גם בנקאים מזיעים

החל מהשבוע שעבר עומד בנק לאומי במרכז סערה ציבורית על רקע כוונתו לבצע מחיקת חובות ענקית לחברת גנדן שבשליטת נוחי דנקנר. בסוף השבוע קיבלה הנהלת הבנק רגליים קרות עקב הלחץ הציבורי הכבד, ונסוגה ממתווה ההסדר שבמסגרתו היה אמור הבנק למחוק לגנדן חוב של 150 מיליון שקל.

מחיקת החוב הזו אינה שונה מהותית מאינספור מחיקות חוב אחרות שביצעו הבנקים בישראל לנושים בעיתיים כחלק מרוטינת הניהול של תיקי האשראי האדירים שלהם. לבנקים לווים רבים וסיכונים לא מבוטלים ומטבע הדברים, לאורך זמן, חלקם מתממש. די לבחון את מאזני הבנקים ולהביט בסעיף החובות הפגומים - המסתכם במיליארדי שקלים מדי שנה - כדי להבין שכשהבנקאים חוטבים עצי אשראי שבבים של חובות רעים ניתזים.

אז מדוע, אם כן, הסדר החוב של גנדן עורר מהומה שכזאת? משום שבעל השליטה בחברה, דנקנר, הוא סמלם של הטייקונים בישראל. ומחילת חובות ענקית לאייקון שכזה משולה עבור רבים לנפנוף בסדין אדום בוהק.

החוכמה במתן האשראי של הבנקים בארץ ובעולם היא למזער ככל שניתן את אחוז החובות הבעייתיים. הבנקים בישראל, ובכללם לאומי, עושים זאת בצורה טובה יחסית, ועל כך יעיד אחוז ההפרשות הנמוך מתיק האשראי שלהם בשנים האחרונות.

כל בנק מחויב לחתור למקסום החזר החוב שלו אל מול הנושים בתרחיש של כשל אשראי, וכך, להבנתנו, עשה גם לאומי שמצא את עצמו מול שוקת שבורה בשל התפוגגות שווי הביטחונות שקיבל מדנקנר כנגד האשראי שהוענק לו. אבל כשבבנק הבינו כי הנזק הציבורי עלול להיות כבד מנזקי האשראי, הוחלט שם על ביצוע פניית פרסה מבוהלת.

חלק מהביקורת נגד הבנק מוסבר בחשש של רבים מכך שעקב הריכוזיות הגדולה במשק, הקשרים האישיים ומרכזיותו של דנקנר בכלכלה המקומית, מחילת החובות ופריסת האשראי שהתכוון לאומי להעניק לו אינה הולמת את הסיטואציה הפיננסית.

ייתכן כי כמו בכל משא ומתן קשוח יכול היה הבנק לשפר את התנאים שהשיג מול דנקנר, אולם מכאן ועד הטענה הרווחת כאילו הבנק העניק איזו מגה-מתנה לדנקנר המרחק גדול. אנו סמוכים ובטוחים כי להנהלת לאומי ולדירקטורים שלו יש היושרה והמקצועיות הנדרשת על מנת לא להזניח את טובת בעלי המניות לטובת מחוות אישיות חסרות הצדקה.

חקיקה לא תעזור

אז מה בכל זאת צריך לתקן? הוקוס פוקוס רגולטורי בסגנון "חוק התספורות" לא יעביר מן העולם ולו הסדר חוב אחד, כך שהפסטיבל הפופוליסטי של הפוליטיקאים סביב העניין הוא מגוחך. הררים של חוקים ותקנות שיצטרפו להררים קיימים של חוקים ותקנות לא פותרים בעיות של שיקול דעת ושינוי רדיקאלי בתנאים עסקיים. לב העניין הוא שכר ועונש - בנקאים כושלים צריכים לעזוב את תפקידם ולפנות את מקומם לבנקאים מוכשרים יותר.

בנקאים שיפחדו להעניק אשראי לאנשי עסקים רק כדי שיוכלו לחזור הביתה בשלום, עלולים לגרור את המשק כולו לצניחה בפעילות הכלכלית. להבנתנו, בנק לאומי נתפס עם המכנסיים למטה - ממש כמו הגופים המוסדיים - בכל הנוגע לאיכות הביטחונות שדרש מגנדן וניהולם על ציר הזמן. לכן, לא נותרה לו ברירה אלא לנסות למזער נזקים ולהגיע להסדר. וכך, בפעם המי יודע כמה, גם האגדה לפיה הבנקים חפים משגיאות בתיק האשראי שלהם ורק המוסדיים כושלים בכך - הופרכה.

הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון