בעקבות פרשת רוזן: "גלובס" עושה סדר בדיני ההטרדה המינית

"כל אהבה שהיא תלויה בדבר - בטל דבר, בטלה אהבה; ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר; ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דויד ויהונתן".

בימים האחרונים מלאה התקשורת בפרסומים בדבר טענות חמורות המועלות כלפי איש התקשורת הבכיר עמנואל רוזן. על-פי הפרסומים, נשים רבות טוענות כי מזה שנים נהג רוזן להטריד אותן מינית.

פורסמה אף טענה שלפיה רוזן חרג מעבר למעשים של הטרדה מינית, ואף ניצל את "כוחו" על מנת לכפות קיום יחסי מין ממש. את אלה, כך הטענה, ביצע רוזן תוך שהוא מנצל את ידיעתן אודות יכולתו להשפיע על התקדמותן המקצועית או על חייהן בכלל.

וישנם גם אלה שלמקרא הפרסומים הרבים מרימים קול זעקה. אלה שואלים: האם אסור לאדם לנסות ולחזר אחרי בחורה שמוצאת חן בעיניו? האם בכך שמדובר במחזר נלהב-משהו יש כדי להפוך אותו לעבריין מין מסוכן? ומה כאשר יתברר שהיו בחורות, שיזמו את הקשר עמו? האם גם אז יש להאשים אותו בהטרדה מינית פסולה?

הבה ננסה להכניס מעט סדר בבלגן.

המטריד מצוי בעמדת כוח

הדין הישראלי מבחין בין הטרדה מינית "סתם" לבין הטרדה מינית "תוך ניצול יחסי מרות". כולנו בקיאים בכך שהתייחסות מבזה או משפילה, המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, באה בגדר הטרדה מינית. היא אינה לבדה.

בגדר "הטרדה מינית", שאינה קשורה ליחסי מרות, באות גם הצעות חוזרות ונשנות, בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי הוא אינו מעוניין בהצעות אלה. עוד באות בגדרה התייחסויות חוזרות המופנות לאדם ומתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי הוא אינו מעוניין בהתייחסויות אלה.

התנהגויות נוספות הבאות בגדר "הטרדה מינית הן כמובן מעשים מגונים ואף סחיטה באיומים, כאשר המעשה שנדרש הנסחט לעשות הוא בעל אופי מיני.

כפי שניתן להבין, על מנת שהתנהגות תהפוך ל"הטרדה מינית", על האדם המוטרד להראות למטריד, במילים או בדרך ברורה אחרת, שהוא אינו מעוניין באותה התנהגות.

לצורך בהבעת חוסר עניין מצד המוטרד יש חריג: כאשר מדובר בהתנהגות שכרוך בה ניצול של יחסי מרות בין המטריד לבין המוטרד. הדין מונה את אלה שעליהם לא יחול הכלל כאשר המדובר בניצול יחסי מרות: קטין או חסר ישע; מטופל במסגרת טיפול נפשי או רפואי; עובד במסגרת יחסי עבודה; אדם במסגרת שירות; תלמיד בכיתה י"ב, י"ג או י"ד שאינו קטין; ותלמיד או סטודנט במוסד להשכלה עיונית או מקצועית לבוגרים.

כל אלה נתונים, באופן טבעי, ליחסי מרות מול מישהו "חזק" מהם. אי-השוויון שביחסיהם עמו בולט. המטריד מצוי בעמדת כוח מולם, והם תלויים בו ובסמכותו, בכוחו, בהשפעתו.

במקרים שכאלה, כך הדין, גם אם מתברר כי ה"כפוף" הסכים להתנהגות המטרידה, ההנחה הראשונית היא זו שלפיה הסכמתו לאו הסכמה היא. ההנחה היא שבנסיבות בהן אדם כפוף למרותו של אדם אחר, הסכמתו להתנהגות המטרידה הנה "הסכמה טכנית" גרידא, שאין לייחס לה משמעות, בהיותה תוצאה של שימוש לרעה בכוח וניצול פערי כוחות.

חלק מן הטענות המופנות עתה כלפי עמנואל רוזן עוסקות ביחסיו עם בחורות במקום העבודה שלו. ככל שהדברים הובנו כהלכה, מרבית הטענות אינן עוסקות בבחורות שהוא היה הממונה עליהן במקום העבודה. עיקר הטענות בכאלה הטוענות כי הוא ניסה לנצל את מעמדו בעולם התקשורת, והבטיח להן, במפורש או במרומז, הבטחות בדבר קידום ענייניהן, "תמורת" העתרות להצעות אישיות כאלה ואחרות, שהוא הביא בפניהן.

יכול וחלק מן הטענות מתייחסות למצבים שבהם דווקא הבחורות הן שיזמו את הקשר האישי עם רוזן, מתוך תקווה שיהיה בו כדי להמריץ אותו לנצל את מעמדו הרם ולקדמן בשדה התקשורת.

חשוב להדגיש: על מנת שהטרדה מינית, או לצורך העניין גם מעשה מגונה, ייחשבו ככאלה שבוצעו "תוך ניצול מרות ביחסי עבודה", חייב הדבר להתבצע במקום העבודה או במקום אחר, שבו מתנהלת פעילות מטעם המעביד תוך כדי העבודה, או תוך ניצול מרות ביחסי עבודה בכל מקום שהוא.

הגדרת המונח "מסגרת יחסי עבודה" היא הגדרה רחבה שאינה כוללת בתוכה רק את מקום העבודה, אלא גם מקומות אחרים הקשורים באופן ישיר או עקיף לעבודה.

ומהי אותה "מרות" שכאשר היא מנוצלת, אין המוטרד חייב להביע חוסר עניין בהתנהגות המטרידה? "מרות" היא שליטה של הממונה על מי שכפוף לו. מרכיב ה"מרות" כולל גם השפעה וסמכות עקיפה, ואינו מוגבל ליחסים עם מעסיק או ממונה ישיר בלבד.

עם זאת, אותה "מרות" חייבת להתקיים במסגרת יחסי עבודה. לא כל מי שבידו להשפיע, באופן כזה או אחר, על התקדמותו של אחר והמנצל זאת על מנת להפיק מכך תועלת מינית, ייחשב למי שמנצל יחסי מרות.

על מנת שהתנהגות על-פי הדוגמה האחרונה תיחשב הטרדה מינית, יהיה על המוטרד להראות כי הוא הביע בפני המטריד את חוסר רצונו באותה התנהגות, וכי חרף זאת חזר הלה על אותה התנהגות מטרידה.

לדברים האחרונים יכולה להיות משמעות רבה בנוגע לחלק מן הטענות המועלות נגד עמנואל רוזן. שהרי חלק נכבד מאותן בחורות הטוענות כי הוטרדו על-ידו כלל לא עבדו עמו באותו מקום עבודה.

הדין מקל עם "החלש"

ובחזרה ל"ניצול מרות". כיצד תוכל עובדת מסכנה להוכיח כי כאשר היא נענתה בלית ברירה, לחיזוריו של הבוס שלה, הוא אכן ניצל את מרותו, ואכן היה מדובר בהטרדה מינית פסולה? הוכחתו של מרכיב זה קשה ולעתים בלתי אפשרית.

ובכן, הדין מקל בכך עם "החלש". זה מכבר קבע בית המשפט העליון כי משהוכחו יחסי המרות במסגרת העבודה, הנובעים מיכולתו של "ממונה" להשפיע, במישרין או בעקיפין, על גורלו של הנפגע, נלמדת מכך המסקנה,שלפיה אותו נפגע או נפגעת מודעים למעמדו של בעל הסמכות במקום עבודתם, ולפיכך מתקיים יסוד הניצול.

במילים אחרות: מעת שהוכחו יחסי המרות, עובר הנטל אל כתפיו של ה"ממונה", של "הצד החזק", להוכיח כי הוא לא ניצל את מרותו, וכי לא היה מדובר בהטרדה מינית.

העלינו קודם לכן את האפשרות שלפיה לעתים יוזמת דווקא העובדת את הקשר האינטימי מול הממונה עליה. לפעמים היא אפילו מפתה אותו להיכנס למיטתה. והרי במקרה כזה מדובר ברצון חופשי של העובדת. ומה במקרה שכזה?

בטרם נשיב לשאלה זו, נזכיר כי הטרדה מינית יכולה להיחשב הן כעבירה פלילית, שעונש בצדה, והן כעוולה אזרחית, המזכה את הנפגע בתשלום פיצויים מן המטריד. כתב אישום בגין הטרדה מינית יידון בפני בית המשפט המוסמך, שעה שתביעה בגין הטרדה מינית, תוך ניצול מרות ביחסי עבודה, תוגש לבית הדין לעבודה.

על מנת שהנאשם בהטרדה מינית יורשע ויוענש, על התביעה להוכיח את אשמתו מעבר לספק סביר. זהו נטל ההוכחה הנהוג במשפט פלילי. על מנת שתביעת פיצויים בגין הטרדה מינית תתקבל, על התובעת להוכיח את תביעתה במאזן ההסתברויות - היינו, עליה לגרום לבית הדין להעדיף את גרסתה על פני זו של הנתבע-המטריד. לא עוד "מעל ספק סביר", אלא מידת הוכחה של 50.1% בלבד.

לדברים אלה יש חשיבות מעשית בבואנו לדון בסוגיית פיתויו של "הצד החזק" ביחסי העבודה על-ידי "הצד החלש". כאשר מוכח כי העובדת היא שיזמה את הקשר המיני בינה לבין המעביד שלה, למשל.

מנהל המטבח לא טמן את ידו בצלחת

נגד מנהל מטבח במרכז רפואי כלשהו הוגש בשנת 2004 כתב אישום בגין עבירות אינוס, מעשים מגונים והטרדה מינית. על-פי הטענה, הוא נהג להחמיא לגופה של אחת מעובדות המטבח שעבדה תחת פיקוחו, ולהעיר לה הערות בעלות אופי מיני, לגעת בחלקי גופה השונים, למשש את חזה, לאחוז במותניה ובחלק מן המקרים אף להניח את ידה על איבר מינו, בניגוד לרצונה.

בכתב האישום נטען כי בהזדמנות כלשהי תפס אותו נאשם את עובדת המטבח בכתפה, משכה לעבר חדר סמוך, ושם קיים עמה יחסי מין, שלא בהסכמתה החופשית.

אותו מנהל מטבח הואשם עוד כי הטריד עובדת מטבח נוספת שעבדה תחתיו. נטען כי הוא נהג לגפפה וללטף את ידה ואת חזה לצורך סיפוק וגירוי מיניים, תוך מתן הבטחות כי הוא ידאג לקידומה בעבודה. גם אותה עובדת "זכתה" לבסוף לכך שהוא משך אותה לתוך חדר מחסן בבית-החולים, שם קיים עמה יחסי מין שלא בהסכמתה החופשית.

הנאשם הודה בקיום יחסי מין עם העובדות הכפופות לו, אך טען כי הן הסכימו לכך. בבית המשפט התברר כי לא זו בלבד שהעובדות הסכימו, אלא הן אף יזמו את קיום יחסי המין עמו.

בהגיע העניין לערעור בפני בית המשפט העליון, קבע זה כי במבנה של עבירה, שאחד מיסודותיה הוא "ניצול יחסי מרות", גלומה ההנחה שלפיה בנסיבות בהן אדם כפוף למרותו של אדם אחר, אין לייחס משמעות להסכמה הניתנת מצדו למעשים מיניים עם בעל המרות, ככל שהסכמה זו הנה תוצאת ניצולה של המרות.

במילים אחרות: גם כאשר העובדת הסכימה לביצוע המעשים המגונים, למשל, החוק מכיר בעמדת הנחיתות הטבועה בה היא הייתה מצויה, והוא מאפשר לראותה כהסכמה "טכנית", שאין לייחס לה משמעות.

ובכל זאת, מה כאשר מתברר כי העובדת היא שיזמה את הקשר המיני ואף פיתתה את בעל המרות?

באותו פסק-דין נקבע כי אין לקבוע כלל קטגורי בסוגיה זו. נקבע כי ניתן להעלות על הדעת מצבים שבהם "יוזמה" מצד העובדת לקיים יחסי מין עם המעביד תהא אף היא יוזמה "טכנית" בלבד. כך, למשל, כאשר ברור לכל העובדים כי הדרך היחידה להימנע מפיטורים או להתקדם במקום העבודה הנה באמצעות קיום מגע מיני עם המעביד. במצב כזה ייחשב המעביד כמי שיצר את המצב ושניצל את מרותו על מנת לקבל טובות הנאה מיניות.

נוכח זאת שבאותו עניין נקבע כי העובדות הן שיזמו את המגע המיני עם מנהל המטבח, ונוכח נסיבות נוספות שהוכחו, קבע בית המשפט העליון כי אשמת מנהל המטבח לא הוכחה מעבר לספק סביר.

מנהל הפיתוח פיתח רומן אסור

על כנפיה של פסיקה זו העלה מנהל פיתוח התוכנה בחברת טכנולוגיות כלשהי טענת הגנה דומה בפני תביעת פיצויים שהוגשה לבית הדין לעבודה בגין הטרדה מינית. הוא טען כי מאחר שהוכח כי העובדת היא שיזמה את הקשר המיני ביניהם, לא היה מדובר בניצול יחסי מרות.

לאחר שבית הדין האזורי לעבודה קיבל את טענתו וקבע כי היה מדובר ב"יחסי מין שהתקיימו בהסכמה בין בגירים", הפך בית הדין הארצי את התוצאה.

הוא הזכיר כי במקרה של של מנהל המטבח היה מדובר בהליך פלילי, שבו נטל ההוכחה לשם הרשעה גבוה יותר מאשר במישור האזרחי. לפיכך, אף ששם היה די בטענה זו על מנת להטיל ספק סביר באשר ליסוד של ניצול המרות, הרי לא היה בה די במקרה ה"אזרחי" שבא בפניו.

נקבע כי "בנסיבות מסוימות... גם היענות של ממונה ליוזמתה של מי שכפופה לו לפיתוח קשר כלשהו עמו, יכול להיחשב ניצול יחסי מרות".

"מערכת יחסים של בעל מרות עם מי שכפופה לו, המבוססת על קיום יחסי מין מזדמנים בחדר צדדי ומוסתר במקום העבודה, מדיפה ריח חריף של ניצול יחסי מרות, המאששים את הטענה כי מדובר בהטרדה מינית", נקבע. "ישקול הממונה את צעדיו, וככל שזיהה יוזמה או 'פיתוי' מצידה של עובדת, אשר קשורה קשר ישיר להיותו בעל היכולת לשמר או להיטיב את מעמדה של אותה עובדת - הרי שהאחריות להימנע ממגע מיני עמה מוטלת עליו. שכן הבחירה להיענות ל'פיתוי' בנסיבות מעין אלה היא היא ניצול יחסי המרות שיש לו כלפיה".

כך, הנטל מוטל למעשה על כתפיו של בעל המרות, הרשאי להוכיח כי לא היה מדובר בניצול יחסי מרות, וכי היה מדובר ברצון הדדי לפיתוח מערכת יחסים בין העובדת הכפופה לבינו.

מה משמעותם של כל הדברים האלה על עניינו של עמנואל רוזן? יבחר לו הקורא איזו מן הטענות הרבות המופנות כלפיו, והוא מוזמן לנתחה בהתאם. כך יהיה בידו להעריך טוב יותר את סיכוייו של רוזן להיחלץ מן הצרה שנחתה על ראשו.

"העובדת המפתה" טענה כי הוטרדה מינית; בית הדין לעבודה העמיד אותה במקומה

בבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע נדונה תביעתה של עובדת מפעל נגד מי שהיה הממונה העקיף שלה במפעל בגין הטרדה מינית. הוא היה מנהל אגף החשבונאות במפעל, והיא מנהלת חשבונות. הוא כבן 50, והיא כבת 37.

בתביעת הפיצויים שהגישה נגדו טענה העובדת כי זמן קצר לאחר תחילת עבודתה תחתיו, הוא החל לגלות בה עניין. תחילה יזם שיחת טלפון קלילה, בה שאל אותה אם חשבה עליו במהלך סוף השבוע, ולאחר מכן טלפן אליה לעתים קרובות ושוחח עמה על חייה הפרטיים. היא הוסיפה וטענה כי הוא דרש ממנה להישאר בעבודה, ביחד עמו, עד שעות מאוחרות במיוחד, מה שהוביל למגע פיסי ביניהם - טפיחה, נשיקה וכו'.

מדרגה רדפה מדרגה והגיעו הדברים ליחסי מין שהתנהלו בין השניים. העובדת טענה כי גם אלה ניזומו על-ידי המנהל-המטריד, וכי היא לא סירבה לו לאור חששה מכוחו כמנהל במקום העבודה. לטענתה, היא שמרה את הדבר בסוד גם כדי לשמור על כבודו של בעלה.

לטענתה, רק לאחר שהיא חדלה מלהיענות למנהל, ולאחר שהוא הודיע לה על כוונתו לגלות לבעלה את דבר הרומן ביניהם, היא הגישה תלונה על הטרדה מינית, מה שהוביל אף להגשת תביעתה.

בית הדין לעבודה לא גילה כלפיה סימפטיה רבה. מן העדויות ומן הראיות, לרבות מעדותה של העובדת עצמה, במשטרה ובפניו, התברר כי לא כצעקתה. התברר כי דווקא היא הייתה זו שיזמה את הקשר ההדוק. היא הייתה זו שפתחה ושאלה את מנהלה אם הוא חשב עליה בשבת.

"קשה לקבל את התיאור התמים שמנסה התובעת לשוות לאותה שאלה לנתבע, אם חשב עליה", נקבע. עוד נקבע כי העובדת חשה ב"קליק" שנוצר בינה לבין מנהל האגף. המפגש המיני החפוז, שתואר על-ידיה בכתב התביעה, הפך למפגש מלא רגש, שלאחריו היא שוחחה עם המנהל בטלפון לאורך כל נסיעתו בחזרה לביתו.

הוכח אפילו כי העובדת אמרה למנהלה שהיא אוהבת אותו. ויותר מכך: גם לאחר אותו מפגש מיני "טראומתי" מבחינתה ביקשה העובדת ממנהלה-מאהבה שיסיע את בתה בת ה-18 בשעות הלילה לבית של חברה. "העובדה שהתובעת הפקידה בידיו של הנתבע את בתה, נערה מתבגרת לפני גיוס, איננה מתיישבת עם הסיפור שבכתב התביעה על יחסים בכפיה", נקבע.

סופו של סיפור: דווקא העובדת היא שיזמה את הרומן עם המנהל. "קיומו של הקשר בין התובעת לבין הנתבע היה בגדר סוד גלוי במקום העבודה", הוסיף בית הדין וקבע. "התמונה המצטיירת היא של יחסים בהסכמה שבין הנתבע לתובעת במקום העבודה, שתחילתם ביוזמת התובעת", סיכם ודחה את התביעה בגין הטרדה מינית. (ס"ע1319-07).

 סוגים של הטרדה מינית