"האדם העובד" רק חוטף

1.

האדם העובד יהיה במרכז, הבטיח שר האוצר יאיר לפיד, והאדם העובד בינתיים רק חוטף. לפיד הבטיח לאדם העובד שתוך שנתיים-שלוש המהפך יגיע, הגלגל יסתובב והיד שהושיט לכיסו כדי לסתום את הבור תופיע שוב כדי להחזיר את הכסף. אבל מה שלפיד לא סיפר לאדם העובד שכל זה לא משנה כל כך, כי האמת העירומה, האמת שעליה אנחנו כותבים שוב ושוב בחודשים האחרונים, כפי שחשף השבוע מנכ"ל מגדל יונל כהן, היא שהאדם העובד הממוצע של לפיד יגלה בעת פרישתו שהפנסיה שלו כנראה לא תספיק לו ורוב האנשים העובדים הנמצאים במרכז עולמו של לפיד יסבלו מעשרות שנים של מחסור, עד כדי עוני.

יונל כהן סבור שצריך לשנות את שיטת הפנסיה הנוכחית - להתחיל לחסוך מוקדם יותר ולעבוד עד גיל מבוגר יותר - כדי לחסוך מהעובדים את מלחמת ההישרדות בשנות הפנסיה, אבל כהן הוא חלק מהשיטה (מנהל חברה שמנהלת כספי פנסיה) ולכן אינו יורד לשורש הבעיה. בטוח שצריך להתחיל לחסוך מוקדם יותר, לא כל כך בטוח שצריך לעבוד עד הנצח, ובטוח שסביבת הריביות הנמוכות לא עושה טוב לצבירת הפנסיה של העובדים, אבל הדבר שמעורר מחשבות נוגות באמת הוא שהשיטה הזאת של מתווכים (גופים מוסדיים, חברות ביטוח וכדומה) המנהלים את הפנסיה שלנו נוגסת עד שליש מהתשואה על הפנסיה. יש לא מעט הצעות לשינוי שנשמעות כמו "הלאמה" ולכן נדחות מיד על הסף.

אבל הממשלה, לפי המוטו של לפיד, צריכה לדאוג לאדם העובד, ואם היא רוצה לדאוג לו באמת ייתכן שהיא צריכה לקבל על עצמה שוב אחריות על החיסכון הפנסיוני, מתוך הכרה שהמנגנון הנוכחי אינו משרת את החוסכים. היא יכולה להקים קרן חיסכון ממשלתית שתנוהל על ידיה (בדומה לקרן "עמיתים", שניהלה בעבר יעל אנדורן, מנכ"לית האוצר הנוכחית) ולגבות דמי ניהול מינימליים. במקביל, המדינה יכולה לאפשר לגופים פרטיים להציע מוצרים אחרים, יקרים יותר ואולי מתגמלים יותר מבחינת התשואה.

זה ידרבן את המשקיעים המוסדיים, המתווכים של כספי הפנסיה שלנו, להוכיח שיש משמעות לדמי הניהול, והדבר החשוב יותר - להוכיח שהם יכולים ל"מבחן הקוף" בניהול השקעות ומסוגלים להשיג תשואה עודפת. זה יתמרץ אותם להוכיח ללקוחותיהם, לאדם העובד, שהם יודעים כיצד להשיג תשואות עודפות תמורת דמי ניהול גבוהים יותר - דבר שלא קורה כעת בכלל.

2.

איזו חגיגה ואיזו הילולה, אילו סיסמאות קליטות שיווקו לנו בעקבות הסכם השמים הפתוחים: הממשלה שברה את הוועדים החזקים, יש כאן סדר יום חדש, תחי התחרות, תחי ההתייעלות, המשק יפיק תועלת אדירה, מחירי כרטיסי הטיסות יצנחו בעשרות אחוזים, נעשה פה צדק אווירי, 100 אלף תיירים יזרמו לכאן מדי שנה, 4,000 מקומות עבודה חדשה ייתוספו למשק, 100 מיליון דולר ייתוספו להכנסות, וואו... חתיכת רפורמה, השקעה מה זה נהדרת, מופלאה, לטובת העם, לטובת הציבור, הלאה! להיכנס בכל הכוח בחברת החשמל, בנמלים, בבנקים, בכל מה שמריח מחוסר יעילות, לקדם תחרות, תחרות ועוד פעם תחרות, לטובת עמישראל, לטובת הצדק החברתי, לטובת האדם העובד.

רפורמות נראות תמיד מצוין על שולחן השרטוטים, אבל לא פעם הן נראות הרבה פחות מצוין במציאות הכלכלית. על שולחן השרטוטים של אגף התקציבים במשרד האוצר מונחות בדרך כלל מילות הקסם "תחרותיות", "יעילות", "פריון גבוה" ו"מחיר נמוך" לצרכנים, אבל מה שיפה או עגום בכלכלה הוא שהיא ממש לא פועלת בהתאם להוראות מאנשי אגף התקציבים. תחרותיות ומחירים נמוכים לצרכן אינם בהכרח תוצאה של מספר רב של מתחרים, ולעתים תחרות לחיים ולמוות משיגה דווקא את התוצאה ההפוכה בטווח הארוך.

מי כמו אדריכל ועדת בכר, ראש הממשלה בכבודו ובעצמו, בנימין נתניהו, יודע זאת. אם נכניס אותו, את חברי הוועדה ואת להקת המעודדות שלהם, עיתונאי הבית המסורים, לחדר סגור ונגיש להם את ההבטחות שהפריחו לאוויר, את המאמרים המשולהבים על מפץ היסטורי וחסר תקדים בשוק ההון - הם לבטח יפרצו בצחוק גדול ויתגלגלו על הרצפה. איפה מה שהובטח ואיפה מה שהתקיים. שמים וארץ, מזרח ומערב. גם אז הצרכן עמד במרכז הרפורמה ובחוכמה שבדיעבד הוא חטף הכי הרבה.

כולנו צריכים לקוות שהשמים הפתוחים אכן יוזילו את מחירי הטיסות בעשרות אחוזים, אכן ייצרו פה אלפי מקומות עבודה ואכן יוסיפו הכנסות של מאות מיליוני דולרים למשק. אבל זו הבעיה ברפורמה, בכל רפורמה: מרגע שהיא יוצאת לאוויר, איש אינו מלווה אותה, אינו עוקב אחריה ואינו בודק אם משהו מהתוכניות השתבש . איש אינו מגלה לציבור מהו הפער בין מה שהובטח לבין מה שקוים, איש אינו בודק אם צריך לחזור לשולחן השרטוטים כדי לבצע שינויים, ושומו שמים - אולי אפילו לסגת מכמה צעדים (האגו, הו האגו, לפעמים הוא קובע מחירים).

לעת עתה, דבר אחד ודאי ובטוח ברפורמת השמים הפתוחים: יש בה מנצח אחד ושמו ישי דוידי, הבוס של קרן פימי, בעל הבית החדש באל על ואחד מאנשי העסקים שנתנו ערבות למפלגת יש עתיד של יאיר לפיד. יש לנו תחושה שדוידי עשה עסקה אדירה שתניב לו רווחים יפים, ואנחנו מבטיחים לבדוק את עצמנו בעוד שנתיים-שלוש.

בינתיים, אל על שלו לא רק נדחפה לבצע התייעלות הכרחית כדי להפחית משומניה, אלא הרוויחה עשרות מיליוני דולרים מהמדינה בזכות הרפורמה הזאת, עובדה שקצת נשכחה בלהט הסיסמאות.

ההסכם שהוריד את כולם מהעץ והפסיק את השביתה הבטיח לאל על שהמדינה תישא בהוצאות האבטחה של חברת התעופה במלואן כמעט (97.5%). שימו לב לטבלה המצורפת לטור וכבר פורסמה ב"גלובס" השבוע: ההבטחה הזאת של לפיד ומשרד האוצר לאל על שווה לחברה ולבוס החדש שלה דוידי כ-111 מיליון דולר בשלוש השנים האחרונות, כ-400 מיליון שקל. זה לא כסף קטן, וההבטחה הזאת יצוקה מבטון - בכל שנה מדינת ישראל תעניק לאל על מתנה של יותר מ-100 מיליון שקל. אין לנו ספק, דוידי וקרן פימי יגזרו עוד קופון שמן מהסיבוב המעופף שהם באו לעשות באל על.

ובינתיים, האדם העובד שבמרכז עולמו של לפיד אכן ימשיך להיות במרכז - במרכז של אלו שלוקחים להם שוב ושוב כסף כדי לסתום את הבור. קוראים לזה עוד 1% במס הכנסה, עוד 1% במע"מ ועוד מאותו דבר, אותו דבר שהכי קל לעשותו. באגף התקציבים ימשיכו לנאום על רפורמות אבל לא יחשפו לעולם מהן התוצאות האמיתיות שלהן. הם ימשיכו, למשל, לדבר גבוהה גבוהה על רפורמה בחברת החשמל, אף שרפורמה כזאת כבר מתבצעת הלכה למעשה. תשאלו את יצרני החשמל הפרטיים, הם ה"ישי דוידי" של אל על. יש להם בוננזה מובטחת מהמדינה בדמות מכירה במחיר שהמדינה קבעה, מחיר שמבטיח להם אחלה תשואה. הכול כמובן על חשבון האדם העובד.

3.

ומהוצאות האבטחה של אל על להוצאות האבטחה של אסדות הגז של נובל אנרג'י וקבוצת דלק. ועדת ששינסקי אכן עשתה את שלה והגדילה את תמלוגי הגז, אבל יש כמה פרטים שבאוצר מעדיפים להדחיק. בעזרתו של יובל אזולאי, כתב "גלובס" לענייני ביטחון, ליקטנו עבורכם כמה פרטים מעניינים.

עבודת מטה מקיפה שהכין חיל הים בעניין ההגנה על מרבצי הגז בים התיכון הסתיימה כבר בקיץ שעבר והובאה לאישור הרמטכ"ל בני גנץ ושר הביטחון לשעבר אהוד ברק. העלות של הקמת מערך ההגנה על המרבצים הוערכה על ידי צה"ל בכ- 3 מיליארד שקל, לא פחות ולא יותר. מדובר בהשקעה חד פעמית להקמת תשתיות הגנה על האסדות ולהרחבת הנוכחות הביטחונית הישראלית במים הכלכליים של ישראל.

ההשקעה כוללת רכישה של לפחות ארבעה כלי שיט, שיקיימו סיורים בסמוך לאסדות, בהתאם להערכות המצב ולצרכים הביטחוניים; הפעלה של מטוסים ללא טייס שיעשו גיחות תכופות כדי לעקוב אחר התקרבות של כלי שיט חשודים ובלתי מזוהים אל האסדות; הפעלת כלי שיט בלתי מאוישים בסמוך לאזורי ההגנה; התקנה של מערכות מכ"ם מתקדמות על האסדות והקצאת חיילים שינהלו את מערך ההגנה. הפרויקט כונה בצה"ל בשם "מגן". עם השלמת התוכנית, דרשו במערכת הביטחון שהמימון שלה ייעשה באמצעות תוספת מיוחדת מחוץ לתקציב הביטחון. קצין בחיל הים אמר בעבר כי "ממילא המדינה עומדת לקבל הרבה מאוד כסף כתמלוגים, כך שיש באפשרותה לשאת בעלויות ההגנה, כפי שמתבקש להגן על תשתיות לאומיות".

המים הכלכליים של ישראל נמצאים במרחק של 70 עד 115 מייל מחופי הארץ, כלומר מחוץ למים הטריטוריאליים. טרם גילוי מצבורי הגז הטבעי, לישראל לא היה אינטרס לפעול באופן נרחב באזורים אלה והפעילות של חיל הים התמקדה בהגנה על המים הטריטוריאליים.

גילוי מרבצי הגז הענקיים שינו כמובן את התמונה ומחייבים הערכות לתרחישים לא סימפטיים כמו ניסיונות לפגוע בתשתיות הגז בים התיכון באמצעות טילי חוף-ים מדויקים ורבי עוצמה, שסופקו בידי רוסיה לסוריה ומשם, על פי הערכות, התגלגלו גם לידי חיזבאללה. כמו כן, תרחישים אחרים מדברים על ניסיונות עתידיים לחבל בצינור להובלת הגז הטבעי לישראל ולפוצץ אסדה באמצעות כלי שיט "מתאבד", ועל ניסיונות השתלטות של מחבלים על אסדה, הנחת מוקשים ימיים ועוד.

המשמעות היא אחת: בדיוק כמו במקרה של אל על, עלות האבטחה של אסדות הגז נופלת במלואה על המדינה ו"הזכות" הזאת תעלה מיליארדי שקלים. על אבטחת האסדות במעגל הראשון אמנם אמונים מאבטחים פרטיים שנשכרים בידי החברות עצמן, אבל אלה בוטנים לעומת שירותי האבטחה של חיל הים.

הבאזז והספין של היום הוא החרדים (חס וחלילה לא המתנחלים, החברים החדשים של לפיד), מי בכלל מתעניין במיליארדים שתוציא המדינה כדי לשמור על הגז הטבעי. הכי קל לשטות באדם העובד.

4. נא להכיר, רותם רולף, היועצת הכלכלית החדשה של לפיד, בת 31 בלבד, ולפי התיאורים מוכשרת לעילא ולעילא. המינוי הזה הטריח את אחד הקוראים שלנו לשלוח לנו מייל בהא לישנא: "קראתי אצלכם בעיתון ששר האוצר מינה לעצמו יועצת בכירה, את רותם רולף, כלכלנית מוכשרת בת 31. התרשמתי מאוד מהסופרלטיבים שהורעפו עליה ואני מאמין ומשוכנע שאכן מדובר באשת מקצוע מוכשרת ויוצאת דופן.

"אין לי מושג ירוק מהי הגדרת תפקידה של 'יועצת לשר האוצר', מה האחריות שמוטלת עליה. אני מקווה שאתה יודע... (אז ככה, אני ממש לא יודע - א"צ). אני מניח שהיא צריכה, בין היתר, להאיר ולסמן לשר האוצר את המתווה המקרו-כלכלי שלכיוונו עליו להפנות בזהירות רבה את נושאת המטוסים שנקראת 'כלכלת ישראל'.

"אם כך הם פני הדברים, אני חושש מאוד ששר האוצר בחר בצעד פופוליסטי על פני צעד מקצועי. למה אני אומר את זה ומה הבעיה שלי עם גב' רולף? הגיל שלה! עם כל הכבוד, בגיל 31 כלכלנית או כלכלן לא יכולים להיות בשלים. הם לא עברו מספיק, הם לא ראו מספיק, הם לא נכשלו מספיק ולא היו להם מספיק הזדמנויות להתמודד עם הכישלונות (וההצלחות) שלהם ולהפיק לקחים.

בקיצור, אני לא בטוח שיש לכלכלנים בעלי פז"מ קצר יחסית של 7-10 שנים, מוכשרים ככל שיהיו, נקודת מבט רחבה מספיק כדי להמליץ איך לנווט את כלכלת ישראל.

"פעם אמרתי למרצה שלי לכלכלה שכלכלן טוב זה אחד שיכול להסביר מחר למה התחזית שלו אתמול לא עבדה היום. אני, כאזרח, ממש לא הייתי רוצה לקבל הסבר כזה בעוד 3-4 כאשר נדדה בנעליים יווניות או ספרדיות".

אמרנו לקורא שהוא קצת הגזים עם יוון וספרד, אבל מעבר לכך הוא כתב נפלא.

eli@globes.co.il