחורי הניסוח הזה בחוק".

ממשרד האוצר נמסר כי נכון להיום 20 רשויות בלבד פנו לגבי פיצויים או הגישו הסתייגות לגבי העברת הנכס באופן מלא או חלקי למדינה. לגבי הטענות שמדובר בתקופה קצרה מדי לערעור נמסר: "לא מדובר בתקופה קצרה מאחר שעברה יותר חצי שנה מאז כינון חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה ועד הקמת הרשות. מרכז השלטון המקומי היה מעורב בניסוח סעיפי החוק הרלוונטיים ומכיר את הסעיפים היטב. הנכסים עוברים לידי המדינה לפי הקבוע בחוק ולטובת מתן שירותי הכבאות.

"ההתחייבויות שהמדינה לקחה על עצמה עולות לאין שיעור על התמורה שהתקבלה ועל שווי הנכסים. חרף זאת ניתנה לכל רשות באופן ספציפי האפשרות לבקש תמורה בגין הנכסים, ככל שיימצא שהתחייבויותיה נמוכות מנכסי הכבאות שהופקעו".

ממשרד הפנים נמסר כי "העברת נכסי הכבאות למדינה ומשך הזמן לערעור מתבצעים על פי חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (סע' 97). בהתאם לחוק, כלל זכויות וחובות איגודי הערים ומחלקות הכיבוי בעיריות הועברו לקניין המדינה. רק רשות שבה היקף הנכסים גדול מהיקף ההתחייבויות והחובות יש מקום שתבקש פיצוי".