הלקח מנפילת נוחי דנקנר

ולפעמים החגיגה נגמרת. המטוס הפרטי נכנס לסככה, ומודעת מכירה בעניינו נתלית במקומות שבהם תולים בעלי מטוסים פרטיים מודעות קנייה ומכירה; הון המניות מועבר לידיהם של בעלי החוב, על חשבון חלק מהחוב העצום שנוצר כלפיהם, שכבה על גבי שכבה; "נושאי המשרה מוחלפים" - ביטוי מכובס לגירוש כל מי שידיהם היו במעל, ואחראים לבור הפיננסי שאליו נקלע קונצרן אי.די.בי.

אלה הם רק חלק מפרטיו של הסדר ההבראה העומד לדיון בבית המשפט, כחלק מכדור השלג המתגלגל, במסגרת צניחתו המזורזת של איש העסקים נוחי דנקנר, עד לא מזמן נער הזהב של הכלכלה הישראלית.

בסופו של דבר, חוב זניח של כ-24 מיליון שקל שחבה אי.די.בי פיתוח לחברת הביטוח הראל הוא הקש שיפיל את הפירמידה כולה. מהם 24 מיליון שקל? חוב זניח ביחס למיליארדים שחבות במצטבר כל החברות בפירמידת השליטה של נוחי דנקנר. הם כלום, למשל לעומת 1.09 מיליארד שקל שעל חברת אי.די.בי פיתוח לבדה לפרוע עוד בשנה הנוכחית. לעומת 6 מיליארד שקל - סך חובותיה של החברה; לעומת 1.9 מיליארד שקל - סך חובותיה של אי.די.בי אחזקות; לעומת 450 מיליון שקל - חובותיה של גנדן; ולעומת 330 מיליון שקל - חובותיה של טומהוק. אבל רצה הגורל ומועד פירעונו של החוב להראל איננו חל ב-2018 או ב-2025, אלא היום.

זהו המועד המניע את ההליך המשפטי שהחל בבהילות בימים האחרונים באולמו של השופט איתן אורנשטיין. כמו בכל תיאטרון משובח, גם כאן המערכה הראשונה, שכותרתה "מינוי בעל תפקיד", עדיין איננה מגלה את ליבת העלילה, והיא משמשת אך אקספוזיציה להצגה "הפירוק" שתועלה באולמו של אורנשטיין בחודשים הקרובים.

לפי שעה, אין מדובר בפירוק וגם לא בהקפאת הליכים, אלא בבקשה להסדר הבראה כפוי בחברה, תוך העברת השליטה בה לנושיה. זה הליך חסר תקדים, ונחיצותו נובעת מפרי הבאושים של מבנה השליטה בקונצרן.

קיבל "משקיף" המציץ מעבר לכתפו

לפי שעה קיבל דנקנר "משקיף" המציץ מעבר לכתפו, אך ההגה נותר עדיין בידיו. מותר לו להגיד תודה. בשלבים הבאים הם עשויים להתחלף במקומותיהם.

דוחות החברה ל-2012 מגלים שהיא איננה מסוגלת לגייס אשראי חדש או למחזר את חובותיה; שיתרות רווחים לחלוקה הן שליליות; שדירוג האג"ח שלה צנח; וששווי החזקותיה בחברות-הבנות בפירמידה נמוך מסך ההתחייבויות של החברה.

האמת היא שאין מלאכים בסיפור הנפילה של דנקנר ואשכול חברותיו. לא הבנקים ויתר המוסדות הפיננסיים, ש"מתעוררים ספקות ביחס לכשרות מניעיהם", לשון בית המשפט, בשל נדיבותם במתן אשראי לדנקנר, בלא ביטחונות כלשהם; לא דנקנר, שבדומה למהמר, נכנס לבוץ עמוק יותר ויותר, תמורת הזכות לסובב את גלגל הרולטה עוד פעם אחת, אולי זו תמחק באבחה את כל צרותיו; ואפילו לא שורת הנושים המתייצבים כעת לגבות את חובם, רובם "גופים מוסדיים" שעין בלתי מזוינת איננה מסוגלת להבחין בינם לבין אלה שאחראים לנפילה מלכתחילה.

דנקנר מצוי בבור פיננסי שאין כנראה סולם שיכול להוציאו משם. זה לא סתם בור, זהו מכתש פיננסי. אבל כדי שהפרשה לא תסתיים בהפסד לכל הצדדים המעורבים, לרבות הציבור המושקע במישרין ובעקיפין בפירמידה הריכוזית, כדאי להפנים ממנה כמה לקחים כבר עכשיו, עוד בטרם הגיע כדור השלג לתחנה האחרונה.

למשל, שפיקוח על מנגנוניו הרעועים של הממשל התאגידי הפנימי צריך להתחיל בשלבים מוקדמים יותר; למשל, שניגודי עניינים פרסונליים, המחדירים שיקולים זרים להחלטות עסקיות, אינם מהווים רק עילה להפרת אמונים ממשלית, אלא גם להפרת אמונים בתאגיד; ולמשל, שאין עדיין במשק הישראלי גוף עסקי או אדם שהוא גדול מדי מכדי ליפול. רשמו לפניכם.