עדיין בוחרים בפתרון הקל

מסי הנדל"ן בישראל אינם הגיוניים, נקודה. לא בכדי, בכל סקר שביצענו לאורך השנים האחרונות הצהיר הרוב המוחץ של הישראלים כי הם מעדיפים להשקיע את כספם בדירת מגורים ולא בהשקעות אלטרנטיביות.

מעבר לחיבה המוכרת שלנו לארבעה קירות ("אפשר למשש את הנכס"), המשקיעים כבר הבינו שרק השקעה בדירה בישראל זוכה להטבות מס אדירות - הן בדיבידנדים החודשיים (פטור ממס על השכרת דירה בפחות מ-5,000 שקל לחודש ורק 10% מס מעבר לכך) והן ברווחי ההון בעת מכירת הדירה (פטור ממס שבח למי שמוכר דירת מגורים אחת ל-4 שנים).

אף על פי כן, מנהל רשות המסים עדיין מהלך על ביצים. לפי שעה, הוא זורק לפוליטיקאים רק קוריוזים שמונחים אצלו תמיד בסל. הצעדים הקונקרטיים היחידים שהציג היום הסתכמו בהגדלת מס רכישה לדירות יוקרה (8% מעל 5 מיליון שקל) או ביטול הפטור ממס שבח לרוכשים מחו"ל.

קוריוזים שאולי יזרימו לקופת המדינה כמה מיליונים, אבל הם בוודאי לא הצעדים לצינון השוק הרחב עליהם מדבר למשל נגיד בנק ישראל. אם כבר, מיסוי דירות היוקרה עלול לשלוח את המשקיעים לעבר הדירות הזולות, על חשבון הזוגות הצעירים שחמדו אותן.

אבל בזמן שהוא זורק לאוויר רק רימוני הלם ועשן לא אפקטיביים, מנהל רשת המסים כבר רומז על הפצצה האמיתית. אם באמת רוצים להוריד את תאבון המשקיעים, או לפחות לתת לרוכשי דירה ראשונה "פור" משמעותי במשחק הנדל"ן, ברור לגמרי שצריך לטפל ברווחי ההון הלא ממוסים (ביטול הפטור ממס שבח) ובדיבידנדים (מיסוי על כל הכנסה מהשכרה) למי שיש לו יותר מדירה אחת.

רק שברשות המסים עדיין לא יודעים האם הכנסת בכלל מוכנה למהלך (שלא לדבר על כך שגם רשות המסים עצמה, עם מערכות המחשב הלא מאוד מתקדמות, לא ממש מסוגלת לדעת מי קונה דירת מגורים ומי דירה להשקעה). כדאי לזכור, וכבר היינו בסרט הזה יותר מפעם אחת, שמשקיעי הנדל"ן שייכים בדיוק לאותה קליקה ממנה מגיעים מרבית הפוליטיקאים במשכן. במקום לפגוע בהם, הרבה יותר קל לתקוף את המיליונרים מפריז או את רוכשי דירות היוקרה.