"להעביר את החיים בניסיון להתעשר ולקדם את עצמנו, זה בזבוז זמן"

את הצלחתו הגדולה כסופר, חב מיץ' אלבום ("ימי שלישי עם מורי", הוצאת מטר) לקשר שלו עם מרצהו לשעבר, פרופ' מורי שוורץ. חבר שלו צפה בראיון טלוויזיוני ב-1995 עם שוורץ אצל טד קופל, שם הוא דיבר על חיים ומוות בצל התמודדותו עם מחלת ה-ALS, מחלה ניוונית חשוכת מרפא, שפוגעת במערכת העצבים המרכזית וההיקפית הקשורים בתנועה.

מורי, שהיה קרוב לשוורץ במהלך לימודיו באוניברסיטת ברנדייס, חש אשמה על שלא שמר על קשר עם מרצהו לשעבר. הוא החל לבקר אותו, עד שהדבר הפך לחלק משגרת חייו, כשבכל יום שלישי הגיע לשוורץ והם שוחחו על חיים ומוות. הרעיון לכתיבת הספר הנודע, שעובד לבמה ולקולנוע, עלה כשאלבום חיפש דרך לסייע בתשלום ההוצאות הרפואיות של שוורץ.

בימים אלה יוצא בארץ ספרו החדש של אלבום "שומר הזמן" (מטר), שבו הוא ממשיך את ההתעסקות בחיים ובמוות דרך האופן שבו ניתן להפוך את מוגבלות הזמן לכלי לשיפור איכות חיינו.

- הספר "ימי שלישי עם מורי" נמכר ביותר מ-14 מיליון עותקים ותורגם ל-41 שפות. חזית הצלחה כזו?

"לחלוטין לא. הספר נדחה על-ידי הרבה מו"לים בארה"ב. כתבתי אותו רק כדי לשלם את החשבון לטיפולים של מורי, אחרת הייתי כבר מתייאש לאחר כל-כך הרבה דחיות. בתחילה, הספר הודפס ב-20 אלף עותקים בלבד והרגשתי בר מזל שהם נמכרו".

- במבט לאחור, מה סוד הצלחתו?

"בכנות, איני יודע. אני מדמיין שהסיבה היא שרוב האנשים יכולים לייחס אלמנט מסוים בספר למישהו שהיה המורה שלהם, שהם אהבו, או דמות מבוגרת יותר שהם איבדו. חוץ מזה, כולנו תוהים מה המשמעות האמיתית של החיים. מורי היה מבריק בביטוי של זה, אפילו כשהוא גסס בדרך למוות נוראי".

הספר הודפס זמן קצר לאחר מותו של שוורץ. מה הוא היה אומר עליו לדעתך?

"אני חושב שדרך הספר הוא ממשיך ללמד 'סטודנטים' - כאלה שקראו את הספר, דבר שאני מוצא נפלא וראוי לציון".

איזו תגובה יוצאת דופן קיבלת על הספר?

"כמה מהתגובות הזכורות במיוחד לספר הגיעו מאנשים מהודו, מסין ומהפיליפינים, שסיפרו שהם עושים בו שימוש ללימוד ילדים בבתי ספר.

"סיפרו לי גם שהשתמשו בספר בחתונות, טקסי הלוויה ובדרשות של 'הימים הנוראים' בקהילות יהודיות. התגובות לספר מכסות ספקטרום נרחב למדי".

"לסלוח לכל אחד על כל דבר"

הפידבק המפורסם ביותר לספר היה סרט הטלוויזיה משנת 1999, בכיכובם של ג'ק למון (בתפקיד מורי שוורץ) והאנק עזריה (כאלבום) ובהפקתה של אופרה וינפרי. הסרט זכה ב-4 פרסי אמי.

אלבום: "לדעתי הם עשו עבודה נהדרת. למון גילם את מורי באופן לבבי ואוהב ומאוחר יותר גיליתי שהוא עצמו היה חולה וגסס מסרטן בזמן הפקת הסרט. זו הסיבה, לדעתי, שהוא עשה את התפקיד באופן כה נלהב. הוא אמר לי שזה היה אחד מהתפקידים שהוא אהב ביותר לעשות בחייו. האנק עזריה עשה עבודה מעולה. הוא 'נתקע' במשימה של לשחק אותי ונשאר חבר טוב שלי עד היום".

מה וינפרי אמרה לך על הספר?

"היא ביקשה להפיק סרט עליו אפילו לפני שהספר נעשה ידוע לרבים. היא אמרה שמצאה אותו מרתק והיא התחברה במיוחד לחלק שהציע לסלוח לכל אחד על כל דבר".

התייעצו איתך בעבודה על הסרט?

"באופן מסוים, אבל סמכתי על אופרה. ידעתי שהם ייקחו מעט חופש אמנותי, אבל התעקשתי שלא ישנו דבר בקשר למורי, ואם יזדקקו לשינויים אמנותיים, שיעשו זאת עם הדמות שלי ולא שלו. הם כיבדו בקשה זו".

ספרך "שומר הזמן", שלאחרונה יצא לאור בישראל, אמור לעודד אותנו להרהר בתפיסת הזמן שלנו ולבחון כיצד אנו מעבירים אותו. מהו לדעתך הדבר הטוב שיותר לעשות בזמן שלנו?

"ראשית, להעריך אותו. זה נשמע פשוט, אבל כה מעטים מאיתנו עושים זאת. אנו אוספים אותו, מותחים אותו, מקוננים עליו, מבקשים ממנו עוד, אבל מעטים מאיתנו לוקחים אותו ואומרים 'ואו, איזה דבר מדהים זה שיש לנו עוד יום בחיים'. זה נשמע נדוש, אבל תחשוב על זה.

"שנית, במונחים של 'להעביר אותו', אני מאמין שלהעביר את החיים בניסיון להתעשר ולקדם את עצמנו, זה בזבוז זמן. בכל יום עלינו להקדיש זמן להתפלל, להראות הכרת תודה, להשקיע בעזרה לאחרים, ביצירה, בלצחוק ובלתת ולקבל אהבה".

- שתי דמויות בספר רוצות בדברים הפוכים - נערה צעירה מבקשת למות ואיש עסקים זקן ועשיר שואף לזכות בחיי נצח. אתה מוצא דמיון בשתי השאיפות השונות הללו?

"כן, בכך שאף אחד מהם לא מבין באמת את הזמן. זמן אינו דבר שניתן לתת בחזרה, או לקחת ממנו עוד בסוף. הלימוד לקבל ולהגשים את הזמן שיש לנו, הוא שיעור קשה באופן בלתי ייאמן. אבל, כמו שאני אומר בספר, אם חיינו לא היו מוגבלים, לשום דבר לא הייתה באמת משמעות. הידיעה שזמננו מוגבל, מאלצת אותנו לקבל החלטות לגבי האופן שבו נחיה ומי נהיה. וכך אנו קובעים את איכות חיינו".

זה לא רק ספורט

תחילת הקריירה של אלבום וכך גם ספריו הראשונים היו דווקא בתחום הספורט. בתחילת לימודיו באוניברסיטת קולומביה, הוא עוד מימן את שכר הלימוד שלו כשעבד כבייביסיטר ובנגינה בפסנתר בערבים, אבל אז הוא פצח בקריירה ככתב ספורט וזו נסקה. הטורים שלו בתחום הפכו במהרה לפופולריים מאוד והוא זכה בפרסים. ב-1989 הוא פרסם יחד עם מאמן הפוטבול בו שמבלצ'ר אוטוביוגרפיה על האחרון, שהפכה במהרה לרב מכר וכך גם ספרו הבא בתחום.

- אתה עוסק בשני תחומים מאוד שונים. הרי תחרויות ספורט מתמקדים בהווה המיידי. כיצד אתה חווה את השוני הזה?

"השוני בין הכתיבה בספורט בעיתונים לבין הכתיבה הספרותית העוסקת בנושאים ה'כבדים' יותר, הוא קודם כל הקצב. בעיתונים עליך לעמוד בדד-ליין קצר ומצד שני, כתיבה על כדורסל אינה על חיים ומוות. אבל אפילו בכתיבת הספורט שלי, אני תמיד מנסה להתמקד באלמנטים אנושיים, בהתרחשויות, בשיעורים שניתן ללמוד על דמות ועל כוח הסבל שלה. אז נכון שהנושאים הללו שונים, אבל לא כה שונים כפי שאתה חושב".

- ממתי התחלת לחשוב על נושאים של חיים ומוות?

"החשיפה הראשונה שלי למוות הייתה כשהייתי בן 23 ומת דודי האהוב, שגרתי איתו והיה סוג של אב שני עבורי. מותו דרבן אותי לחיות את חיי בקצב מהיר ופרודוקטיבי, מחשש שאמות צעיר כמוהו.

"החשיפה המשמעותית הבאה שלי למוות, אירעה כ-14 שנה מאוחר יותר, עם מותו של מורי. מותו דווקא דרבן אותי להאט את הקצב ולא לדאוג יותר מדי בנוגע להשגת דברים. זה משעשע איך מקרי המוות הביאו אצלי לאיזון".

- לא קשה לעסוק כל כך הרבה במוות?

"מעולם לא הסתכלתי על העבודה שלי כעוסקת במוות. עבורי ספרי פשע הם על מוות. הסיפורים שלי אמנם מערבים לעתים קרובות מוות, לפעמים בגיל צעיר, אבל הם תמיד משמשים כשיעור על החיים, כיצד לחיות אותם טוב יותר ועם משמעות רבה יותר. מה גורם לנו לבחון את חיינו יותר מאשר רוח הרפאים של המוות?"

- ב-2010 ביקרת בישראל. מה היו רשמיך מביקור זה?

"ביקור זה הגיע לאחר שלא הייתי בישראל 30 שנה ונדהמתי מההתקדמות של דברים מאז וכמה האומה הזו הפכה למודרנית והיי-טקיסטית. כתמיד, התרשמתי מהאינטליגנציה של האנשים שפגשתי והלהט שלהם למולדתם, חרף המתחים העצומים שמעורבים בחיים שם.

"כיהודי, זו עדיין חוויה מרתקת עבורי לבוא למקום שבו אתה הרוב. לוקח קצת זמן כדי להתרגל לכך, אבל זה מספק תחושה של שיבה הביתה, ששום מדינה זרה אחרת לא נותנת לי. ככל שאני מתבגר, וככל שאני נעשה קרוב יותר לאמונה היהודית, אני מעריך את ישראל יותר מאשר אי פעם הערכתי. אני מקווה שתהיה לי ההזדמנות לבקר בה שוב בקרוב".

מיץ' אלבום

גיל: 54.

מגורים: דטרויט, מישיגן.

מצב משפחתי: נשוי לג'נין סבינו.

רזומה: כתב ספורט מצליח ב-Detroit Free Press, ספרו "ימי שלישי עם מורי" נמכר ביותר מ-14 מיליון עותקים והופק לסרט. ספרו הבא "חמשת האנשים שתפגוש בגן עדן" נמכר ב-10 מיליון עותקים, נשאר ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס קרוב לשנתיים והופק לסרט, בכיכובו של ג'ון ווייט, ובו צפו יותר מ-18 מיליון בני אדם.

עוד משהו: מעורב בפעילות פילנתרופיה נרחבת, בעיקר בדטרויט עם הומלסים, ילדים בעלי מוגבלויות ועוד. לאחר רעש האדמה בהאיטי (2010), הקים שם בית יתומים.