נוסיף עוד לפיד למדורה

בסביבת נתניהו ידוע שמצב בריאותו של ראש הממשלה תלוי במפלס הלחץ שלו. ככל שהסיטואציה יותר מלחיצה, כך נתניהו יותר חולה. השבוע החל יאיר לפיד לפתח תסמיני נתניהו: ככל שהתרבו החזיתות שניהל בו זמנית, כך התפתחה השפעת שלו. לקראת סוף השבוע, כשהקרב מול החרדים וההסתדרות הגיע לשיאו, ובאופק כבר מסתמנת המלחמה מול המגזר העסקי, כבר כמעט שלא נשאר לו קול. כרגע לפיד רחוק מלהיות מוכרע.

השבוע, כשבהופעתו הראשונה כשר אוצר עשה לפיד את האמא של כל הספינים והפך דיון בענייני לתקציב להשתלחות בחרדים, היו במליאה מי שדמיינו את יו"ר שינוי עומד על הדוכן. ללפיד - שהיה המאמי הלאומי, שדיבר על שוויון בנטל ועל מעמד הביניים - קפץ הטומי. כמובן שהמראה וההופעה של לפיד הבן הרבה יותר טובים. הוא צעיר, מעודכן, בעל עברית ישראלית וללא המבטא ההונגרי של אביו, אבל התכנים אותם תכנים. במהלך הקמפיין ניסה לפיד להתנער מההשוואה לאביו, אבל כמו שאומרים, It runs in the family. יש לפיד לחילונים.

אנשים ששוחחו עם שר האוצר קודם לכן התרשמו שהוא עולה לבמה כדי ליהנות. על בימת הכנסת קורים לפעמים דברים מקריים. הפינג פונג בין הח"כים מביא להתבטאויות לא צפויות, אבל כאן הכל היה מתוכנן ומתוזמר. ההופעה הזו כוונה לבסיס מצביעי שינוי, תל אביביים חילוניים, אנשי מרכז. המלכודת לחרדים תוכננה היטב, והם נפלו אליה כמו זבובים.

בטווח הקצר לפיד יצא מנצח. גם יריביו הודו שהוא גנב את ההצגה, שהוא קבע את סדר היום, אבל במערכת הפוליטית נזכרו השבוע איך הקריירה הפוליטית של טומי שהתחילה ב-15 מנדטים ובהשתלטות על משרדי הפנים, המשפטים והתשתיות, הסתיימה באפס מנדטים ובקריסתה של שינוי.

בטווח הארוך עוד מוקדם לדעת. בינתיים החרדים במצב בעייתי ומשחקים לידי לפיד. מה שלא יעשו, הם יצאו רע. בעיתונות החרדית זעמו על פורוש וגפני שהרימו ללפיד להנחתה במליאה. גפני, כוכב תקשורת כשלעצמו, הכיר בזה, אבל גם הוא אובד עצות. אם נשתוק, אמר לאנשיו, נחטוף מהתקשורת החרדית. אם נדבר - נספוג מהלומות אצל החילונים.

את הזעם מפנים ביהדות התורה דווקא לנתניהו, לא ללפיד. הם מאשימים את רה"מ, שבוחר לעמוד מנגד ולא ללכלך ידיים. ככל שנתקיף את לפיד, הם אומרים, הוא ירוויח יותר ציבורית, החילוני הממוצע רואה הישג בכך שלקחו לנו את הכסף. מעתה, מצהירים החרדים, האויב הוא נתניהו. עד עכשיו הוא זכה לחנינה, אבל אם לא ירסן את שר האוצר - הוא יאבד את החסינות.

גם את המצב הזה יכול לפיד לזקוף לזכותו. יש מי שסבורים שההתקפה על החרדים היא חלק מתגובת הנגד של לפיד לנתניהו, שכפה עליו את הסכסוך עם ההסתדרות. המסר הוא חד משמעי - אתה מסכסך אותי עם עיני, אני מסכסך אותך עם החרדים. כל אחד משחק שח מט במגרש של השני.

נתניהו מפריד ומושל

בניגוד לעימות עם החרדים, החזית עם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, לא הייתה בקלפים של לפיד. בשבוע שעבר נראה היה שיש אידיליה ביחסי שר האוצר ויו"ר ההסתדרות, שהדינמיקה ביניהם טובה. הם היו מתואמים, לוח הגזירות תוכנן בהתאם. אם זה היה תלוי בלפיד, אישור הסכם שמיים פתוחים היה נדחה עד לאחר אישור התקציב. הוא כלל לא רצה עימות עם ההסתדרות. זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה.

אלא שראש הממשלה, שחזר מלונדון כשהוא נישא על גלי מורשתה של מרגרט תאצ'ר, ושר התחבורה ישראל כץ, שזיהה את העיתוי להכניס את לפיד לפינה, היו נחושים. כץ, שועל קרבות ממולח, ידע שבאווירה הציבורית ובנסיבות הוא במצב של win-win: לפיד לא יוכל להרשות לעצמו להתנגד לרפורמה, נתניהו ודאי ישמח להתגייס בשמחה כדי לתקוע טריז בין עיני ללפיד, והרפורמה תעבור. מכאן הדרך לקריאת נתניהו לשרים 'תהיו ישראלים' - קצרה מתמיד.

ההצלחה הייתה גדולה מהמשוער. בתוך שבוע חל מפנה ביחסי לפיד-עיני. מהרצון לשתף פעולה עם ההסתדרות הפך לפיד את עורו, וכמו בעל חיים מתורבת שטועם לראשונה בשר חי, הוא שינה פוזיציה. טעם הבשר החדש מצא חן בעיניו. שר האוצר הבין את הפוטנציאל הטמון במריבה עם עיני והכריז מלחמה.

סוגיית השמיים הפתוחים היא כמו נייר לקמוס לבחינת מעמדו של עיני. יו"ר ההסתדרות נחשב לאדם זהיר. כשהוא מעמיד אולטימטום, הוא מעריך שאיומו יתקבל. קשה לקבוע אם אחד מחושיו התקלקל או שהוא החטיא את רוח התקופה. ואולי זו הפוליטיקה החדשה והאווירה הציבורית שכבר לא סבלנית כלפי קבוצות לחץ וועדים אגרסיביים שכופים דעתם על הציבור.

עופר של 2009 הוא לא עיני של היום. אז הוא היה מלך העולם, שותף בכיר בממשלה, שחקן מרכזי שהוזמן לשולחן העגול. ברצותו יש ממשלה, ברצותו היא נופלת. עיני של 2013 נותר ללא גב פוליטי, אין לו אחיזה בשלטון. עבורו המהלך האחרון הוא לא פחות מדרמה. כץ לא ראה אותו ממטר וסגר הכל מעל לראשו.

ובכל זאת, אי אפשר לומר שהוא חלש. הוא עדיין יכול לשתק את המשק ולהוציא עשרות אלפי אנשים לרחוב. זה לא פחות ואולי יותר מעוד אצבע בכנסת. יש לו מנגנון שנועד רק לדברים האלה. ללפיד יש את הלל קוברינסקי ואת דני וסילי, לעיני יש 15 אלף עובדים בחברת חשמל ועוד עשרות אלפים במע"צ, מקורות, רש"ת, פקידים ועובדי מדינה.

אחרי שהפסיד בקרב על השמיים הפתוחים, מתחילים בהסתדרות להיערך לקרב הגדול על התקציב. זה יהיה קרב חייו. עיני ודאי יבחר את המלחמה שנוחה לו - על הפנסיה, על פגיעה בקשישים. הוא מאיים בנשק יום הדין - השבתה כוללת. עד עכשיו הכוח שלו היה בכך שלא עשה שביתה. כוח ההרתעה שלו הספיק. עכשיו מתחיל משחק חדש שתואם את כוחו הפוליטי הנוכחי.

עד אז ישב עיני בכיסא השגריר הטורקי מול נתניהו, כץ ולפיד. בקדנציה הקודמת נתניהו לא רצה לריב אתו. גם עכשיו לא. לכן שלח לקרב את לפיד. אם המלחמה תצליח, ייקח נתניהו את הקרדיט. אם תכשל, יפיל את זה על לפיד.

בינתיים בליכוד חזר הצבע ללחיים. אחרי הכישלון בבחירות התחושה במפלגה הייתה שהליכוד נטש את העם, שההנהגה דהויה, שדור ההמשך שחוק. השבוע, יחד עם השמיים נפתח גם האופק. בשבוע הבא יביא כץ רפורמה בתחבורה, סילבן שלום כבר מדבר על הורדת תעריפי המים ובחינת תמלוגי הגז וניכר שהצרכן סוף סוף מול עיניהם. נראה שהדיבורים על פוליטיקה חדשה מחלחלים וגם בליכוד עוברים לגרסה חדשה.

משפט ליברמן: דווקא בליכוד חוששים מזיכוי

עיני המערכת הפוליטית נשואות הבוקר (ה') לבית המשפט המחוזי בירושלים. לתוצאות משפטו של אביגדור ליברמן תהיה השפעה מכרעת על אופי המערכת הפוליטית בשנים הקרובות. בלשכת רה"מ ממתינים בדריכות לראות האם תהיה זו תחילת סופו הפוליטי של יו"ר ישראל ביתנו או תחייתו הפוליטית המחודשת. בכירי הליכוד מאמינים שאם ליברמן יזוכה הוא מתכוון להשתלט על הליכוד. הם סבורים שישראל ביתנו הייתה רק פלטפורמה והאיחוד בין שתי המפלגות היה רק צעד ראשון בהשתלטות - יש שיאמרו עוינת - על הליכוד. מה שבטוח הוא שליברמן לא יישאר יו"ר ועדת חוץ וביטחון. אם יזוכה - יחזור למשרד החוץ. אם יורשע - יסיים את דרכו הפוליטית.

עד כמה גדול הלחץ בליכוד מזיכוי אפשרי של ליברמן יעיד הסיפור הבא: השבוע נקבעה ישיבת סיעת הליכוד בכנסת לשעה 15:00. בניגוד להרגלו הגיע ראש הממשלה כמעט בזמן והישיבה החלה באיחור קל בלבד. סילבן שלום וגדעון סער ביקשו את רשות הדיבור והעלו סוגיות שעל סדר היום הפרלמנטרי. בשלוש וחצי ביקש ליברמן לדבר, והצהיר שחצי שעה לישיבה זה מספיק. יו"ר הקואליציה, יריב לוין, סגר מיד את הדיון ופיזר את החברים. אנשי הליכוד הוכו בתדהמה. הם מורגלים לישיבות ארוכות שבהן ראש הממשלה מקשיב לכל מי שרוצה לדבר, לדיון, לחילופי דעות ורעיונות. הח"כים נותרו בהלם. אם ככה יראה הליכוד בעידן ליברמן, אמר בתום הישיבה בכיר בליכוד, לא בטוח שאנחנו מעוניינים.