לפיד מדיר את החרדים

העימות בין שר האוצר יאיר לפיד לבין חברי הכנסת החרדים עלול להתגלגל לפינה הקשה ביותר של יחסי המדינה עם הציבור החרדי: מגורים.

האוכלוסייה החרדית בישראל מונה כ-800 אלף נפש. צפי הביקוש של החרדים עומד על כ-5,000 דירות לשנה עד 2025. לאור מגמת ההתבדלות במגורי החרדים חסרות עשרות אלפי דירות ביישובים ובאזורים החרדיים המסורתיים. אלפי מרתפים בירושלים ובבני-ברק מאכלסים משפחות עם 5 ילדים, מחסנים וחניות הופכים למגורים בתנאים מזעזעים ותוספות בנייה בלתי חוקיות ומסוכנות צצות בכל ריכוז אוכלוסייה חרדי.

מצב זה דורש זהירות כפולה ומכופלת בתוכניות הדיור שנשענות על יוזמתו של לפיד לבנייה להשכרה, ובעיקר בגיבוש הקריטריונים לזכאות לדיור בר-השגה. מדובר בפרויקטים של מחיר למשתכן, שבהם הממשלה אמורה לגבש קריטריונים חדשים ולהציגם לבג"ץ עד יוני, במקום הקריטריונים המעניקים עדיפות לחרדים. זה חשוב לא פחות בתוכנית של לפיד לפרויקטים של דיור בר-השגה להשכרה, 150 אלף דירות ב-10 שנים.

במרכז הקריטריונים עומדת הדרישה שהזכאים לדיור בר-השגה יציגו מיצוי כושר השתכרות בגובה 125%. העמדה בסביבת לפיד היא שיש להכריז על הדרישה כקריטריון סף שבלעדיו לא תוכר זכאות לדיור בר-השגה, בשני המסלולים. דרישה זו מדירה מציבור הזכאים את המשפחות החרדיות הזקוקות לדיור, ואלה משפחות לומדי התורה, שבהן הגבר במשפחה הוא אברך ואשתו עובדת. משפחה כזו לעולם לא תוכל להציג מיצוי כושר השתכרות שהוא גבוה מ-100%.

לאור זאת, הדרישה למיצוי כושר השתכרות בגובה 125% צריכה לרדת מסדר היום, ויש להסתפק בקריטריון בגובה 100% בלבד, על מנת לאפשר לחרדים להשתתף בזכאות לדיור בר-השגה. אפילו מצביעי לפיד יסכימו שדרישה כזו היא הוגנת יותר, שוויונית יותר ובעלת פוטנציאל לצנן את הרוחות.