"חלק מבעלי השליטה בחברות התנהלו ביהירות מול המלווים"

"שאלת הזכות של נושה לבקש פירוק או להשתלט על חברה על בסיס חשש שלא תעמוד בהתחייבויותיה העתידיות, היא שאלה נכבדה ביותר שטרם הוכרעה באופן מלא בישראל. לכן, לא בכדי העדיף בית המשפט בפרשת אי.די.בי פתרון של שמירת המצב הקיים על פני היענות לבקשת מחזיקי האג"ח", כך מסביר ל"גלובס" עו"ד עופר שפירא, מומחה להליכי חדלות פירעון.

לתפיסתו, "בית המשפט הציף שאלה משפטית נוספת שטרם הוכרעה באופן מלא בישראל, והיא זכותם של נושים לכפות הסדר שהחברה מתנגדת לו.

"אין ספק שבאירוע אי.די.בי, מתכתשים נושים רבים מדי על נכסים שלא יכסו את החובות במימוש מהיר, תוך שכולם מצפים לישועה מההשקעה של אדוארדו אלשטיין", מוסיף שפירא. "אני בטוח שגם בהקשר זה לא נאמרה המילה האחרונה, ושום בר דעת לא ישקיע בקבוצה - ודאי שלא את הסכומים שעליהם דובר - כל עוד לא תוסדר ותוסר לחלוטין עננת חדלות הפירעון".

בימים שבהם רבים ממי שנחשבו לטייקונים מקומיים מנהלים משא-ומתן להסדרי חוב עם נושיהם, טוען עו"ד שפירא כי "כאשר חברה מגיעה למצב בו אינה מקיימת את התחייבויותיה כלפי מחזיקי האג"ח, על אלה לשאול עצמם האם בעל השליטה מביא עמו ערך מוסף - כמו תרומה כספית משמעותית, כישרון או יכולות מיוחדות, שיכול לתרום לערך המימוש או הניהול של הנכסים. אם התשובה היא שלילית, נושי החברה צריכים לנקוט פעולות לנטילת השליטה בנכסים בהקדם האפשרי, באמצעות הליכים משפטיים מסודרים" לדעתו.

"גם הבנקים נפלו"

עד 2008 עמד שפירא בראש המחלקה שטיפלה בחברות בקשיים במשרד צלרמאיר-פילוסוף, שבו היה שותף. באותה שנה פרש יחד עם כל צוות המחלקה והקים משרד חדש, ובדיעבד התברר כי העיתוי שלו לא יכול היה להיות טוב יותר. בספטמבר 2008 קרס בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, הכלכלה העולמית נכנסה למשבר, ובשוק המקומי התחיל להסתובב הגלגל שהניע גל ענק של הסדרי חוב שכמותו לא נראה כאן.

יותר מ-4 שנים מאוחר יותר, מעורב עו"ד שפירא, שמשרדו ממוקם בקומה ה-27 של מגדלי עזריאלי בתל-אביב, בכמה מהסדרי החוב הבולטים בשוק ההון, ומטפל גם בהסדרים פרטיים שמנהלים הבנקים מול אנשי עסקים, שחלקם נחשבו ועדיין נחשבים לעשירים גדולים.

- מהן לדעתך ההשלכות של הסדרי החוב הגדולים?

"לא רק גופי השקעה מוסדיים נפלו בפח ההלוואות לחברות ההחזקה של הטייקונים, אלא גם הבנקים, שהם בעלי ניסיון ומתודולוגיה רבת-שנים בתחום האשראי ואשראי בעייתי. מדובר בקונספציה שהתבררה כמוטעית לחלוטין, שבמסגרתה הוענקו אשראים עצומים כנגד מניות בחברות המוחזקות, כשהציפייה הייתה שהחוב ייפרע באופן שוטף מדיבידנדים עתידיים שיחלקו החברות.

"כך יצא, שקשיים בחלוקת הדיבידנדים על-ידי החברות המוחזקות, שחלקן מנהלות עסקים טובים, העבירו את חברות ההחזקה והשולטים בהן למצב של חוסר יכולת תזרימית לעמוד בהתחייבויותיהם. במבט מערכתי, הכשל שנוצר ברור: במקום שהקבוצות הגדולות במשק יטפחו ויסייעו ליצירת תעשייה ישראלית יציבה ומשגשגת, חברות תעשייה רבות מוצאות את עצמן משרתות את האינטרסים של חברות ההחזקה, ובעלי השליטה בהן, ביצירת מקורות להחזרי הלוואות עתק שנלקחו לשם רכישת השליטה".

בנוסף, טוען שפירא, "התנהגו חלק מבעלי השליטה בחברות הלוות בצורה יהירה ובלתי הוגנת מול ציבור המלווים, באופן המצדיק קביעת נוהל ברור שימנע העברת כסף ציבורי לידיים אלה בעתיד".

- האם יש אמצעים שהיו יכולים להקטין את תופעת התספורות בהסדרי החוב?

"התספורות אינן המצאה ישראלית, למרות שהיקף התופעה פה מדאיג. אחת השיטות הנהוגות בעולם להקטנת היקף התופעה אינה בהכרח בחקיקה או רגולציה אלא באמצעות חברות דירוג הקובעות דירוג נמוך ('אורות אדומים') למי שהיה מעורב בחברה שלא עמדה בהתחייבויותיה. זאת, לצד פרקטיקה שבה בעלי דירוג נמוך לא יוכלו לגייס אשראי מכספי ציבור.

"דרך נוספת היא ייעול וקיצור ההליכים המשפטיים הקשורים בגביית חובות. חלק מהסדרי החוב הם פרי של חוסר אמון הנושים ביכולת המערכת המשפטית לגבות את החובות בצורה יעילה ומהירה, ולכן הנושים מעדיפים הסדר מהיר וברור על פני חלומות שלוקח זמן רב ביותר להגשימם".

זו שהתאוששה וזו שתפורק

בשנה האחרונה הגדילו הגופים המוסדיים את כמות ההלוואות הפרטיות שהם מעניקים לחברות, ועו"ד שפירא חושש שגם שם יידרשו בעתיד המוסדיים להתמודד עם אשראי בעייתי. "בבנקים יש מחלקות לאשראי מיוחד, ואין לי ספק שגם הגופים המוסדיים שהחלו בהעמדת הלוואות או ברכישת הלוואות, מבינים שעליהם להזדרז ולהקים אגפים לטיפול באשראים בעייתיים", הוא אומר. "בהלוואות פרטיות לא קיימת אפשרות פשוטה להיפטר מהחוב הבעייתי כמו מכירת אג"ח קונצרנית בבורסה, מה שיחייב את הגופים המלווים להתמודד ישירות מול החברות הלוות, ופעמים רבות הם ייאלצו לפעול למימוש זכויות החברות הלוות בנכסים בחו"ל".

אחד התיקים המרכזיים בהם מטפל שפירא (לצד עו"ד אריה דנציגר) הוא הסדר החוב בחברת אמפל שבשליטת יוסי מימן. אמפל, שקרסה בעקבות הפסקת הזרמת הגז ממצרים לישראל, חייבת למחזיקי האג"ח שלה יותר מ-900 מיליון שקל. אשתקד היא פתחה בהליך פשיטת רגל (צ'פטר 11) בארה"ב, לאחר שהמשא-ומתן להסדר עם המשקיעים המוסדיים עלה על שרטון.

עו"ד שפירא, שמונה לתפקיד רשמי מטעם בית המשפט בארה"ב, נזהר מלהתבטא בנושא, אך מבהיר שלאור המצב אליו הובילה הנהלת אמפל, כנראה אין מנוס מפירוקה. ההליך יגרור חקירה של התנהלות החברה ובעל השליטה בה, כולל בעניין ההלוואה בסך 23 מיליון דולר שניתנה על-ידי אמפל לתאגידים פרטיים של מימן, לצורך פרויקט אתנול בקולומביה - הלוואה שמימן ערב אישית לפירעונה ומסרב לפרוע את החוב עד היום.

רבים מהסדרי החוב נגמרו בסופו של דבר בפירוק החברה, אך יש גם מספר מקרים שבהם הצליחו הנושים לקחת את החברה לידיהם להמשיך לנהל אותה כעסק חי. דוגמה מוצלחת לכך היא חברת לידקום, הפועלת בתחום של הקמת תשתיות לרשתות תקשורת סלולרית.

לידקום קרסה בשנת 2009, לאחר שלא הצליחה לעמוד בהסדר חוב שגובש עם הבנקים ומחזיקי האג"ח. הנהלתה הודיעה על אי-יכולתה להמשיך בניהול העסק, והחברה נכנסה לכינוס נכסים.

לכונס הנכסים מונה עו"ד שפירא, והחברה עברה מאז מהפך עסקי שלדבריו הפך אותה לאחת מחברות תשתיות התקשורת הבולטות באפריקה ובאמריקה הלטינית. את 2012 סיימה לידקום עם הכנסות של 71 מיליון דולר ורווח תפעולי של 8.4 מיליון דולר. לדברי שפירא, הבעיות העיקריות של לידקום ערב קריסתה מאפיינות גם קבוצות אחרות הפעילות היום, ובעיקר: בזבוז גדול ברמת ההנהלה וחוסר שליטה בשטח. בעיות אלה נפתרו על-ידי צמצום כוח האדם בחברת ההחזקות והגברת הפיקוח על זרועות החברה ברחבי העולם.