איפה יעבדו החרדים?

חוק ההסדרים גרסת 2013 מציג לציבור בישראל את סדר העדיפויות והגישה הכלכלית של הקואליציה בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר אימצה את השקפותיה ודעותיה של סיעת יש עתיד.

על-פי הגרסאות המוקדמות שהופצו בימים האחרונים, הממשלה טוענת כי כוונתה ביישום חלק מסעיפי החוק היא לשפר את פוטנציאל הצמיחה של כלל המשק ולצמצם את אי-השוויון ואת הפערים החברתיים.

איך עושים זאת? התשובה של שר האוצר יאיר לפיד היא שהדבר ייעשה על-ידי מהלכים שיביאו להעלאת שיעור התעסוקה ויקטינו את התמריצים השליליים שמעודדים אבטלה ועוני ממושכים.

בתרגום פשוט, לפיד רוצה ומנסה להכריח את האוכלוסייה החרדית, באמצעות חוק ההסדרים, לצאת לשוק העבודה. זהו העיקרון המחבר את הרצון להתנות סיוע בארנונה, ו/או סבסוד מעונות-יום במיצוי כושר ההשתכרות של שני בני-הזוג, או ההגבלה בגיל הלימודים של הגברים.

לכך יש להוסיף את הקטנת קצבאות הילדים המתכוננת, אשר תהיה חלק מהקיצוצים בתקציב המדינה.

השאלה היא איך בדיוק אמורה העלאת שיעור התעסוקה בקרב החרדים להביא ל"צמצום הפערים החברתיים", כפי שטוען משרד האוצר?

למעשה, בצורתו הנוכחית, על רקע כללי המשחק בשוק העבודה בישראל, יישום סעיפי חוק ההסדרים יהיה בין הגורמים המרכזיים להרחבת התופעה של עובדים עניים. לפיד וחבריו בסיעת יש עתיד יכולים להכריז בקולי-קולות שהם מלאי כוונות טובות, אבל מי שייצא נשכר מיישום התוכניות שלהם יהיו חברות כוח-אדם.

האליבי הדרוש לאגף התקציבים

הרצון לשלב את הקהילות החרדיות בשוק העבודה, ולהביא לסוף "חברת הלומדים", משקף יעד רצוי וחיוני, וגם בתוך הקהילות האלה התגברו בשנים האחרונות הקולות בכיוון זה. אולם כדי שרצון זה לא יסתיים באסון חברתי חייבים לדאוג גם להקמת תשתית ראויה לקליטתם בשוק העבודה.

צריך לייסד מערכת אמיתית של הכשרה מקצועית, מהלך שעליו המליצה בעבר גם קרן המטבע הבינלאומית; צריך לדאוג לאכיפה אגרסיבית של שכר מינימום ושל חוקי העבודה; ומעל לכול צריך לדאוג לחקיקה של "חוק יסוד זכויות חברתיות", שייתן הגנה לעובדים מפני העסקה פוגענית, יעגן זכויות של התארגנות, ויספק מינימום של ביטחון תעסוקתי לעובדים חלשים.

אך מכיוון שמדובר בממשלת נתניהו, ספק רב אם דבר מאלה יקודם בכנסת הנוכחית.

במקום זאת, אנו עלולים להיקלע למצב שבו רבבות אנשים ייזרקו לשוק העבודה, בלי הכשרה ובלי הגנה; רובם ייקלטו בחברות כוח-אדם או במקומות עבודה קטנים, אשר כל קיומם מותנה בתשלום שכר נמוך במיוחד.

תשובתו של חוק ההסדרים לסוגיות אלה, ותשובתו של שר האוצר, כלולות אף הן בחוק ההסדרים - כפיית לימודי-בסיס על האוכלוסייה החרדית: אנגלית, עברית ומתמטיקה.

השאלה היא איך זה יתרום בדיוק לצמצום פערים? למען האמת, אותם לימודים במערכת החינוך הממלכתית לא ממש הוכיחו שניתן להתגבר באמצעותם על פערים חברתיים. נהפוך הוא, מערכת החינוך הישראלית היא מנגנון משוכלל ליצירת אי-שוויון.

לכן, גם פה צריכים לשאול - אם שר האוצר וראש הממשלה מוכנים לייסד תוכנית לאומית לחינוך אשר תתייחס לכלל אזרחי המדינה, לרבות חרדים וערבים? האם מוכנים שני האדונים להקדיש מיליארדים להקטנת כיתות, להכשרת מורים, לשיפור מבנים?

בלעדי תנאים אלה, ההישג היחיד של כפיית לימודי ליב"ה על החרדים יהיה לספק את האליבי הדרוש לאגף התקציבים באוצר כדי לצמצם את ההוצאה הממשלתית בכמה מיליארדים, הכול, כמובן, בשם "הקטנת פערים חברתיים".