המדינה תאפשר בוננזה ענקית ליצרני החשמל הפרטיים

קניוני עזריאלי, מפעלי אינטל, משרד הביטחון, הבנקים, מתקני מקורות, רשת מלונות פתאל, תנובה ושטראוס ועוד רבים מצרכני החשמל הגדולים במשק יעברו לצרוך בקרוב חשמל פרטי. את החשמל הם ירכשו מתחנות הכוח הפרטיות הראשונות שיתחילו לפעול השנה - דוראד באשקלון ו-OPC ליד דימונה. כניסת יצרני החשמל הפרטי היא בשורה למשק החשמל, לעסקים הגדולים ובעיקר לבעלי התחנות עצמם. אבל לריקי כהן מחדרה, החשמל הפרטי אינו מביא שום בשורה, לפחות לא בטווח הקצר. להפך, אם רשות החשמל לא תשנה את המצב הנוכחי, ישתתף הצרכן הביתי בעקיפין בסבסוד של יצרני החשמל הפרטיים, בכך שיממן את עלויות המערכת והגיבוי שהם מקבלים מחברת החשמל, נכון להיום, בחינם.

כבר 20 שנה מדברים כאן על הצורך להכניס יצרני חשמל פרטיים, אבל החקיקה המשמעותית שאפשרה את כניסת היצרנים החלה רק ב-2005 בתקופתו של שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר. ברקע עמד אז איום המחסור בחשמל. הממשלה, שאסרה על חברת החשמל בחוק להקים תחנות כוח נוספות, מצאה עצמה נאלצת, בלית ברירה, לאשר הקמת תחנות כוח במסגרת תוכניות החירום בעלות הרבה יותר יקרה. "היה צורך חיוני ביצרני חשמל פרטיים כדי להגדיל את כושר ייצור החשמל", נזכר רו"ח שחר הררי, יועץ עצמאי לחברות אנרגיה, שהיה אז דירקטור ברשות החשמל, "רצינו שגופים פרטיים יביאו הון ומימון ויקימו תחנות כוח יעילות. אף אחד לא דיבר על הוזלת מחיר החשמל לצרכן הקטן".

תחום ייצור החשמל נשלט כידוע על ידי המונופול של חברת החשמל. פתיחת שוק כזה לתחרות מחייבת מתן הגנות ינוקא או תמריצים ממשלתיים שנועדו להבטיח ליזמים סיכון מינימלי מצד אחד ותשואה מרבית מצד אחר.

הסיכון העיקרי שהתממש היה מסלול הייסורים הארוך שהיזמים נאלצו לעבור עד לקבלת כל האישורים הנדרשים להקמת התחנה. בדליה אנרגיות, המקימה תחנת כוח בצפית, מעריכים בכ-200 מיליון שקל את כמות המזומנים ש"נשרפה" מרגע שהחלה היוזמה ועד שנסגרו חבילות המימון הבנקאי וניתן אור ירוק להתחיל בעבודות להקמת התחנה. "אף אחד לא האמין שייקח 10 שנים להקים כאן תחנת כוח", אומר הררי.

אבל מרגע שהושלמה הסגירה הפיננסית והובטח המימון הבנקאי להקמת התחנה - מתחילה הבוננזה. אם ניקח כדוגמה את דליה אנרגיות, מדובר בתחנה שפועלת בהתאם למודל הזמינות הקבועה, שמשמעו שהמדינה לוקחת על עצמה כ-97% מסיכוני ההפעלה של התחנה. כך, למשל, דליה אנרגיות תקבל מהמדינה החזר מלא על כל הפסד כספי שייגרם לה בגין רכישת הגז להפעלת התחנה, כישלונות בצנרת הולכת הגז ואירועי כוח עליון. בנוסף לוקחת על עצמה המדינה את סיכוני השוק, או מציאת הלקוחות שיסכימו לשלם מחיר אטרקטיבי. המדינה מתחייבת לשלם לתחנה מחיר מלא תמורת זמינות, או מוכנות לייצר חשמל. המחיר נקבע על פי נוסחה שמגלמת לדליה תשואה של 15% לפחות על ההון של היזם. ואם כבר הזכרנו הון עצמי, מעניין לציין שמודל המימון החדשני של דליה מאפשר ליזמים מינוף יוצא דופן: מתוך 4 מיליארד שקל שיושקעו בהקמת התחנה היזמים נדרשו "להביא מהבית" רק 240 מיליון שקל ואת יתר ה-3.75 מיליארד הם גייסו באמצעות כחוב ובהנפקת מניות בכורה. "מודל הזמינות הקבועה בעצם מבטיח ליזמים סיכון של איגרת חוב ממשלתית עם 15% תשואה", אומר יזם בשוק החשמל הפרטי.

אג"ח מדינה עם 15% תשואה נשמע כמו השקעה לא רעה אבל בשוק החשמל הפרטי מדובר בכסף קטן. עבור היזמים מודל הזמינות הקבועה הוא רק ברירת מחדל - השאיפה האמיתית של כל יצרן חשמל פרטי היא לעבור למודל הזמינות המשתנה - שם נמצא הכסף הגדול באמת.

במודל הזמינות המשתנה המדינה לוקחת על עצמה "רק" 80% מסיכוני ההפעלה של היזם בעוד שהוא מתחרה ראש בראש בחברת החשמל. אלא שהתחרות הזו היא ממש "לא כוחות". כדי למצוא לקוחות צריך היצרן הפרטי להציע את החשמל שלו במחיר נמוך באחוזים בודדים מתעריף החשמל. תעריף החשמל מבטא את העלויות של חברת החשמל, שכוללות העסקת 13 אלף עובדים, תשלומי ריבית על חובות עתק, הקמה ותחזוקה של רשת הולכה ארצית, יחידות תכנון וניהול מערכת. אפילו בתחום ייצור החשמל, התחרות אינה שווה: חברת החשמל נדרשת להחזיק רזרבה, או תחנות כוח שמופעלות רק לגיבוי ומושבתות רוב ימי השנה. חברת החשמל נאלצת להשתמש במגוון דלקים לייצור חשמל בגלל הסיכון למשק בהסתמכות על דלק אחד, גם אם הוא הזול מכולם. וחברת החשמל מפעילה תחנות כוח ישנות, שחלקן בנות קרוב ל-40 שנה.

במספרים התוצאה נראית בערך כך: העלות השולית של ייצור קוט"ש חשמל בתחנה פרטית מופעלת בגז נאמדת ב-20-30 אגורות לקוט"ש. תחנה כמו דוראד, שתוכננה להיות מופעלת בשעות הביקוש שבהן התעריפים גבוהים יותר, מקבלת לפי הערכות בין 65 ל-85 אגורות לקוט"ש. התשואה על ההון במודל תפעול כזה נעה בין 18% ל-21% לשנה.

באוצר אומרים שמטבע הדברים השחקנים הראשונים שנכנסו למשק החשמל וצלחו את חסמי הכניסה הגבוהים יזכו ליהנות מהתשואות הגבוהות ביותר. ההוזלה במחיר החשמל לצרכן הקטן תורגש רק "כשיהיו כאן 7 או שמונה יצרנים פרטיים ותהיה תחרות של ממש". בינתיים מקווים באוצר שגברת כהן מחדרה תיהנה בעקיפין מהוזלת העלויות של העסקים הגדולים, בין אם כתוצאה מצמיחה שתביא מקומות תעסוקה או כתוצאה מהוזלת המוצר הסופי. אבל משה צור לשעבר בכיר ברשות החשמל אומר שאין בכך די. נכון להיום צרכני החשמל הקטנים מסבסדים בפועל את יצרני החשמל, הן בעלויות הגיבוי והן בעלויות ניהול המערכת - עלויות שהיצרנים אינם נדרשים לשלם עבורן. "עיני אינה צרה בתעשיינים שירוויחו מהחשמל המוזל, אבל לא יכול להיות שאני, הצרכן הקטן אשלם את האקסטרה", אומר צור.

 בוננזה

רשות החשמל יוזמת שוויון בנטל בין הצרכן ליצרנים הפרטיים

ברשות החשמל מודעים לכך שבמצב הנוכחי צרכני חברת החשמל אכן מסבסדים באופן חלקי את היצרנים הפרטיים. הסבסוד נוגע בעצם לעלויות הזמינות של המערכת, כלומר עלויות החשמל שלא מסופק לצרכנים. העלויות האלה נופלות על כתפי צרכני חברת החשמל ולא על יצרני החשמל הפרטי. משום כך פועלים ברשות לניסוח כללים שיבטיחו הקצאה שוויונית של עלויות המערכת. העבודה אמורה להסתיים בחודשים הקרובים אך בינתיים גורמת האי ודאות לעצירת העסקאות בענף. למשל, קרן נוי הקפיאה לאחרונה את המגעים לקראת עסקה לרכישת 20% מהבעלות על OPC, תחנת הכוח של החברה לישראל, ב-240 מיליון שקל.

הסדר נוסף שנמצא על הכוונת של רשות החשמל הוא הזמינות הקבועה. בהסדר זה מקבל יזם מעמד זהה כמעט לזה של תחנת כוח של חברת החשמל מבחינת סיכון, אך נהנה משיעור תשואה נורמטיבי גבוה בהרבה, של 15%. ברשות סבורים שהמודל, ששימש הגנת ינוקא, סיים תפקידו לאחר כניסת היצרנים הראשונים ולכן יש לשנותו כך שיעביר יותר סיכונים ליזם. כיום נהנה ממודל הזמינות הקבועה רק מיזם דליה אנרגיות, אך מיזמים נוספים שאמורים לקום כבר לוטשים אליו עיניים.

מדובר בתחנת הכוח שמקימה IPM בבאר טוביה ובתחנה של מיזם צומת אנרגיה באזור צומת פלוגות. כיום נמצאים בצנרת מיזמים להקמת תחנות כוח פרטיות בהיקף 3,200 מגה-ואט. גם אם הרפורמה בחברה תמשיך להתעכב צפוי נתח השוק של יצרני החשמל הפרטיים הגדולים לגדול לכמעט 20% עד 2020. ועד עובדי חברת החשמל כבר נכנס ללחץ ותובע מהמדינה לסגור איתו את הסכם הרפורמה לפני שיצרנים ינגסו במונופול הייצור. יו"ר הוועד מיקו צרפתי איים לאחרונה בראיון ל"גלובס" שאף מגה-ואט אחד של יצרן פרטי לא יחובר לרשת עד שהממשלה לא תשב עם העובדים.