להסתער על שוק הדיור

מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, חזר גם בוועידת הנדל"ן של "גלובס" לתלות את האשם המרכזי במצוקת הדיור בריבית הנמוכה של בנק ישראל ("ריבית שעמדה בשנת 1995 על 17% ובשנים האחרונות היא בשפל היסטורי"); בנק ישראל מצדו הקדיש חלק נכבד מהדוח השנתי האחרון לביקורת נוקבת על רשויות התכנון ("12 שנים בממוצע מבדיקת ההיתכנות ועד לגמר פרויקט בנייה"); ואילו שר השיכון, אורי אריאל, כבר מבטיח לטפל במצוקה דרך המיסוי ("ביטול מע"מ על דירה ראשונה"), תחום המסור כידוע לטיפול שר האוצר, יאיר לפיד.

אין כמו תחום הדיור, ודאי אחרי שהפך לתפוח האדמה הכי לוהט פה, לגלגול האשמה מדלת לדלת. והאמת היא שכולם צודקים. התכנון, הריבית, המיסוי ועוד - כולם נרדמו בשמירה ואפשרו למפלצת המחירים לצמוח ביותר מ-80% מאז 2008. ויחד עם זאת, אם את האשמה אפשר לפזר בקלות לכל עבר, הפתרון יבוא רק מישיבה משותפת. לא עוד ועדת מנכ"לים במשרד ראש הממשלה, לא עוד הצהרות על "קבינט דיור" שנאבק בעיקר על קרדיטים וכותרות עוד לפני הישיבה הראשונה, אלא החלטה על מדיניות ברורה, והצגת חזון חד וברור לשוק הדיור של ישראל - כזה שגם יוכל להחזיק מעמד הרבה יותר מתקופת חיים של ממשלה אחת.

למשל? שמדינת ישראל תתחייב להעמיד לזוג צעיר שמתחתן דירה, לרכישה או לשכירות, בתמורה לתשלום חודשי שינגוס לכל היותר ב-30% ממשכורתם החודשית.

פסגת הנדל"ן של "גלובס" שנערכה החודש קראה לכונן מדיניות דיור לאומית ברורה. לא צריך להמציא את הגלגל: 750 אלף דירות בשכונות מצוקה יכולות להפוך במהירות, בתהליך דומה למשל למה שקרה בברונקס ובהארלם שבניו יורק, למתחמי התחדשות ענקיים; זכויות בנייה עודפות שיוענקו ליזם בכל פרויקט למגורים יכולות להיות מתומחרות מראש לדיור במחיר נמוך, עלות הבנייה ורווח מינימלי; רצפת תשואה שתובטח ליזמים, כמו שנעשה בכבישים לאומיים או במתקני התפלת מים, תסייע להקים פה עשרות אלפי דירות מסובסדות ו/או מושכרות.

מה שלא יהיה, צריך סוף סוף לשלב ידיים ולהחליט. לרתום את כל הגופים - אוצר, שיכון, משפטים, פנים, רשויות מקומיות ועוד - ולהסתער בכל הכוח.