פרומו למופע של דני איילון

במידה מסוימת, שני הצדדים - הן התביעה והן ההגנה - יכולים להיות מרוצים בתום יום הדיונים הראשון בשלב ההוכחות במשפטו של ח"כ אביגדור ליברמן.

הסנגורים, ובראשם יעקב וינרוט, הצליחו להשיג כמה הישגים לא מבוטלים - דווקא תוך שימוש בעדותו של עד התביעה מספר אחת. באמצעות השגריר לשעבר בבלארוס, זאב בן-אריה, ביססה ההגנה תזה, שלפיה ליברמן לא בהכרח הבין מבן-אריה שהפרטים שקיבל מידיו לקוחים מתוך מסמך חיקור דין; שקידומו לשורת תפקידים במשרד החוץ, לאחר מינוי ליברמן, היה מחויב המציאות ומבוסס על שיקולים מקצועיים; ושכל יוזמות הקידום הללו לא היו ביוזמתו של ליברמן, אלא באו באקראי או מטעמו של בן-אריה.

מהעבר השני, הפרקליטות - המתכוונת להעלות לדוכן העדים 5 עדים בלבד, לאחר שביחס לעדים האחרים הוסכם עם הסנגורים להגיש לבית המשפט את עדויותיהם במשטרה - פסעה כמה פסיעות בדרך להוכחת עובדות כתב האישום.

לפי תזת הפרקליטות, אין כל חשיבות לשאלה האם בן-אריה עמד בקריטריונים למינוי לתפקיד שגריר נוסף, לצורך אשמתו של ליברמן. אלה הן נסיבות חיצוניות בלבד, רקע לסיפור ולא הליבה: הליבה, לפי התביעה, עוסקת בניגוד העניינים שבו היה מצוי ליברמן כלפי בן-אריה, ועל רצף האירועים, האקטיביים והפסיביים, שבהם נכשל במסגרת סיועו לקידום בן-אריה.

מטבע הדברים, עם דגש יתר לפן האקטיבי של הדברים, ופחות על המחדלים מלפעול, לדווח או לגלות במקום שקמה לו חובה לעשות כן.

זימונו של בן-אריה להעיד במשפטו של ליברמן נתפס אצלו כהזדמנות לנקות את שמו, שהוכתם במשפט שנוהל נגדו בפרשת הדלפת מסמך חיקור הדין. הוא ניצל את הבמה כדי לתאר עד כמה הצליח בתפקידו בבלארוס, עד כמה היתה תרומתו חיונית לעבודת משרד החוץ, ועד כמה קידומו, כאחד מדוברי הרוסית היחידים במשרד, בדרגתו וברמתו, היה מחויב המציאות.

דברי השבח העצמיים הללו, שעוררו כמה גבות באולם המשפט בעת שנאמרו, התנפצו לרסיסים בעדותו של העד השני, ויקטור הראל, לשעבר המפקח הכללי על שירות החוץ, שבדוח שחיבר על מצבה העגום של השגרירות מושווים תנאי העובדים לסיפוריו של צ'רלס דיקנס - והטיל את האחריות במשותף על המטה בירושלים ועל השגריר בן-אריה, ש"מתאים להיות נספח תרבות, איש משכיל, אינטלקטואל - אבל לא ראש נציגות".

"אידיוט ואינטליגנט"

ליברמן עצמו ישב במשך היום כולו בשורה הראשונה של אולם המשפט הצפוף - אותו אולם שבו נוהלו בבית משפט השלום תיק ערוץ 7, התיק הציבורי של אריה דרעי, תיק המינויים הפוליטיים של צחי הנגבי, ושבו ישב גם משה קצב לפני 5 שנים בשורה הראשונה, כדי לקום ולהודיע לעולם על ביטול עסקת הטיעון עמו.

ליברמן ישב ולא אמר דבר, גם כשסנטימטרים ספורים לפניו עמד בן-אריה, "אידיוט ואינטליגנט במידה שווה" לפי עדותו של ליברמן עצמו, וביקש להרחיק את הבוס לשעבר ממעשה העבירה.

דרמת בית המשפט הזו אמורה להגיע בשבוע הבא לאחד משיאיה, כשביום חמישי הבא יגיע אל דוכן העדים דני איילון.

מפלס הטינה והבוז שבין הנאשם לבין עד התביעה עתיד לזכות לספקולציות ולפרשנויות הפוכות מצד הצדדים המעורבים: האם איילון החליט לנקום בליברמן על שהדיח אותו מרשימת ישראל ביתנו - או שמא רק לאחר ההדחה יכול היה איילון להשתחרר מאימת הבוס לשעבר ולמסור את גרסת האמת ביחס למידת האקטיביות בפעולותיו של ליברמן לקידום בן-אריה.