שהילדים יוותרו על מזונות?

ש' חיה עם בעלה כזוג נשוי ולא מאושר במשך כ-6 שנים בלבד, ואז נפרדו דרכיהם. בני הזוג ניהלו הליכים בנושא משמורת הילדים, מזונותיהם וחלוקת הרכוש המשותף בבית המשפט לענייני משפחה, וכלל הנושאים השנויים במחלוקת בינהם הוסדרו בפסקי דין, למעט נושא אחד: סידור הגט.

חלפו לא פחות מ-20 שנה מאז הפרידה, עד שעלה בידיה של ש' לשכנע את בית הדין הרבני ליתן פסק דין המחייב את בעלה לתת לה גט, אך לתדהמתה התברר לה כי אין זו סופה של הדרך, שכן הבעל הודיע לבית הדין הרבני כי הוא מציב תנאים למתן הגט.

זכותו של בעל להציב תנאים בטרם יתן גט נולדה במאה ה-16 על-ידי הרב שמואל די מדינה (המהרש"ם), וכיום מקובלת כהלכה, המעניקה לבעלים יכולת סחיטה עצומה, גם כאשר כבר ניתן נגדם פסק דין המחייב אותם או אפילו כופה אותם לתת גט.

המבחן ההלכתי לאפשרות להציג תנאי עבור הגט הוא האם מדובר בתנאי סביר שיש בידי האישה לקיימו. יישומו של מבחן התנאי הסביר הוא רחב מאד, ולמעשה בתי הדין הרבניים נוהגים לקבל כמעט כל תנאי כלכלי העוסק בממונות כתנאי סביר. תנאים בלתי סבירים שבתי הדין הרבניים לא אישרו הם בעיקר תנאים מופרכים, כמו דרישה של הבעל שהאישה לא תבקר עוד בבית הוריה לאחר הגירושים.

דוגמה לקיצוניות התנאים שמאפשרים בתי הדין ניתן לראות במקרה של ש', בו הבעל טען בפני בית הדין כי הוא מוכן לתת את הגט לאשתו - רק בתנאי שתיתן את הסכמתה לכך שכל נושאי הרכוש, הכספים וחיובי המזונות, הן בעבר והן בהווה, אשר כבר נדונו, נפסקו בפסקי דין סופיים ונגבו בפועל, ייפתחו מחדש ויועברו לסמכות בית הדין הרבני, אשר יפסוק בהם במקום בית המשפט האזרחי, והפעם על-פי דין תורה.

המשמעות היא שהאישה נדרשת להעמיד את עצמה בסיכון שבו בית הדין הרבני יפסוק כי המזונות אשר שילם הבעל לאורך השנים היו גבוהים מדי, והיא תצטרך להשיב לבעל מאות אלפי שקלים אשר כבר נוצלו ונאכלו על-ידי הילדים.

נוכח תמונת מצב עגומה זאת, ניתן לשאוב עידוד מסוים מפסק דין חדש שניתן בבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב לאחרונה, אשר במסגרתו נדחה ניסיונו של בעל אשר חויב בגט להציב תנאים סחטניים כנגד האישה.

במקרה זה הבעל, אשר ניסה למתוח את החבל יותר מדי, והביא בכך לקריעתו, הציג תנאי פשוט לגט: פטור מתשלום מזונות לילדים.

יש להניח כי אם הבעל היה מתנה את הגט בפסיקת מזונות מינימליים לילדים, היה לו סיכוי טוב לקבל את מבוקשו בחסות זכות ההתנאה של המהרש"ם, אך תאוות-הבצע של הבעל, אשר שאף לפטור עצמו מכל עול הנוגע לילדים, העלתה את חמתו של בית הדין הרבני נגדו.

בית הדין הרבני לא חסך בשבט לשונו כנגד הבעל וכינה אותו סחטן מהסוג השפל ביותר. לאור היותו של הבעל חרדי, חמורה לא פחות היא התבטאותו של בית הדין כי הבעל "אינו צדיק", שכן ממונו חביב עליו יותר מנפש ילדיו.

בשורה התחתונה, בית הדין הרבני פסק כי הבעל חייב לתת גט לאשתו ללא תנאים, וכן לשלם מזונות בסך 3,500 שקל לחודש עבור שני ילדיו.

לכאורה מדובר בסיפור עם סוף שמח, אך למרבה הצער האישה עלולה לגלות כי גם לאחר פסק דין זה עוד ארוכה דרכה אל הגט. אם הבעל יעמדו במריו ויסרב לתת את הגט, לבית הדין הרבני יש אפשרות לנקוט כנגדו סנקציות שונות, כמו שלילת רישיון נהיגה או דרכון, אך יעילותן של אלה תלויה בנחיצותן לבעל, וספק אם זהו המצב כאשר מדובר בצעיר חרדי חסר כל.

בהיעדר רכוש והכנסה למעט קצבה, יתקשו הרשויות לגבות מהבעל את המזונות בהן הוא חויב, וקל וחומר להביאו לתת לאישה גט. פעמים רבות אפילו מאסר בפועל אינו מועיל, שכן בבתי הכלא מרצים כיום מספר בעלים תקופות מאסר של למעלה מ-10 שנים, ועדיין מסרבים לשחרר את נשותיהם מעגינותן.

עבור אישה צעירה וחרדית, עיכוב קבלת הגט משמעו שלא תוכל להכיר בחור אחר, להינשא וללדת ילדים נוספים, ולכן על אף רצונו הטוב של בית הדין הרבני במקרה זה, אם הבעל יהיה עקשן מספיק, יש להניח כי בהמשך הדרך האישה תיאלץ להתפשר או אף לשלם לבעל תמורת קלף הגט המיוחל.

* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".