חלום הבלהות של האמריקנים

אם טרור הוא היגד, אמירה שמוצאת אוזניים קשובות באמצעות הרג חפים מפשע, כפי שכותב בעל הטור האמריקני צ'ארלס קראוטהאמר, מה הוא ההיגד של האחים הצ'צ'נים ג'והאר וטמרלאן צרנאייב, החשודים ברצח שלושה אנשים, בהם ילד בן שמונה, ופציעת 175, שחלקם יצאו מבית-החולים קטועי גפיים, בפיגוע ליד קו הגמר של המרתון בבוסטון בשבוע שעבר? מה היה המסר שלהם לעולם בפיגוע המתועד ביותר אי פעם? שהם נוקמים את סבלה רב-הדורות של מכורתם בהרי הקווקז? שהם מתעבים את מולדתם החדשה? שהם שוטמים את האמריקנים? שהם מתנגדים למירוצי מרתון? שהם ניהיליסטים?

האנרכיסטים בצרפת במאה ה-19 הגדירו טרור כ"פרופוגנדה באמצעות מעשים". מבחינה זו, בחירת המרתון כמטרה לפיגוע נתנה לאחים צרנאייב את הרמקול החזק ביותר שיכלו למצוא: אלפי מצלמות היו ממוקדות בקו הגמר של המירוץ. צופים ברחבי תבל היו שם, בזמן אמיתי, באמצעות הטלוויזיה והאינטרנט. והעולם היה אכן עד לשפיכות הדמים, לאיבחה הקטלנית שהשכיבה את אמריקה על הקרשים. אך אחר-כך דממה. איש לא נטל אחריות. איש לא הסביר מדוע. הרמקול בעל הפונטציאל הגלובלי נותר דומם. מנקודת מבטו של טרוריסט "מקצועי" זה היה בזבוז משווע. בעצם, אם משתמשים באמת-המידה הזו, האם הפיגוע בבוסטון היה בכלל מעשה טרור?

איש תנועת המיליציות של הימין הקיצוני בארה"ב, טימותי מקוויי, שפוצץ במכונית-תופת את בניין הממשל הפדרלי באוקלהומה-סיטי ב-1995, ורצח 168 אנשים, בהם 19 ילדים קטנים, לא טרח להשאיר מכתב הסבר. אבל תאריך הפיגוע, בדיוק שנתיים לאחר ההתנגשות בין כוחות משטרה לבין חברי כת דתית בווייקו, טקסס, שהסתיימה במותם של 76 אנשים, נשים וטף, היה שקול לכרוז. לא היה צריך להכביר מילים (לימים הודה מקוויי בחקירה כי החבלה הייתה אכן נקם על הטבח בווייקו).

פעולת ההרג של האחים צרנאייב, שניהם מוסלמים, לא הייתה אפוא מניפסט פוליטי. נבירה ברשתות החברתיות בתקווה למצוא מידע או רמזים על מניע אפשרי שלהם מצביעה על כמיהה גוברת לאסלאם בפוסטים של שני האחים, בייחוד אצל הבכור טמרלאן, שנהרג בהתנגשות עם השוטרים. השניים עברו אמנם תהליך של רדיקליזציה בשנים שחלפו, אבל מה דחף אותם לקוראן ולאלימות שהם מצאו בו?

אולי מוצאם הצ'צ'ני של האחים עשוי לספק פתרון? צ'צ'ניה תרמה לעולם שתי מלחמות עקובות מדם ופעולות טרור ספקטאקולריות, יוצאות דופן בזוועתן. אבל שני האחים הגיעו לארה"ב כילדים. גם אם ה-דנ"א של מכורתם חילחל איכשהו לתוכם, הזעם שלהם צריך להיות מופנה לרוסיה, שאנסה ללא רחמים את צ'צ'ניה, ולא לארה"ב.

ייתכן אמנם שבדלנים צ'צ'נים גייסו את הבכור כאשר הוא ביקר ברוסיה לפני כמה שנים (ועורר חשד של השלטונות שם). אבל הטרוריסטים הצ'צ'נים אינם ידועים כאנטי-אמריקנים. מנהיג של ארגון הטרור הצ'צ'ני הגדול ביותר הכריז אתמול (א') שאויבתו הגדולה היא רוסיה, לא ארה"ב, ושטמרלאן אינו מוכר בארגון שלו.

טרוריסטים מתוצרת אמריקה

אופציה סבירה יותר היא, שהאחים צרנאייב נעשו מנוכרים לארץ שאימצה אותם, לחברה שבתוכה התערו, או ניסו להתערות. התנהלותם אינה מראה שהם טרוריסטים נוקשים, חדורי קנאות. הם מזכירים יותר מוסלמים אירופים בני הדור שני, במדינות כבריטניה או כספרד, שחוללו בשתי המדינות פיגועים ראוותניים, רבי-נפגעים, בעשור הקודם, צעירים שגדלו והתחנכו באירופה, אך לא הצליחו להשתלב בה ולהרגיש בבית. מבחינתם, פנייה לאסלאם היא שיבה הביתה, לערכים שסביבתם הנוכחית דוחה. זה הופך אותם לפגיעים יותר לפיתויים של מטיפי הג'יהאד חוצבי-הלהבות באינטרנט. הם אינם צריכים הוראות מאל-קאעידה. הם יכולים לפעול לבדם, להיות זאבים בודדים בחברה של כבשים.

נראה אפוא, שהאחים צרנאייב דומים יותר לפקיסטנים צעירים מנוכרים במדריד או בלונדון, ולא לצעירים הסעודים והתימנים שהגיעו לארה"ב, למדו להטיס מטוסים, וחוללו את אסון המגדלים התאומים ב-11 בספטמבר 2001. איך כתב טמרלאן צרנאייב באחד מהפוסטים שלו? "אין לי אפילו חבר אמריקני אחד. אני לא מבין אותם".

הוא ואחיו הם טרוריסטים מתוצרת אמריקה (אם יאומתו החשדות נגדם), בדומה לטרוריסט הביתי מקוויי, רק עם מניעים שונים. מטעני החבלה של מקוויי היו ביטוי לשנאה לוהטת לקלגסי הממשלה הפדרלית, הדבק שמאחד את תנועת המיליצות הימניות בארה"ב. מטעני החבלה של האחים הצ'צ'נים הם קרוב לוודאי ביטוי מחאה ותסכול אישי, ולא חזון יוקד לייסוד ח'ליפות אסלאמית באמריקה הצפונית.

אם כך הדבר, שני האחים הם תחילת חלום בלהות של מערכת הביטחון האמריקנית. הם בוודאי אינם יחידים. כמוהם ישנם מוסלמים צעירים אחרים, לכאורה אמריקנים כמו אפל-פאי, אך כמו האחים צרנאייב גם הם מנוכרים אך שקופים למערכת ביטחון-הפנים. הם פלח אוכלוסייה שאינו מתועד באף.בי.איי. כמו מקוויי, יהיה קשה לזהותם לפני הפיגוע הבא שלהם.