שר תחבורה בחנות חרסינה

אל-על היא לא רק חברה מסחרית. היא לעיתים גם משפחה. זו חברת התעופה היחידה שבה הנוסע הישראלי אינו כשאר הנוסעים, אלא יש לו את הייחוד של היותו ישראלי.

ישראלים רבים נעזרים בחברות התעופה הישראליות כדי להיעזר בהן במשברים ותקלות שחברות זרות לא מוכנות אפילו להאזין להן. ישראלי שיוצא מהארץ עם אל-על יודע שבנוסף לטיסה הוא מקבל גם, בשעת הצורך, בית שבו מקשיבים לו.

יש על מי לסמוך

ויש גם את האבטחה היותר בטוחה שאל-על מספקת לנוסעיה, מעצם היותה גורם ישראלי המודע לסכנות הביטחוניות. בשביל ישראלים רבים זהו שיקול חשוב בבואם להחליט על חברת התעופה שאתה יטוסו.

אצל רוב חברות התעופה מתייחסים אל הסכנות הביטחוניות כאנשים שסכנות כאלה אינן חלק מחייהם; כיוצאים ידי חובה, ולפעמים פחות מכך. כשאתה מתיישב במטוס אל-על, אתה מרגיש הרבה יותר מוגן, אתה חש שיש על מי לסמוך - החל מהטייס ועד לאחרון המאבטחים.

אלה דברים שכדאי וצריך לזכור כאשר עוסקים במדיניות "השמיים הפתוחים". העיקרון נראה נכון: כולם יכולים לטוס לכל מקום ללא הגבלה. תחרות רבתי.

אומרים לנו שבכל מדינה זה כך. יכול להיות. אבל האם אנחנו כבר יכולים לנהוג ככל המדינות? במיוחד כאשר מדובר בתחבורה הקשורה ישירות עם סוגיות ביטחוניות? במיוחד כאשר ישראלים ויהודים משמשים מטרות לארגוני טרור? אם יזדקקו לסיוע אווירי כלשהו, ממי יקבלו אותו? מאליטליה? מבריטיש כלשהו?

יותר מדי כוח

כשבאים להתעסק עם חברת התעופה הלאומית, צריך לנסות לראות את התמונה כולה. את היתרונות שיש לנו, הנוסעים, מהיות אל-על חברה ישראלית, ואת החסרונות הנובעים מכך לאל-על, מבחינת יעדי טיסה, חרמות, הוצאות ביטחון.

שר התחבורה נכנס אל הסוגיה הזאת כמו כץ בחנות חרסינה. יותר מדי כוח, פחות מדי סבלנות ותבונה. גם אם הצעד שהוא נוקט נכון בעיקרו, הדרך לא הייתה צריכה להוביל לשביתה. אולי אפשר היה למנוע אותה עם קצת שינויים ותיקונים בתוכנית המקורית. עם קצת יותר הקשבה.

הנוסעים בראש מעיניו? באמת?

שאלה גדולה בעיני היא אם הנוסעים הם באמת בראש מעיניו של השר ישראל כץ. ישראל היא מדינה של ממריאים, כל מי שמוזיל את המחירים צובר הרבה נקודות זכות אלקטורליות. כץ מאז ומתמיד היה ידוע כמחזר נמרץ ויעיל של הציבור הבוחר. כבר עכשיו גוברת הפופולריות שלו.

אבל אם המחיר של "השמיים הפתוחים" הוא פגיעה במוביל הלאומי, ספק אם בסופו של חשבון האזרח ירוויח מזה. כי טיסה זה לא רק מחיר. זו גם התחושה שהאישה והגבר המטיסים אותך, המגישים לך אוכל, הם בשר מבשרך הלאומי.

וכאשר אני אומר אל-על, אני מתכוון כמובן גם לשאר החברות הישראליות. בואו לא נמהר להיות כמו כולם בכל תחום ועניין. כי אנחנו לא.