סעו מהר לפני שייגמר: מסע אל האגם הנעלם בבית זית

בעיקול שבו הופיע לעיניי לראשונה אגם בית זית, לפני הרבה שנים, כל-כך הופתעתי עד שכמעט איבדתי שליטה על הרכב. העיניים נמשכו אל המים המנצנצים וכמעט שכחתי את הכביש. הסיפור הזה מוכר למקומיים באין-ספור וריאציות. מי שלא מכיר את התופעה מתרגש, ומבטו סוטה מהכביש, ומי שמכיר - מחכה לה בשקיקה.

אגם בית זית מקשט כבר למעלה מחצי מאה את המושב, ומתמלא מדי חורף במי גשמים. כשנבנה הסכר ב-1956 בתוואי נחל שורק, ייעדו לו מטרות לאומיות נאצלות. רצו להקטין את השיטפונות ולהעשיר את מי התהום המידלדלים.

מה שהם לא ידעו הוא שהטבע תכנן אחרת, ושעניין גיאולוגי "פעוט" (שינוי בקו פרשת המים) היטה את הזרימה התת-קרקעית מזרחה. כל התוכניות קרסו. מבט סלחני אומר שזו טעות. קשוחים יותר יאמרו שזו פשלה רצינית. כך או כך, האגם הפך לאטרקציה עונתית תיירותית, שאוטוטו תיגמר. באביב המים נספגים בקרקע, ובקיץ נעלם לחלוטין. בגסיסתו הוא הופך לשלולית ביצתית רווית יתושים.

בימים אלה נערך בידי רשות המים מחקר הבודק את יעילות החלחול ואת אופציית פתיחת הסכר, ולפי תוצאותיו יוחלט על צעדים נוספים. עד אז כדאי לנצל את נוכחותו.

כשנכנסים למושב ופונים ימינה, לדרך המאגר, יכולים לראות אותו מגבוה, ואפילו להתרשם מהסכר העצום. אם בוחרים בדרך הסכר, יורדים לדרך עפר (ללא מוצא), שמתחברת למסלול הליכה רגלי נחמד.

מושב בית זית הוקם ב-1949. בעקבות הקרבות בפרוזדור ירושלים במלחמת השחרור, הוחלט לייצר בו רצף טריטוריאלי שיאבטח את הציר. בית זית היה אחת הפיסות בפאזל. אחרי המלחמה יושב בעולים חדשים. החקלאות גוועה, אבל המושב גדל והיה לגדול בהרי יהודה.

במהלך הבנייה, נמצאו על שכבת סלע בלב המושב עקבות של דינוזאורים. זהו המקום היחיד בארץ שבו נמצאו עקבות שכאלה, וגם בעולם אין רבים כמותם. מדובר בטביעות רגל בנות שלוש אצבעות, שלפי החוקרים שייכות לסוג המכונה סטרוטיומימוס, מעין יען ענקית שחלפה בסביבה לפני למעלה מ-65 מיליון שנה, והשאירה חותם חקוק בסלע. סביב הסלע הוקם גן דינוזאורים קטן ששערו נפתח בסופי שבוע לקהל. אם תגיעו באמצע השבוע, פנו למזכירות המושב הסמוכה ובקשו יפה לאפשר לכם לבקר בו.

ובחזרה לימינו אנו. באמצע 2011 נפתח במושב בית קפה-מסעדה. "דרך הגפן 1" שינה סדרי עולם (ובעיקר חניה) והכניס למושב חיים חדשים ואקשן עד שעות הלילה המאוחרות. איריס כהן, מבעלי המקום, לקחה גן ילדים נטוש והפכה אותו לפנינה מעוצבת. למסעדה כמה חללים, מרפסת סגורה, חצר מטופחת עם פינות ישיבה מתוקות, ואפילו משתלה קטנה. התפריט איטלקי ים-תיכוני חלבי (וכשר) האוכל עשיר וטעים, השירות מוקפד והמחירים בהתאם (טל' 02-6502044).

את הערב סיימנו ב"עץ ומים", בריכה טיפולית חמימה. ווטסו הוא טיפול אינטימי שעיקרו ערסול, המלווה במתיחות ובתנועות במים. זה דורש התמסרות, אך מזכה בעונג גדול. התמכרתי לחוויה ולא הפסקתי לחייך מאושר ולהרגיש כמו חד-תא נוזלי. בסוף הטיפול הייתי בשיכרון מסחרר, שדרש ממני יותר זמן להתייצבות. לסיום גלשנו ל-hot tub החיצוני, אבל אם באים ביום, אפשר גם להתרגע במרפסת העץ הסמוכה ולהתמוגג מהנוף. (50-40 דקות, 330-300 שקלים, טל' 02-5332395).

ויש עוד אנשים מעניינים בבית זית. עומר סלע הוא "אופה נולד" חדש במושב, שמכין לחמי מחמצת אורגניים ובריאותיים - כוסמין, שיפון וחיטה מלאה הם חומרי הגלם הבסיסיים, ולהם הוא מוסיף גרעינים, קוואקר ועוד. צריך להזמין יומיים מראש, והוא כבר ידאג למשלוח. אם תרצו, הוא יאפה גם חלות ולחמניות (טל' 052-6493837).

את הערב סיימנו בכוס משקה טוב, אצל רוני קלדרון ממבשרת ציון השכנה, מבשל בירה ותיק. הוא נאמן לשיטה הבווארית הקלאסית, ומייצר כמה סוגים קבועים וכמה עונתיים. חמוש בכובע בוקרים רוני פגש אותנו בביתו, מזג לנו טעימות מהסוגים השונים והמשובחים וסיפר לנו על ההבדלים, התוספות והחידושים.

הדבר הבא אצלו, מתברר, הוא בירה מחיטה ("יוסף") ובירה מתובלת ("מזל"). הוא מייצר כ-300 בקבוקים בחודש - לפי הזמנה. חוץ מזה, הוא משתתף בשלל פסטיבלים ולפני שנה זכתה "עומר" במדליית זהב בקטגוריית בירות בוטיק. אפשר להתארח בביתם להתכבד בטעימות של שלושה סוגי בירה ונשנושים לידם, ובהם לחם משעורה שבושלה בבירה (תמורת 30 שקלים). אפשר לקנות הביתה (17 שקלים לבקבוק, 89 שקלים לשישייה) או להשתתף בסדנאות להכנת בירה ביתית (טל' 052-3594779).