לפיד על מסלול התנגשות

שר האוצר יאיר לפיד מעולם לא הזכיר כל-כך את אביו המנוח, השר טומי לפיד, כפי שעשה זאת אתמול (ב') כאשר התפלמס עם חברי-הכנסת החרדים מעל דוכן המליאה. זה לא רק התוכן של דבריו, שילוב בין טענות לגיטימיות לפופוליזם מתלהם, אלא גם האופן שבו נוסחו, והאינטונציה שבה נאמרו. "איפה הייתם כשנוצר הגירעון, במאדים?" הרעים לפיד בקול עולה ויורד. רק לעצום את העיניים, להאזין לדברים, ולדמיין את טומי.

לפיד-ג'וניור מקפיד להדגיש בכל הזדמנות, בדומה לאביו, שהוא לא שונא חרדים - ספק אם זה יעזור במשהו לח"כ משה גפני ולחבריו. סופסוף שר האוצר מייעד להם תפקיד משמעותי במאבקים הציבוריים המרים שעוד ממתינים לו, הם יהיו כליא-הברקים שלו. גם כשנאם במליאה, לא התייחס לגזירות שהוא עומד להשית, וגם לא למסים שיועלו בניגוד להבטחות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושלו. במקום זאת, העדיף לפיד ללכת על בטוח: עימות עסיסי עם פורוש וגפני, מה יותר קל מזה.

בלי משחק מקדים צוללת הקואליציה החדשה למאני-טיים. שום ימי חסד לא צפויים לממשלת נתניהו השלישית במושב הכנסת שנפתח השבוע. תקציב 2013-2014, שיצטרך לעבור בכנסת בחודשים הקרובים יעמיד כבר עתה בפני שר האוצר ועמיתיו את אחד האתגרים המורכבים ביותר שאיתו יצטרכו להתמודד בקדנציה הזו.

יותר מאשר מעניינת ההתגוששות הגלויה (והטבעית) שתתפתח בין הקואליציה לאופוזיציה, מעניינת היריבות הסמויה שכבר מתפתחת בין נתניהו ללפיד. בואו לא נהיה תמימים; נתניהו לא מעוניין בהצלחת לפיד. פשוט וקל. אמנם כישלון המדיניות הכלכלית של הממשלה יהיה גם כישלונו שלו, אך הבעיה מבחינת נתניהו היא שהצלחה עלולה להיזקף לזכות שר האוצר - להלן היריב המרכזי בבחירות הבאות.

ראש הממשלה ממתין לשלב שבו התפקיד יתחיל לשחוק את מניותיו של שר האוצר בדעת-הקהל, ממש כפי שקרה לנתניהו בעשור הקודם. הרי זו הייתה הסיבה לכך שהתעקש כל-כך שלפיד ילך לאוצר ולא לחוץ. לרה"מ (כך הוא עצמו מתבטא) אין שום עניין להוציא לשר האוצר את הערמונים מן האש - בשום עניין.

לצאת בשלום משדה המוקשים

לפיד עצמו, בין אם באמצעות עימותים מתוכננים מול הח"כים החרדים או עדכוני פייסבוק כתובים בשפה מתפנקת, נחוש לצאת בשלום משדה המוקשים. ובינתיים הוא מצליח בכך לא רע. יעידו הסקרים שנערכו מאז הבחירות ומאות טוקבקים מהללים שנשפכו על ראשו אחרי שהתגולל במליאה על הח"כים החרדים. העניין הוא, שהרע עוד לפניו: בעוד שבוע-שבועיים כשיתברר היקף הגזירות בתקציב יחל הקושי האמיתי שלו.

בישיבת סיעת "יש עתיד" לפיד כבר הכין את הקרקע כשהעריך שפירות מדיניותו יתגלו רק בעוד שנתיים. מעבר לעובדה ששנתיים הן פרק זמן ארוך והסבלנות של בוחריו קצרה, יש כאן גם אינדיקציה פוליטית ברורה: השותף הקואליציוני הבכיר שהבטיח בבחירות שהוא "בא לשנות", בא להישאר. אין לו כוונה בזמן הנראה לעין לטלטל את הממשלה או לפרוש מהקואליציה (לתשומת-לבו של ח"כ אלי ישי שממשיך משום מה להבטיח למרן שאוטוטו חוזרים לממשלה).

וישנה עוד נקודה שדורשת תשומת-לב: בפתח ישיבת סיעת הליכוד, כשנתניהו התייחס לחוק השוויון בנטל שאמור להגיע לכנסת במהלך המושב, הוא חזר על המנטרה האהובה עליו: "בלי לשסות ציבור בציבור" - ממש כשם שאמר לפני שנה בעודו נכנע לתכתיבים החרדיים וזורק לפח את המלצות ועדת פלסנר. ספק עד כמה השאיפה של רה"מ לשמר ערוצים פתוחים עם המפלגות החרדיות עולה בקנה אחד עם חוק הגיוס שלפיד מתכנן להעביר.

הרושם הוא שיו"ר יש עתיד דווקא מעוניין לשסות את הממשלה בחרדים; זה אולי לא מתאים לנתניהו, אבל עשוי לשרת לא רע את האינטרסים של לפיד.

הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10