תשכחו מצדק חברתי, שמאלנים

לא יהיה צדק חברתי בקרוב, והאחד במאי הוא זמן טוב להסביר מדוע. הסתכלו, למשל, על הדיון לגבי "שמיים פתוחים". כשאיגודי עובדים ופעילי שמאל אומרים 'בואו נגן על עובדים ישראלים מפני תחרות עם עובדים בחו"ל שמנוצלים על-ידי חברות תעופה זרות' ולא אומרים בנוסף: 'בואו נתאגד יחד עם עובדים לא-ישראלים כדי למנוע ניצול בכל מקום, לא רק בישראל', הם כורתים את הענף שעליו הם יושבים.

פעילים לצדק חברתי ופעילים באיגודי עובדים מגיבים לביקורת על היעדר הבינלאומיות של המאבק שלהם בשני סוגי טיעונים: אסטרטגי וכלכלי. תיאורטית, הם אומרים, נחמד לתמוך בממד הבינלאומי של תנועת העובדים, אלא שמבחינה אסטרטגית זו טעות.

בגודל הנוכחי של השמאל ותנועת העובדים בישראל, היכולת להיאבק למען שכרם של פועלים במזרח אירופה, להבדיל מלהביע תמיכה עקרונית במאבקם הצודק, מוגבלת מאוד.

שנית, הם אומרים, לא מדובר פה במשחק סכום אפס כלכלי - המשך ההגנה על תעשיות מקומיות לא ימנע פרנסה מעובדים עניים בחו"ל, אלא יקטין את רווחיהם של תאגידים אירופאים. בישראל, הגנה כזו תמנע התדרדרות לעוני של אלפי עובדים שכרגע מרווחים שכר סביר או די סביר.

תשובתי לטיעון הראשון פשוטה: אם אסטרטגיה מובילה להפסיד, הגיע הזמן להחליף אותה. בחירה במאבק שהוא לאומי בלבד פירושו ניהול קרב אבוד, מאסף, נגד הכוחות שעושים גלובליזציה של הכלכלה והפוליטיקה - למשל טכנולוגיה, תקשורת, אקלים, מסחר, הון.

ישראל, אפילו עם יאיר לפיד כשר אוצר, לא יכולה לבדה לכפות שליטה דמוקרטית על השווקים הבינלאומיים, על סוכנויות דירוג, על קרן המטבע. ואם רוצים גלובליזציה של הדמוקרטיה, לא רק של ההון, אז צריך מאבק בינלאומי משותף. לא באיזו אוטופיה עתידית, אלא בהווה של מאבקי העובדים והשמאל הישראליים.

תשובתי לטיעון הכלכלי מורכבת יותר, כמו המציאות. כן, חלק מהיתרון של חברות בינלאומיות על ישראליות נובע מניצול עובדים. אבל לא כל היתרון. למשל, כשעובדים גרים במדינות שזול יותר לחיות בהן, משכורת הוגנת אף היא קטנה יותר.

אז אם בוחרים להצטרף למאבק של אל-על, חשוב להבהיר כי תומכים בעובדים הישראלים כי הם בני אדם ועובדים שנאבקים מול דיכוי. לא כי הם ישראלים שנאבקים מול רומנים, ובאל-על בעיקר יהודים שנאבקים ברומנים. כשפעילי שמאל מתנגדים לחברות בגלל שהן "זרות" ולא בגלל שהן מנצלות או רב-לאומיות (כלומר מעל למנגנונים דמוקרטיים קיימים) - הם יורים לעצמם ברגל.

מה יגידו כשהימין יתנגד לכך ששכונות בישראל מתמלאות בעובדים "זרים"? מה יגידו כשחברות ישראליות ינצלו עובדים במדינות "זרות" כמו סין?

באחד במאי שווה להיזכר שמרקס ואנגלס כתבו "פועלי כל העולם התאחדו", לא "כל פועלי עם ישראל התאחדו" ואפילו לא "כל פועלי מדינת ישראל התאחדו". כדי לנצח, מאבק למען צדק חברתי לא יכול להעצר בגבול מדינת הלאום. הפתרון ל"מירוץ לתחתית" בניצול עובדים ומיסוי הוא לא ניהול קרבות מאסף של שמאל לאומי, אלא ניהול קרב מנצח של שמאל בינלאומי.

בעולם שעובר גלובליזציה אין תחליף לקביעת ואכיפת חוקים בינלאומיים לזכויות עובדים ולרצפת מיסוי (נניח מס חברות עולמי). בעולם של כלכלה עולמית אין תחליף לשליטת אזרחים ועובדים במוסדות בינלאומיים על-ידי דמוקרטיזציה שלהם. או לוותר על הרעיון המוזר הזה של צדק חברתי.

* שמרי צמרת כתב את התזה שלו ב"London School of Economics", על הקשר בין הגלובליזציה למשבר הפיננסי העולמי ב-2008, והיה פעיל ב-"Occupy London" מיומה הראשון.