ישנם מקומות שפשוט מהלכים עליך קסם. אתה תוהה לעצמך האם אלו צלילי ציפורים בצמרות, קולות ילדים שמשחקים על מרבדי הדשא, חוף הים השקט שבמרחק הליכה לא ממושכת, הנועם שבהלך הרוח המקומי, או שמא זוהי אותה פשטות יפה שפוגשת תייר רומנטיקן המבקש להתכחש, במודע או שלא במודע, לרוח הזמן.
הקיבוצים התאימו את עצמם לרוח הזמן, לעתים ביתר שאת. בחלק מהם, לא נותר כמעט זכר מחיי הקהילה ועבודת האדמה שאפיינו אותם עד לא מכבר. לעתים צורם הפער בין החיים הצנועים של חברי הקיבוץ לבין הצימרים המפוארים מדי, עם מרכיבים מיותרים כמו ג'קוזי ומערכת קולנוע ביתי.
קיבוץ לוחמי הגטאות הוא ההיפך מכל זה. ביחידת האירוח היפה ועם זאת הצנועה ביותר שהייתי בה אי פעם, תלויות על הקירות תמונות של ראשוני המתיישבים בקיבוץ. על השולחן מוגשת ארוחת ארבע, ניחוח של תקופה שבה הייתה זו ארוחה מסורתית, שתפקידה להשביע את רעב החברים היגעים: חצי כיכר לחם מתוצרת עצמית, עם חמאה וריבה, על מגש ובו שיר שכתב יהורם טהר לב על מסורת זו, והסבר, מדוע נחוצה הייתה הארוחה בתקופות קשות מבחינה כלכלית.
ארוחת הבוקר במסעדת המקום עשירה ונדיבה עד מאוד. זוהי ארוחת בראנץ', בעצם, שכוללת ה-כ-ו-ל: ירקות טריים חתוכים למיני סלטים, פרוסות חצילים קלויות וגבינות קשות מתוצרת האזור, חביתה עם עשבי תיבול, לחמים מתוצרת עצמית ושלל מאכלים נפלאים. בשביל רבים מתיירי הפנים הישראליים, ארוחת הבוקר היא גולת הכותרת, שאולי לפיה נקבע מקום האירוח. האמינו לי, הארוחה נהדרת, אבל היא לא הדבר הכי חשוב.
"בית וקיט", קיבוץ לוחמי הגטאות. טלפון 04-9933271
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
