המירוץ לאקזיט: הסטארט-אפ שהופך את פייסבוק לטלוויזיה

הזוג יעל גבעון וגיל רימון הביאו לעולם את הסטארט-אפ סטיבי (Stevie), שמבוסס על קטעי וידיאו ותמונות שמעלים החברים שלכם לפייסבוק ולטוויטר, ומייצר מהם מעין ערוץ טלוויזיה פרטי. ההנחה היא שכשם שהניוז פיד האישי שלכם מעניין אתכם יותר מאשר אתר חדשות סטנדרטי, כך גם סטיבי ירכז עבורכם סרטונים שידברו אליכם יותר.

- הוכתרתם כסטארט-אפ המבטיח בתחום הטלוויזיה.

גבעון: "סטיבי זה סוג של טריק. אני לא רוצה להגיד חוצפה ישראלית, אבל כן, יש משהו ישראלי ברעיון של סטיבי - בלקחת משהו מוכר ולהפוך אותו למשהו אחר ברמת החוויה. אני מניחה שאנחנו גם טיפוסים יותר ישירים מהאנשים שאנחנו פוגשים בחו"ל, אבל לא הרבה מעבר לזה. אנחנו מאוד אוניברסליים בתפיסה התרבותית והפוליטית שלנו".

"לא תתפסי אותנו בהרבה שירי הלל לציונות, אבל בדבר הזה, אנחנו מאוד אוהבים את מה שקורה פה. כששני סטארט-אפים מתחרים באותה תחרות, זה עדיין מתנהל יפה. הדור שלנו באינטרנט חונך על-ידי יוסי ורדי, וצריך לתת לו קרדיט גדול על זה. גם דב מורן הוא כזה, ואפי ארזי היה עם אותה גישה. אלה אנשים שחינכו את הדור שלנו לא לסגור דברים מאחורי הסכמי סודיות. כל הדבר הדבילי הזה שבאים לדבר על סטארט-אפ, אבל את צריכה לחתום על הסכם סודיות לפני. אני אישית לא חותמת. אדם שמחשיב את עצמו ואת הרעיון שלו כעד כדי כך טובים, צריך להבין שאף אחד לא יגנוב לו את הסטארט-אפ שבא מתוך צורך אישי. כמו שאף אחד לא יעתיק לך ציור שנעשה ממקום אישי".

"רבים רק על עבודה"

רימון וגבעון הכירו בכנר.נט - הכנס השנתי שארגן ורדי לקהיליית ההיי-טק לחוף הכנרת. רימון היה אחראי על ערב הכישרונות הצעירים, גבעון הקימה את האתר של הכנס, "והיה ברור שמתישהו נעשה משהו יחד". אלא שלפני שהתחילו לעבוד יחד, כבר הפכו לזוג. מה שהופך את הסטארט-אפ הקטן ממילא, שמונה כיום שמונה עובדים, למשפחתי עוד יותר. בפרט, שעד לידת בנם, עומר, בן השנה, עוד עבדה החבורה, שהייתה אז מצומצמת יותר, מהבית של רימון וגבעון במושב סתריה.

רימון: "בהתחלה היינו מכוונים רק לטלוויזיה. לא רצינו לעשות אפליקציות לסלולרי. אני הייתי ממש דתי לגישה הזו והתווכחנו על זה בצרחות בנסיעה מהרצליה באוטו. אמרתי ליעל 'סטיבי לא יקום ולא יהיה לעולם באייפד. אין מצב'. והיום זו אחת הגרסאות המוצלחות שלנו".

- איך היא שכנעה אותך?

"היא אמרה, 'מאמי, זה לא אומר שזה לא יהיה גם בטלוויזיה, אבל עד אז צריך ליצור משתמשים במקומות אחרים'. אי-אפשר להכריח אנשים לבוא לבריכה שאין בה מים, ומה לעשות שהיום כל העניין של סמארט טי.וי עדיין בחיתוליו".

גבעון: "כמנכ"ל, וזה הסטארט-אפ הראשון שאני מנהלת, אני צריכה להתגמש בלי לזהם את הוויז'ן. כמו שתמיד אומרים על ראש ממשלה, דברים שרואים מכאן לא רואים משם. אם פעם הייתי בעמדה של מנהל המוצר, שזו עמדה של טהרן מוצהר, של קול המצפון; היום אני משכנעת את גיל להיפתח לעוד אפשרויות. בהתחלה העובדים היו נלחצים מזה שגיל ואני מתווכחים על סטיבי. קצת כמו לראות את אימא ואבא רבים. אבל אלה החיים שלנו. אף-פעם לא עבדתי בעבודה שנתפסה רק כעבודה מבחינתי. תמיד זה היה החיים. אולי לא הדבר היחיד בחיים, אבל בהחלט מוגדר כ'הדבר' שאני עושה עכשיו".

רימון: "כשם שכהורים, אנחנו משתדלים שלא לעשות את הטעויות שההורים שלנו עשו איתנו, אנחנו משתדלים לא לעשות עם העובדים שלנו את הטעויות שעשו איתנו בסטארט אפים קודמים. אצלנו אפשר לעבוד מהבית וביום שלישי כולם עושים את זה. אף אחד לא דופק פה שעון, כי זו לא האווירה שאנחנו רוצים ליצור כאן, אבל אם משהו נופל ביום שישי, כולם זמינים כשצריך".

- איפה עוד הפקתם לקחים?

"כשלא עזבנו את מקומות העבודה הקודמים שלנו לפני שהיה משקיע. לא כדאי לבטל את כל החיים שלך, לקחת הלוואות מחברים ומהורים, והכול בשביל סטארט-אפ שבחיים לא יקרה. כשיש השקעה, לא רק שיש לך גב, זה גם מכריח אותך להתנהל מסודר. למרות שבניגוד למה שאנשים חושבים, זה ממש לא עושה אותך מיליונר. כשערכתי את מדור המחשבים ב'מעריב', וכתבנו על השקעה באיזה סטארט-אפ, שמתי לב שאנשים תמיד חשבו שהנה הבעלים עשה מכה. הם לא הבינו שבחברה השקיעו, לא באיש".

גבעון: "גיוס הוא ההצלחה שלך כיזם לשכנע ולקבל אורך נשימה, אבל זה עדיין לא הצלחה. עם השנים למדנו מה זו הצלחה ומה רק נראה כמו הצלחה. איך לגייס. עם איזה סוג של אנשים אתה רוצה לעבוד, וממה להיזהר".

2.1 מיליון דולר כבר גויסו

בדצמבר השלימה סטיבי גיוס של 1.5 מיליון דולר מהוריזון ונצ'רס של המיליארדר ההונג-קונגי לי קה שינג. אל הקרן, שמושקעת בפייסבוק, כמו גם במג'יסטו ובווייז הישראליות, הם הגיעו באמצעות ישראלי שעובד בה. "הכרנו אותו, כמו שאנחנו מכירים את כולם, דרך כל מיני כנסים", מספר רימון, "ופגשתי אותו כשסטיבי עוד היה רק בשלב הרעיון. הוא אמר שזה מעניין, אבל מוקדם מדי, והמשיך לעקוב אחרינו. עד שיום אחד הוא כתב לי 'זה כבר לא מוקדם מדי. אני מגיע לארץ עוד יומיים. בוא ניפגש'. ומשם זה התגלגל. אני טס עכשיו לטוקיו לפגישות שהקרן סידרה לנו עם בכירים בתעשיית הסלולר במזרח אסיה".

עד כה גייסה החברה 2.1 מיליון דולר, בין היתר מהמשקיעים ג'ף פולבר וגיגי לוי לצד קבוצת ההשקעות של סימי אפרתי. המודל העסקי שהם מכוונים אליו מתייחס לפרסומות, לחסויות ובעיקר לתוכן בתשלום למשל, באמצעות קישור לספריות VOD של המפעילים שדרכם ישדרו.

הגיוס האחרון איפשר לשדרג את הטכנולוגיה, כך שסטיבי יהיה זמין גם למערכת ההפעלה אנדרואיד ולקונסולת האקס-בוקס של מייקרוסופט. וכיום אפשר למצוא אותו באמצעות גלישה במחשב, באייפון ובטאבלטים, כשהחלום הגדול של השניים הוא להפוך לערוץ מן המניין בממיר. כשזה יקרה, אחד הלהיטים הצפויים מבחינתם הוא מה שהם מכנים "שם קוד - ערוץ הסבתות" - ערוץ בתוך סטיבי שבו יועלו הסרטונים המשפחתיים, דבר שיאפשר לסבתות מאותגרות פייסבוק לצפות בלופ בצילומי הנכדים שמועלים לרשתות החברתיות.

השאלה מי חוץ מהסבתות יחזור וייכנס דווקא לסטיבי - כשהמידע ממילא קיים בפייסבוק ובטוויטר של כל אחד מאיתנו, רק שבסטיבי הוא פשוט מוגש אחרת - מרגיזה אותם מעט, אבל גם גבעון מודה ש"מדובר באתגר עצום. יש לנו כרגע עשרות אלפי משתמשים ואנחנו מאמינים שיהיה סף של איכות ועניין שיגרום להם לחזור".

רימון: "מי שחושב תמיד איך יקנו אותו, מוציא מוצר גרוע, שאף אחד לא קונה. הוויז'ן האמיתי שלי הוא שנהיה ערוץ טלוויזיה, שבכל פעם שישעמם לי אני אזפזפ אליו".

גבעון: "אנחנו מאמינים שפייסבוק וטוויטר ירצו לעבור לטלוויזיה, כמו שהם עברו לסלולר. זה לקח להם זמן, אבל זה קרה. ואז הם יוכלו לקנות אותנו כצוות או לקנות את המוצר שלנו ולשנות אותו. או לא לעשות שום דבר מכל זה".

הכתבה המלאה - במגזין G