כיצד מתכנן האיש העשיר בעולם להבריא את הכלכלה?

אדם שהיה נכנס אתמול (ב') למרכז הכנסים של מלון בוורלי הילטון בלוס אנג'לס לאחד ממושבי המפתח בכנס הגלובלי של מכון מילקן, בלי לקרוא את כותרת הדיון, היה ודאי מתקשה להאמין שהאדם המגומגם וההססני-משהו שיושב על הבמה ומשיב לשאלותיו של מראיין העל לארי קינג הוא האדם העשיר בעולם.

עם שווי מוערך של 75 מיליארד דולר בכיס ומקום בלתי מעורער בצמרת הרשימה של עשירי תבל מאז שנת 2010, איל התקשורת המקסיקני קרלוס סלים הוא האנטיתזה של סלבריטי במגזר העסקי. הוא צנוע, מדבר בקיצור, כמעט בביישנות, מתעקש לנהוג ברכבו בעצמו וגר באותו בית כבר 40 שנה. כשהוא מתבקש להסביר מדוע הוא מעדיף שלא להיעזר בנהג, הוא עונה: "זה לא כי אני צנוע, זה כי יש לי רישיון". בגלל הונו, הוא נאלץ להשתמש בשירותי אבטחה המגינים עליו ועל משפחתו מפני איומי שוד ומעשים פליליים אחרים, אך הוא טוען כי מדובר "במינימום האפשרי" וכי מעולם לא הרגיש מאוים. "אפילו לא פעם אחת בחיי", לדבריו.

סלים (73) גדל במקסיקו כנוצרי-ערבי, להורים שהיגרו מלבנון. בילדותו עבד עם אביו בחנות, ובגיל 13 ביצע את ההשקעה הראשונה שלו - כשקנה 30 יחידות של מניית בנק מקומי שגם אביו החליט להשקיע בה. את עיקר הונו עשה מביסוס מעצמת על בתחום הטלקומוניקציה במרכז אמריקה ובדרומה - Telemex. כיום, האימפריה של סלים מגיעה לכל סקטור אפשרי כמעט - כרייה, תחבורה, קמעונות, בנקאות, ביטוח פנסיוני ואפילו עיתונות (רק לאחרונה ביצע השקעת ענק בעיתון "ניו יורק טיימס"). במקסיקו לבדה, החברות שלו מהוות יותר ממחצית שוק המניות והוא אחראי ליותר מ-7% מהתוצר המקומי הגולמי במדינה.

"המטרה הראשונית שלי בכלל לא הייתה לעשות כסף. הימרתי, קיבלתי החלטות, וזה הוביל אותי למקום שבו אני נמצא. הדבר החשוב ביותר בעיניי הוא לפתח את עצמי", אבל לבסוף, לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים מצד המראיין, לארי קינג, להבין מה מניע אותו, הוא אומר: "התשוקה שלי היא השקעות, היכולת ליצור פעילות כלכלית. אני לא יכול להצביע על תשוקה לתחום ספציפי, או לענף או סקטור ספציפיים. כשיש בעיה בתחום מסוים או פרויקט שאפשר לפתח או השקעה שצריך לשקול - שם אני מתמקד. אני נהנה לחשוב על היבטים אסטרטגיים, לזהות בעיה ולמצוא דרך לפתור אותה". סלים מגדיר את עצמו "משקיע יזם", משקיע שמעוניין בתחומים שונים ומונע על ידי סקרנות עסקית ולא רק על ידי מרווחים.

סלים אינו מייחס את ההצלחה שלו לא לניצוץ אלוהי ולא לחוש עסקי יוצא דופן. "היכולת להצליח בתחום הזה היא שילוב של גנטיקה, השקעה וחינוך", הוא מסביר. "זה כמו כל תחום אחר - כמו ספורט או אמנות. יש מכלול של נסיבות ויש הצורך להשקיע ולפתח איזשהו כישרון בסיסי שנמצא שם, שנמצא גם ברבים אחרים. בשורה התחתונה כלכלה היא עסק די פשוט - בצד אחד של המאזן יש מה שיש לך, בצד האחר יש מה שאתה חייב, ואתה צריך להסתכל על ההפרש. זה הכול. אין איזה סוד - כל אחד יכול".

לארי קינג: אתה חושב שהיה לך מזל?

"בחיים או בעסקים? בחיים - כן".

קינג: ובעסקים?

"בעסקים גם", מחייך סלים.

קינג: וכישלונות היו לך?

"היו. צריך כישלונות כדי להצליח. אין ברירה. צריך רק לנסות שהם יהיו קטנים".

"אנשים צריכים לצרוך יותר"

ואם כבר מזל, סלים יצטרך לא מעט ממנו כדי להרוויח מאחת מהשקעותיו המרכזיות בשנים האחרונות - "ניו יורק טיימס". הוא מקווה לתוצאה קצת יותר מוצלחת מזו שהייתה לנוחי דנקנר ב"מעריב". סלים מחזיק היום ביותר מ-7% ממניות העיתון וגם הלווה לו כספים בעבר. בתגובה לתהייה למה הוא משקיע בעיתון שעה שבכל העולם מדברים על כך שענף העיתונות הולך ומתאדה, הוא עונה: "העיתון עצמו הוא כלי קיבול, הוא נייר - אני משקיע בתוכן, לא בנייר. התוכן הוא מה שחשוב, לא הקונטיינר. התוכן לא מתאדה ולא הולך לאף מקום".

ובכל זאת, בין הצדקות והצטנעויות, סלים מציג גם חזון שבמרכזו פחות התערבות ממשלתית, הפרטה רחבה בכל העולם והגדרה מחדש של שבוע העבודה. בזמן שבעולם (וגם בישראל) מדברים בזהירות על צמצום שבוע העבודה לחמישה ימים או לארבעה ימים וחצי - לקרלוס סלים יש רעיון אחר: שלושה ימי עבודה של 11 שעות, והשאר: ימי חופש - ולא, לא מדובר רק על תוכנית מעבר לפנסיה שתיושם בשנות ה-40 של חיי העובד.

"הדרך להתמודד עם האבטלה היא לתת לכלכלה ולשוק לצמוח ולמקומות עבודה להיווצר", הוא מסביר. "אנשים צריכים לעבוד פחות ולצרוך יותר. המכונות יכולות לעבוד 24 שעות אבל אנשים צריכים לעבוד פחות. במקום לקחת את כל ימי החופש שלך בגיל 65 - קח אותם עכשיו. עבוד שלושה ימים 11 שעות תוך שימוש ביכולת התפוקה הגבוהה שהטכנולוגיה מאפשרת לנו - ובארבעת הימים האחרים, העובדים יוכלו ליהנות, לקנות, ליהנות מהתרבות, ליהנות מקניות, מאתרי התיירות - לצרוך! בצורה הזו גם השחיקה תהיה הרבה יותר איטית וגיל הפרישה יוכל לעלות לגיל 75"

"כדי שכלכלה תצמח אנשים צריכים כסף, וזמן כדי להשקיע או להוציא אותו. פעם אנשים עבדו 72 שעות בשבוע, אח"כ 65, אח"כ 48 והיום הם עובדים גם 35; צריך להגדיר מחדש את שבוע העבודה באופן שימקסם את הפעילות הכלכלית לטובת כולנו. המצב של הגירעון הכלכלי הנוכחי הוא משהו שחייבים לתקן".

ויש לו לסלים, כאמור, גם מה להגיד לרגולטורים: "הפחתת הריבית וההתערבות הרגולטורית גורמים האטה מזיקה בצמיחה ומרחיבים את הבור הכלכלי. הפתרון הוא למכור את הנכסים שהמדינה מחזיקה כדי שהשוק הפרטי ייצור מקומות עבודה. אני מאמין ברצון של אמריקה לתקן את הבעיות - אין אלטרנטיבה לארה"ב ולדולר כרגע. צריך פשוט לשנות את הגישה".

חינוך חינם לכולם - באינטרנט

כמו רבים מחבריו לרשימות בעלי ההון, גם קרלוס סלים מעורב בפעילות פילנתרופית, וכמוהם גם הוא מאמין שהכול מתחיל בחינוך. "הזוי בעיניי שמערכת החינוך שלנו ברוב העולם עדיין מושתתת על מערכת החינוך הצבאית מלפני מאות שנים או על מערכת החינוך הדתית מלפני מאות שנים. זה לא חינוך שגורם ומסייע לילדים לחשוב, או לדעת איך לבצע מחקר - זה בדרך כלל חינוך שמבוסס על שינון במקום על הבנה", אומר סלים, "צריך להשתמש בטכנולוגיה כדי ליצור מערכת חינוך המבוססת על נגישות של ההמונים לחינוך איכותי, הממוקד בהכנתם לשוק העבודה. צריך ליצור מערכת שמזהה מה הצרכים של שוק העבודה ומכשירה אנשים בבתי הספר לתפקידים הספציפיים האלה.

"הטכנולוגיה, האינטרנט שנעשה יותר זמין עם הפס הרחב, מאפשר ללמד באמצעות וידאו בעוד ועוד אזורים בעולם - צריך ליצור תוכן חינוכי איכותי על גבי הפלטפורמה הזאת ולתת לאנשים חינוך חינם באופן פתוח. בכל מקום, בכל זמן - שם נמצא העתיד שלנו".

סלים מספר בגאווה על הפרויקט הגדול שלו לשילוב טכנולוגיה במערכת החינוך במקסיקו, שבמסגרתו מותקנים מחשבים מתקדמים בכיתות והתלמידים מקבלים העתקים של חומרי הלימוד על גבי דיסק נשלף קטן ויכולים ללמוד באופן עצמאי בקצב שלהם. "העולם, ככלל, צריך להתמקד יותר בחינוך הבסיסי. בגנים. זה דומה לאותם מחקרים שהראו שהתזונה של האם בזמן ההיריון קריטית להתפתחות של הילד למשך שנים רבות לאחר מכן - ההשקעה בילדי הגן תוכיח את עצמה אחר כך ביכולת שלהם להתקבל לאוניברסיטאות או להיות אזרחים תורמים ופרודוקטיביים".

לאורך הריאיון כולו נדמה שהדיבור של סלים מונוטוני - דבר לא חודר אליו, דבר לא גורם לו להרים קול. דבר, מלבד מילה אחת: "מונופול". אז הבעת פניו משתנה.

קינג: אתה מונופול?

"לא. מונופול זה כשיש שחקן אחד. אני לא שחקן יחיד, יש עוד שחקנים. אין היום מצב של שוק תקשורת עם שחקן אחד - אפילו בצפון קוריאה יש תחרות על הכיס של הצרכן"

קינג: ואתה אוהב תחרות?

"בטח! מה הכיף בלרוץ ריצת מרתון אם אתה רץ לבד? את מי בדיוק אתה מנצח? אתה חייב מתחרה ראוי כדי שאתה תעשה עבודה טובה. אנחנו מנצחים בהרבה שווקים, ונהנים מנתח שוק של 50% או 60% - אבל יש גם שווקים שבהם אנחנו 15%".

"אני די שמח"

לפני 15 שנה סלים כבר "נקבר" על ידי רופאיו. אחרי אירוע לב, הם קבעו שלא נותר לו זמן רב לחיות, אבל הוא עדיין פה ומנהל את האימפריה, אם כי העביר את רוב הניהול השוטף של העסקים לשלושת בניו. "הם הצטרפו לעסק אבל זו הייתה החלטה שלהם, החלטה חופשית. לא הייתי מעז לכפות משהו כזה עליהם. אם הייתי כופה עליהם, זה היה מסתיים בכך שהם היו הורסים את העסק".

קינג: כמה אתה שווה כל יום, אתה יודע? כמה תשאיר להם?

"אני לא יודע בדיוק כמה אני שווה, אבל אני לא אקח את זה איתי כשאמות ", הוא אומר ומגלה שגידל את ילדיו לשאוף לחיים צנועים. "הילדים יודעים שהם יכולים להרשות לעצמם כל צעצוע בעולם, אבל הם לא צריכים כל צעצוע בעולם ואין סיבה לצבור צעצועים - וזה משהו שהשתרש בחינוך, אני מקווה".

לסיום, מבקש קינג, רגע אחרי שהוא מגלה לקהל באי הכנס שהוא עצמו כעת "מועסק" על ידי סלים (הוא המשקיע העיקרי בחברה המשדרת את תוכניתו באינטרנט), לשאול את סלים אם הוא אדם שמח. סלים מתקשה להשיב. "שמח זה לא מצב שאתה נמצא בו", הוא מסביר. "אין רגע שאתה אומר - עכשיו אני שמח. או אם יהיה לי את זה ואת זה אני אהיה שמח. שמחה היא דרך חיים, היא כיוון - אפשר לחיות חיים שמחים אם אתה אוהב את האנשים סביבך, אם יש לך משמעות בלהשיג משהו, בלפתור סוגיות, בלאתגר את עצמך. אם אתה מזין את עצמך במוטיבציה הנכונה. מהבחינה הזאת, אני די שמח".