הצצה לתחנת הכוח שתשבור את המונופול של חברת החשמל

כעשרים קילומטרים מזרחית לדימונה ניצבת לה, חדשה מהניילונים, תחנת הכוח הפרטית הראשונה בישראל. בקרוב מאוד היא תתחיל לייצר כאן חשמל, ואפשר אפילו להגיד, בלי להגזים, שמדובר יהיה בהיסטוריה קטנה.

בכל זאת, מדובר בשחקן חדש ומסקרן שנכנס לשוק שנמצא, נכון לעכשיו, בשליטה מוחלטת של חברת החשמל. התחנה הזו, השייכת לחברה לישראל (80%) ולתאגיד ויאוליה העולמי (20%), אולי לא תעשה את המהפכה המיוחלת, אבל היא בהחלט מהווה התחלה טובה.

רגע לפני שהיא מתחילה לפעול, קיבל G הצצה ראשונה למתקן, שמאוכלס עכשיו בעיקר בעובדים היפנים והדרום קוריאנים של קבלני ההקמה. בשלב ההרצה יפעילו את התחנה מהנדסים מדרום אמריקה, ובהמשך תעבור התחנה לידיים ישראליות.

2 מיליארד שקלים הושקעו בהקמה של תחנת הכוח הזו - וכמובן הרבה עבודה קשה. אחד מרגעי השיא היה העברת טורבינת הגז מהנמל לאתר ההקמה: הטורבינה, 420 טונות של פלדה, היא כנראה המטען החורג הכבד ביותר שהוסע בכבישי ישראל בשנים האחרונות. משאית ענק בעלת 320 צמיגים נבחרה לשאת אותה. שתי משאיות נוספות דחפו מאחור והשיירה כולה הזדחלה לאורך הדרך מנמל אשדוד לדימונה במהירות ממוצעת של שבעה קילומטרים לשעה.

OPC היא סנונית ראשונה ב"אביב החשמלי" שנמצא בפתח לאחר שנים ארוכות של ציפייה לשוק החשמל הפרטי המיוחל. נכון להיום מייצרת חברת החשמל למעלה מ-90% מהחשמל הנצרך במדינה, כ-13 אלף מגוואטים. יצרני החשמל הפרטיים מספקים יחד פחות מאלף. מאז 1996 הממשלה מנסה לעודד את כניסתם לשוק ללא הצלחה: חוקקו חוק שאסר על חברת החשמל להקים תחנות כוח נוספות; התקינו תקנות שהבטיחו תמריצים נדיבים - אבל שום דבר לא זז עד לאחרונה.

בשנתיים האחרונות הצליחו שלושה מיזמי ענק, בהיקף השקעה כולל של 10 מיליארד שקלים, להגיע לסגירה פיננסית שמשמעה קבלת מימון להקמתה של תחנה. OPC היא הראשונה. כמות החשמל שתפיק שקולה ל-6% מתצרוכת החשמל במדינה. במרחק לא רב אחריה נמצאת תחנת הכוח דוראד באשקלון, שאמורה להתחבר לרשת במהלך השנה הקרובה. ב-2015 תצטרף תחנת כוח שלישית, דליה אנרגיות, שהקמתה החלה בחבל לכיש.

יחד יספקו התחנות הפרטיות כ-2000 מגוואט - ונתח השוק של חברת החשמל ירד לסביבות 80%. אישור הרפורמה בחברת החשמל אמור להוריד את נתח השוק שלה עוד יותר - ל-60%.

מה כל זה אומר לחשבון החשמל של ריקי מחדרה? נכון לעכשיו, לא הרבה: החיבור של OPC לא יוזיל את תעריפי החשמל, אבל הצרכן הקטן יכול ליהנות מכך בעקיפין. קחו למשל את רשת קניוני עזריאלי שתרכוש מ-OPC את החשמל להפעלת הקניונים שלה ברחבי הארץ. הרשת תשלם עבור החשמל הפרטי מחיר הנמוך ב-5% עד 10% מהמחיר שהיא משלמת לחברת החשמל, ואם יוחלט שם, משיקולי תחרות, "לגלגל" חלק מהפחתת העלויות הזו ללקוחות, אולי זה יתבטא בהנחות קלות בקניות.

בנוסף, על-פי דוחותיה ל-2012 OPC חתומה על הסכמים עם שמונה לקוחות פרטיים גדולים, בהם מפעל אינטל בקריית גת ובית הזיקוק של בז"ן (השייך אף הוא לחברה לישראל). אם הוזלת עלויות החשמל תגולגל לצרכן, אולי בכל זאת יש כאן בשורה קטנה.

לא קשה לנחש מה עושה המהפכה הזו לחברים ברחוב החשמל בתל אביב, מקום משכנם של משרדי ועד העובדים המיתולוגי של חברת החשמל. בוועד רואים בעיניים כלות כיצד הממשלה גוררת רגליים מולם במשא ומתן על הרפורמה, ובמקביל מקדמת במרץ את ההפרטה הזוחלת שתפגע אנושות בכוח המיקוח שלהם, בשאלטר המפורסם. הזמן, יודעים שם, משחק לרעתם. ולכן יו"ר הוועד מיקו צרפתי היה תקיף במיוחד בנושא בראיון לגלובס לפני חצי שנה: "אף מגוואט של יצרן חשמל פרטי לא יחובר עד שלא יגיעו להסכמות איתנו", הזהיר.

OPC הייתה מבחן הכוח הראשון של צרפתי, ולא שהוא לא ניסה: במשך קרוב לחודש עיכבו עובדי חברת החשמל את חיבורה של תחנת המיתוג של OPC לרשת החשמל הארצית, אבל אז התערב בית הדין לעבודה והורה לעובדים לחבר את התחנה. בינתיים נגרם ל-OPC נזק המוערך בכ-10 מיליון שקלים.

שני הצדדים כבר נערכים למערכה המשפטית שצפויה להיפתח לאחר שהתחנה תיכנס להפעלה מלאה. בחברת החשמל טוענים כי OPC לא הייתה מוכנה בזמן, אך ב-OPC הודפים את הטענה: "חברת החשמל", אומרים שם, "מתנהגת איתנו כמו אותו שוטר תנועה שמחליט לרשום קנס לנהג, לא משנה מה. תמיד אפשר למצוא איזשהו ליקוי להיתלות בו, לא רק אצלנו, גם בתחנות הכוח של חברת החשמל".

העובדה שמדובר בתחנה השייכת לחברה לישראל מכניסה גורם נוסף לקלחת הזאת, נכנה אותו "שקשוקה פקטור". ח"כ שלי יחימוביץ', למשל, מנהיגת העבודה ויו"ר האופוזיציה, טוענת זה זמן כי משפחת עופר מעוניינת להפוך ליצרן החשמל הפרטי הגדול במדינה ולהחליף את המונופול הממשלתי במונופול פרטי בשליטתה.

האם יש בסיס לדברים? התשובה מורכבת: מצד אחד, הסיכויים שחברת החשמל תימכר לעופר, או למשקיע פרטי אחר, נראים כיום קלושים מאי-פעם. לעומת זאת, האפשרות שהחברה לישראל תרכוש תחנת כוח אחת של חברת החשמל דווקא עמדה על הפרק עד לא מזמן: לפני כשנתיים חשף גלובס כי החברה לישראל סיכמה עם חברת החשמל על הקמה משותפת של תחנת הכוח העתידית באלון תבור.

הסיכום בין הצדדים היה שהחברה לישראל תספק את ההון להקמת התחנה, בעוד שאת עבודת ההקמה תבצע חברת החשמל. הבעלות הייתה אמורה להתחלק שווה בשווה. העסקה של הון תמורת עבודה הייתה משתלמת לשני הצדדים, אך באוצר חשבו אחרת והיוזמה כולה טורפדה.

אלא שמול שיטת השקשוקה של הח"כ הטרי מיקי רוזנטל (העבודה) מציגים כיום בחברה לישראל את תיאוריית השקשוקה ההפוכה: החשש של פקידים בכירים ושל פוליטיקאים מזכוכית המגדלת התקשורתית שמלווה את עידן עופר בכל צעד ושעל שהוא עושה בישראל.

כדוגמה מביאים בחברה לישראל את סיפור ניסיונות הרחבת התחנה הפרטית: מדי שנה, לקראת הקיץ, מהלכים אימים בחברת החשמל ובמשרד האנרגיה באזהרות מפני הפסקות שייגרמו עקב מחסור בחשמל.

על רקע זה תכננו ב-OPC להכפיל את גודל התחנה, במסגרת ההסכם בין OPC לקבוצה היפנית-קוריאנית, שכולל אופציה להקמת תחנת כוח נוספת בגודל זהה. אלא שרעיון הקמת OPC-2 חזר למגירה אחרי שהתברר כי יש צורך בהקמת קו מתח עליון נוסף. בחברה לישראל לא התייאשו והעלו רעיון חדש: לבנות תחנת כוח קטנה יותר, OPC-3, על מגרש השייך למדינה ושנמצא מאחורי אתר התחנה. פה כבר החל כל הסיפור להגיע לממדים של מלכוד 22.

על-מנת לקבל את המגרש במהירות פנתה החברה לישראל בבקשה לפטור ממכרז. ראש מינהל החשמל במשרד התשתיות סבר שהמחסור בחשמל אינו מספיק חמור כדי להצדיק הענקת פטור ממכרז לעידן עופר - ודחה את הבקשה. לגיטימי. אז החברה לישראל קיבלה את הדין וביקשה לערוך מכרז על הקרקע. אלא שאז התערבה היועצת המשפטית של משרד האנרגיה ואסרה לפרסם את המכרז. למה? כי הדרך היחידה שמובילה למגרש המדובר עוברת דרך המגרש של OPC, ולכן לא ניתן לערוך מכרז הוגן על הקרקע.

מאז עומד המגרש נטוש. לרגל חיבור התחנה לרשת הארצית הוצבו בתוכו שני עמודים שמוליכים את החשמל שמייצרת התחנה. "זה מגרש שלפי החוק אסור לעשות בו שום שימוש פרט לתחנת כוח, אבל המדינה מתעקשת על מכרז", מתלונן בכיר ב-OPC, "זו התנהגות של מדינה נורמלית?".

במשרד האנרגיה עונים על השאלה הזו בטענה שהחברה לישראל אינה מדייקת בפרטים: הבדיקות שנערכו, אומרים שם, העלו כי אפשרות הוצאת חשמל מהאזור היא מוגבלת ביותר עד שנת 2017, אז תתאפשר הולכת החשמל עם הפיתוח הצפוי של רשת ההולכה מן הנגב צפונה, וכן שהתרומה שעליה מדברים לסיוע בהורדת עומס החשמל לשנת 2013 היא מזערית - כ-60 מגה-ואט. לכן, אומרים במשרד האנרגיה, אין הכרח שמשבצת הקרקע שאותה ביקשה החברה תיוותר ללא שימוש, כיוון שניתן לנצלה במכרז יחד עם קרקע הסמוכה לה.

"הנתונים האלה", מסכמים שם, "נמסרו למינהל מקרקעי ישראל על-ידי אנשי המקצוע במשרד והם חלק מתוך הראייה של כלל השיקולים הרלוונטיים לטובת משק החשמל. ובכל מקרה מכרזי קרקע ומתן פטור ממכרזים שכאלה הינם בסמכותו של מינהל מקרקעי ישראל".

בינתיים, הרחק מגבולות ישראל והישג ידה של התקשורת העוינת, מממש עופר את התסריט שעליו דיברה יחימוביץ'. חברת IC-Power שמרכזת את ייצור החשמל הפרטי בקבוצת החברה לישראל, היא כיום יצרן החשמל הפרטי הגדול ביותר בפרו. בנוסף יש ל-IC-Power תחנות כוח קטנות יותר בצ'ילה, בפנמה, בבוליביה, ברפובליקה הדומיניקנית ובאל סלבדור.

"הכסף שהתכוונו להשקיע בהרחבת OPC הלך לדרום אמריקה", אומרים ב-OPC, "אין לנו זמן לחכות למדינה". בתמונות נראית תחנת הכוח המרכזית של החברה בפרו מרשימה אפילו יותר מזו שהוקמה בישראל: שלוש יחידות ייצור מוקפות במדשאות מטופחות. עדר קטן של אלפקות אחראי על ליחוך הדשא, מתגאים ב-OPC.

אבל יהיה זה נאיבי לחשוב שכמה מכשולים ביורוקרטיים מעצבנים יגרמו לחברה לישראל לסגת ממימוש חלומה להפוך ליצרן החשמל הפרטי הגדול בישראל. OPC מאריכה בכל פעם את האופציה לטורבינות ולגנרטור הנוספים בהסכם עם היפנים, ואינה מתכוונת לפרק את המבנים הארעיים באתר התחנה ששימשו כמשרדים. בעתיד, מקווים בחברה, העובדים הקוריאנים יחזרו לאייש את המשרדים במסגרת פרויקט הכפלת התחנה.

אלפקות אולי לא ילחכו את הדשא בדימונה, אבל מי יודע, אולי יום אחד אפשר יהיה לגדל שם תרנגולות שיטילו ביצים לשקשוקה טובה.

הכתבה המלאה - במגזין G