גדי סוקניק: "כולם ידעו על הטרדות עמנואל רוזן - ושתקו"

ביום שישי בבוקר בשעה 9:00 בבוקר שלחה קבוצה בשם תא העיתונאיות מכתב לחדשות 10 ובו דרישה לפטר את עמנואל רוזן. הקבוצה המורכבת משורה של עיתונאיות בכירות, ובראשן ענת סרגוסטי והדס שטייף, אספה בשבועות האחרונים עדויות של עשרות נשים שטענו כי הוטרדו בדרכים שונות, אך דומות, על-ידי העיתונאי הבכיר. אף תלונה לא הוגשה למשטרה, אך רמזים על דמותו - מבלי לציין את שמו - נזרקו ללא הרף ברשת הפייסבוק, והסיפור על איש התקשורת זכה לאלפי שיתופים.

בעבור מנכ"ל חדשות 10, גולן יוכפז, השמועות לא היו דבר חדש. לפני כ-3 שנים הוא ורוזן נפגשו בנסיבות דומות, כשיוכפז היה עורך "אולפן שישי" של חדשות 2, ואל הנהלת חברת החדשות הגיעה שמועה על התנהגות בלתי הולמת שלו כלפי עובדת.

יוכפז, כך נודע ל"גלובס", התייעץ עם היועצת המשפטית של חדשות 10, עו"ד איילת בן-חיים-גת, והתקשר לרוזן להבהיר את הסוגיה. בהיעדר תלונה במשטרה, וללא תלונה של עובדת בתוך החברה נגד רוזן, לא היה ניתן לנקוט בשום צעד כלפי מי שעל-פי חוזה שנחתם איתו אמור להגיש את תוכנית הדגל של החדשות ביום שישי.

ביום שישי בשעות אחר-הצהריים התפרסם לראשונה שמו של רוזן בתקשורת הממוסדת, כשעיתון "הארץ" הביא 10 עדויות של נשים שעבדו עמו במהלך השנים ותיארו דפוס פעולה דומה. עדיין - אף תלונה לא הוגשה במשטרה.

הסיפורים שהובאו עסקו בעיקר בהתנהגות לא הולמת בעלת רקע מיני, אך לא הטרדה מינית במובן המשפטי הקלאסי. לאחר הפרסום, יוכפז קרא לרוזן להגיע לחדרו בחברת החדשות של ערוץ 10 בגבעתיים. שם הבהיר לו כי לא ייתכן שאדם שיש מעליו עננה כזו ישדר.

רוזן הכחיש את הדברים. הוא הבטיח לחזור עם תשובה שעה אחר-כך, וכשהתקשר הכתיב את ההודעה שלו לעיתונות לפיה מדובר ברדיפה. בינתיים, נודע, התחמש רוזן בעורכי דין כשהוא נערך למאבק משפטי - עדיין לא ברור אם כתובע או כנתבע.

בחדשות 10 החליט יוכפז להעביר את הטיפול בנושא לעו"ד בן-חיים-גת, הממונה על ההטרדה המינית בחברה. התגובה שיצאה ללא הרף מהחברה היא כי הדבר יטופל "לפי חוק". אולם אין עוררין כי לחופשה של רוזן אין קשר להיבט החוקי, והיא נופלת בעיקר בתחום הציבורי והמוסרי.

התחקירים טורפדו

לאורך 20 השנים האחרונות, מודים היום בתעשיית התקשורת, עלו שוב ושוב תחקירים אודות רוזן, שלבסוף טורפדו על-ידי יועצים משפטיים שהחליטו שהדבר לא יעמוד בבית המשפט.

"יש פה את השדה המשטרתי, אשר לו כללים משלו", אומרת ענת סרגוסטי ל"גלובס", "ויש את השדה הנורמטיבי, לשם זה נפל. אם יש אצלך בעבודה אדם שיוצר אווירה לא הולמת, אתה רשאי לפטר אותו. זה מה שעשה אבי וייס בזמנו, כשאמר שהוא לא רוצה שאדם כזה יעבוד בחברה שלו".

סרגוסטי מתארת אירוע שארע לפני כשנתיים וחצי בחדשות 2, אשר עד היום מסרבים בחברת החדשות לדבר עליו. עובדת הפנתה את תשומת-לב ההנהלה כי רוזן התנהג באופן בלתי הולם כלפי עובדת אחרת. ההנהלה - שכללה את המנכ"ל, אבי וייס; הממונה על הטרדות מיניות בחברה, קרן מרציאנו; היועמ"ש, עו"ד ישגב נקדימון; ויוכפז עצמו - פנו אל העובדת הזוטרה וביקשו ממנה להגיש תלונה במשטרה. כמו כל האחרות, היא סירבה.

קרוב לשבועיים נמשכה חקירה העניין, והיא נגמרה, כך נודע, ללא החלטה חד-משמעית בשל ניגוד הגרסאות בין הצעירה לבין רוזן. ובכל זאת, היה ברור להנהלת החברה כי ההתנהלות הייתה בלתי הולמת בין עובד בכיר מאוד לעיתונאית זוטרה מאוד.

בסופו של דבר החליט וייס שלא להמשיך את העסקתו של רוזן בחברה, ולו רק בגלל אווירת העבודה הבעייתית. עם עזיבתו התקבל עמנואל רוזן על-ידי מנכ"ל חדשות 10 לשעבר, אורי רוזן, לחברה המתחרה. תלונה עדיין לא הוגשה במשטרה.

"התקשורת מרשיעה"

בניגוד למקרים אחרים בהם יש האשמות כאלה ואחרות בנושאים שכאלה, אף אחד מהאנשים הקרובים לרוזן, או שנחשבו כאלה במהלך השנים, סירבו להתייצב לצדו מאז התפוצצה הפרשה. הגדיל ועשה גדי סוקניק, שותפו של רוזן להנחיית 'אולפן שישי', שדיבר כמה וכמה פעמים בנושא ברדיו ואמר: "כולם ידעו, שתקו והשתיקו".

גם כשאני ריאיינתי ב-2007 לעיתון "מעריב" את רוזן הכרתי את השמועות, אך אלה שהכירו את הסיפורים מהמקור הראשון גם לא רצו שהדברים יתפרסמו. בעידן שלפני הפייסבוק, העדפתי לשאול אותו בעניין פרשת הנשיא משה קצב.

"קצב צודק ב-100% בטענות שלו נגד התקשורת ונגד מזוז. מובן שהוא פתטי לחלוטין ומשקר בטירוף, לפי חלק מהדברים שאני יודע אישית. אבל הוא צודק בזה שהתקשורת הפכה להיות גוף שופט שישר מרשיע", אמר רוזן והוסיף: "היום יש בישראל מצב שכל אחד רואה בעצמו בית משפט".

דן שילון הגיש יחד עם רוזן את "אולפן שישי" לפני 13 שנה למשך שנה, ולדברי העיתונאי הוותיק, לא הבחין בהתנהגות כזו המדווחת. "לא היה לי איתו שום קשר מחוץ למה שהיה באולפן. לא היינו בקשר", אמר.

ועם זאת, הוא אומר, חל שינוי במהלך השנים במה התקשורת יכולה לפרסם ומה לא. "חייב להישבר קשר שתיקה", הוא אומר ל"גלובס". לדבריו, "צריך לדרבן בכל דרך נשים ללכת למשטרה. הבנות שהוטרדו חייבות ללכת ולהגיש תלונה".

- האם ברבות השנים ראית בעצמך מקרים כאלה של הטרדה?

"לא ראיתי בעיניים שלי, שמעתי על דברים, ניהלתי את רשת והקפדנו על יחסי מרות, אבל אחרי שעזבתי שמעתי על דברים מעובדים זוטרים. אבל הכול בגדר שמועות. אסור לעשות שום הנחה לאיש תקשורת בהשוואה לאיש אחר".

- האם היה צריך לפרסם את הדברים בעיתון "הארץ", או שמא היה צריך להמתין לתלונה במשטרה?

"יש כאן עדויות של 10 נשים, זו לא אישה אחת או שתיים. כשיש הצטברות של כל-כך הרבה, זה הך טבעי. עיתונות לא כפופה למשטרה או לחקירה משטרתית, ואם היא משיגה עדויות, חובתה לפרסם את זה, בלי שום קשר לזה שיש או אין חקירה משטרתית.

"פתיחת חקירה משטרתית, זה בכלל לא תנאי לפרסום ידיעה. אנחנו העיתונאים נוהגים כך יום-יום בנושאים שונים. הוא היה צריך לחכות לחקירה משטרתית. לאדם שעליו מתפרסם התחקיר - עיתונאי או כל אדם אחר - זו תקופה לא פשוטה, וחייו מתהפכים עליו. אבל אלה חוקי המשחק".

לדברי שילון, "המשטרה אגב לא חייבת לחכות לתלונה כדי לחקור נושא. זה נוח למשטרה, אבל היא יכולה לחכות לאינפורמציה ולפתוח בחקירה סמויה בלי שום קשר לתלונה".

לא ניתן לנתק את ההתרחשות הזו משורה של מקרים שקורים ללא הרף מאז המחאה החברתית של 2011. שוב ושוב מופעלים לחצים ציבוריים המגיעים מכיוון הרחוב החדש - הפייסבוק ומשפיעים, על כל השדרות האפשריות - החל מהסדר החוב של נוחי דנקנר ובנק לאומי ועד למדיניות השמיים הפתוחים.

יועץ התקשורת מוטי שרף לא יכול להתייחס לפרשת דנקנר, שכן הוא מייצג את בנק לאומי, אך לדבריו, "יש קו מגמה מאוד ברור שלא צריך להפתיע אף אחד מאיתנו. הוא מפתיע במהירות ובעוצמות. הלחץ הציבורי שהפך להיות קל להפעלה, כי לא צריך יותר ממקלדת ועכבר, משנה את המשקלות בין עיתונות ובין ציבור. אם העיתונות הייתה פעם גורם מרסן, שיודע להכתיב סדרי עדיפויות, המקל - כרגע עסוקים לספק גזרים.

"אני חושב שהמגמה תמשיך להיות חזקה ובולטת, ונשאלת שאלה מה תפקידה של התקשורת: לנוע לצד ההמונים, או לייצר סדר יום נכון. עלתה כאן שאלה שאינני יודע לתת את התשובה האם הוא נהג נכון או לא, אבל אני מבין שאנחנו חווים תקופה אחרת".

- סרגוסטי, האם זו באמת תקופה אחרת, משתנות אמות-המידה לפרסום?

"זה חייב להיעשות באחריות. לפייסבוק יש את הצד השלילי, אבל עשינו דברים באחראיות לפני הפייסבוק. קיבלנו ייעוץ מקצועי, זו לא הייתה גחמה. היו לנו עדויות, ובדקנו חלק מהנשים. חלק אנחנו מכירות, וזה משהו שנמשך הרבה זמן. היו כלי תקשורת שהרימו את התחקיר אבל לא פרסמו, בגלל שהם נופלים למלכודת האם הוגשה תלונה או לא. אין לנו בעיה לעמוד בבית משפט ולהגיד 'אמת דיברנו'".

- ובכל זאת הייתן צריכות את עיתון "הארץ" שיפרסם את החומר. לא חשפתן את זה בפייסבוק.

"גם לעיתונים אחרים היה החומר. רק עיתון 'הארץ' פירסם. אנחנו לא התכוונו לחשוף. חשבנו שחדשות 10 יעשו מעשה. שלחנו ביום שישי בבוקר מכתב בדרישה להשעות אותו בגלל אוסף העדויות, ועיתון 'הארץ' יצא עם הפרסום ביום שישי בצהריים. זה לא היה בתיאום איתנו. אין הבדל בין הפרסום הזה לבין הפרסום שלכם ב'גלובס' על זה שהבדרן אלי יצפאן משתולל על הסט של התוכניות שלו. ומישהו טיפל בנושא הזה?".

בסוף 2012 החל בבריטניה מצוד אחר אנשי תקשורת שתקפו מינית. זאת לאחר שנחשף כי מגיש הטלוויזיה לשעבר ג'ימי סאוויל, דמות ציבורית מנוחה, הטריד יותר מ-200 נשים וילדות בעת שעבד כמגיש תוכנית ילדים. בעקבותיו החלו לצוף מקרים על אנשי תקשורת אחרים ואחריהם תלונות וחקירות פלילות.

- להבדיל אלפי הבדלות, האם נראה גם מצב כזה אצלנו עכשיו, האם לשם כיוונתן?

"לא בכל גופי התקשורת מסתובבים עוד מטרידים שמריירים על נשים", אומרת סרגוסטי, "אבל אני מקווה שהדבר יעלה נוריות אזהרה אצל מי שמתכנן לעשות זאת ואצל הנשים שידעו להיזהר".

עם כתיבת שורות אלה נודע על עובדות נוספות בחדשות 10 שמתכננות להתלונן על בכיר אחר.