לספרד (עדיין) יש את הכי גדול

הנה סיפור קטן, שממחיש בגדול, עד כמה משמעותית ההתקדמות הגרמנית בשנים האחרונות - קפיצה שהובילה את הנציגות הבכירות שלהן למה שככל הנראה יהיה גמר צ'מפיונס בלונדון ב-25 במאי על טהרת הבונדסליגה. 2008/09, רבע גמר ליגת האלופות. באיירן מינכן נוסעת למשחק בקאמפ נואו. היא נראית פאתטית, בועטת רק פעם אחת למסגרת במשך 90 דקות, משיגה קרן אחת לעומת 12 של הקטאלונים, רושמת פוזשן עלוב של 29%. זה נגמר ב-0-4 מוחץ לטובת הקבוצה של פפ גווארדיולה. קארל היינץ-רומיניגה, קפטן באיירן לשעבר וכיום חבר הנהלה במועדון, סיפר שהוא ראה במחצית ביציע את אודו לאטק, המנג'ר האגדי שהוביל את המועדון לזכייה הראשונה שלו בגביע אירופה לאלופות ב-1974, ממרר בבכי ביציע.

ארבע שנים מאוחר יותר, והיוצרות התהפכו: באיירן מתעללת בברצלונה, באותה תוצאה בדיוק. ארבעה חודשים לפני זה, גווארדיולה חותם במינכן.

יחד עם זאת, אסור לקחת את מאורעות העונה הזאת, מבלי קשר לאיך שהיא תסתיים, לקבוע שהחל עידן חדש גרמני באירופה - ולבטל לגמרי את הספרדים. בדירוג המדינות של אופ"א, שקובע כמה נציגות תקבל כל אחת מהן במפעלים האירופיים, ספרד עדיין מוליכה בגדול במקום הראשון - עם 87.739 נק' דירוג. אנגליה שנייה עם 82.249 נק', גרמניה רק שלישית (78.757). עד לפני שנה, אפילו איטליה הקדימה את גרמניה בדירוג הזה, שמשקלל תוצאות מצטברות של המועדונים חמש שנים אחורה.

השורה התחתונה? כדי להפוך את ההשתלטות הגרמנית על היבשת לעובדה מוגמרת, המועדונים הגרמניים צריכים יציבות, המשכיות. עוד העפלות לשלבים הגבוהים ביותר בשנים הקרובות, רצוי שיהיו מתובלות בהנפות של גביעים. רק אחרי זה, אפשר יהיה לגשת שוב לדיון "למי יש הכי גדול".