המדריך למהפכה / רון עמיקם

חמש אליפויות גרפה מכבי ת"א מאז 1979, ונדמה שזו שהכי דומה לאליפות שהושגה אתמול היא האליפות של 1992, זו שהנהיג אברם גרנט. בשלוש האליפויות בתווך ניהלה מכבי מאבק עיקש מול מכבי חיפה שהייתה עדיפה עליה מקצועית, אך כשלה במקומות שבו האופי של שחקני מכבי ניצח. האליפות של 1992 היתה אליפות ללא עוררין, וכך גם האליפות של העונה. יש שיאמרו כי גם העונה שיחקה מכבי חיפה טוב יותר, מהרגע בו לקח אריק בנאדו את המשרוקית (זה נכון גם מבחינת אחוזי ההצלחה של חיפה מאותו רגע). אבל עונה היא לא משחק אחד ולא חמישה. פער 13 הנקודות שיצרה אתמול מכבי ת"א מסגניתה הוא פער טוטאלי, משמעותי, שמשקף להלכה את המהפכה הגדולה שאירעה במכבי.

בראיון אתמול (ב') לערוץ 1 השתמש מיטש גולדהאר בביטוי "תהליך", ואין ויכוח איתו. מכבי נמצאת בתהליך של שינוי מחשבתי עמוק. הקבוצה לא פועלת לפי חוקי השוק, אלא מנסחת אותם מחדש. היא לא מחקה אף מועדון ולא מחכה למהלכים של מועדון אחר, היא יוצרת תהליכים. מכבי עשתה השנה כמה מהלכים שאם אתה אוהד של קבוצה אחרת, אתה בולע את הרוק מרוב בהלה. ראשית היא מינתה מנהל ספורטיבי, כזה שקובע את המדיניות המקצועית במועדון וממנה מאמן תחתיו, דבר שחשבנו שלא יכול לעבוד בישראל, ובגלל הציוות הזר, עובד מעולה. היא מינתה אדם ששם משפחתו הוא קרויף, ושאת פירות עבודתו בלרנקה קטף השנה רן בן שמעון. קרויף, שקט ומקצועי, ובעיקר צנוע, הוא הסוד שמאחורי היכולת של מאמן נוער כמו אוסקר גארסיה לפרק פה את מיטב המוקשים בדרך לאליפות מרשימה.

שנית, מכבי לא היססה להחתים שחקנים שהיו מזוהים באופן מובהק עם יריבותיה, מווינסנט אניימה האגדי (ההצלה שלו אתמול כשפקקי השמפניה כבר עפו למעלה היא תמצית האגדה) ועד לקלף המנצח והמכריע של העונה: ערן זהבי. גם בית"ר ירושלים עשתה זאת - עם גרשון, בנאדו, זנדברג, עידן טל. אבל עם כל הכבוד, כאן מדובר בשחקנים שדיוקנותיהם מוטבעים כבר בפנתאון.

שלישית, מכבי הוכיחה שאפשר לבנות צוות ארגוני (כך מגדיר זאת נציג הבעלים ג'ק אנגלידיס) שלא נופל מהצוות שוחטוביץ'-צ'יזיק-מור, וגם מצליח לקדם את בניית מסילת הברזל בין כדורגל לתרבות. אנגלידיס, האח של דריקס מהכדורסל, הצליח מהר מאוד לתרגם את הכסף של מיטש לשליטה.

מקצועית, לא הלהיבה מכבי כפי שעשתה זאת הפועל ת"א בעונת 2009/10, גם כיוון שלא עמדה בפני יריבה אימתנית אמיתית. ה-0-4 בדרבי היה הדבר היחיד שהזכיר קבוצה דורסנית. גם פרק הזמן הקצרצר שבו התייצבו ארבע הגדולות ברביעייה הראשונה, לא ישוב עוד בעתיד הקרוב, בעיקר כיוון שבית"ר ירושלים והפועל לא נמצאות בליגה הזו, ומכבי חיפה לא תוכל להוריד ראש ולחכות שהגל יעבור. הגל פה להרבה זמן, ראו את זה אתמול בהנאה של גולדהאר ממשובות הילדות של חניכיו.

הסוד המקצועי טמון בפוסטר האליפות שפורסם הבוקר בעיתונים. בשורה האמצעית עומדים כחבורה 10 אנשי צוות. כך נראה מועדון מסודר: הרבה אנשי מקצוע, הרבה תחומי אחריות. אין כאן אגו, לא חותרים מתחת לפני השטח, אין אינטריגות והרוב לא קורא עברית. לא הביאו לכאן מאמן שהוקף בישראלים, אלא הקיפו את הישראלים בזרים. העובדה כי מכבי משחקת מסודר, נעה בלי כדור, אגרסיבית ומהירה, מתקנת במהירות טעויות מקצועיות (סטיב גורי, רוברט ארנשאו), ומנצחת את רוב המשחקים, היא תמציתה של שליטה. במונחים אירופיים, התנהגה מכבי כמו מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה או באיירן. במונחים ישראלים, היא מזכירה את מכבי חיפה של אמצע העשור הקודם.

העתיד של מכבי - המשך שליטה או מבחן קיומי - ייקבע בצמד משחקים באוגוסט במסגרת הסיבוב השלישי של מוקדמות הצ'מפיונס. אם מכבי תעבור את הסיבוב הזה, היא תהיה בוודאות בשלב בתים בגביע אירופה, צ'מפיונס או ליגה אירופית, ואז ריצה שנייה שלה לאליפות תוך שנתיים, תייצר שינוי בדפוסים שלה מאז 1996, בהם לא הצליחה ליצור רצף. לרכז מאמץ לשני משחקים באוגוסט מול יריבה שוות כוחות, זה מבחן לתהליך שעוברת מכבי. אולי גם כאן נופתע מהקלות שבה הפכה מכבי ת"א מקבוצה ישראלית רדופה מיתוסים ואמונות טפלות, לקבוצה אירופית לגיטימית.