"אני מכירה את הטענה כאילו צו האיסור הוטל כי מדובר בעיתונאי, וזה מרתיח אותי. המשטרה והפרקליטות מעמידים לדין נשיא וראש ממשלה ושרים ועורכי דין, אז הם יפחדו מאיזה כתב? ועיתונאים שממהרים לשלוף ציפורניים על כל דבר שזז, בלי חשבון ותוך גרימת נזק, הם יפחדו מקולגה? הם הרי לא עושים חשבון לקולגות. בנקודה הזו החלטתי שצריך לעצור את ההשתלחויות".
מפקד גל"צ לכתבת הפלילים הדס שטייף: הפסיקי להתראיין
את הדברים האלה אמרה הדס שטייף בראיון ל"ליידי גלובס" ביוני 2011, על רקע פרשת אונס שבוצע לכאורה על-ידי איש תקשורת ששמו נאסר לפרסום. שטייף התייצבה במפתיע לצדו של אותו איש תקשורת, ובסופו של יום התיק נגדו אכן נסגר.
כידוע, בתקופה האחרונה אספה שטייף, לטענתה, עדויות על הטרדות מיניות שביצע לכאורה עמנואל רוזן, והיא מנהלת נגדו קמפיין תקשורתי.
"אני מכירה היטב את תיק החקירה, והתיק ייסגר או נסגר עקב סעיף של חוסר ראיות. משמע, אין הוכחה לאונס, למרות שהיו יחסי מין בין השניים", כתבה בזמנו שטייף בבלוג שלה - וצדקה.
"טוקבקיסטים חרצו משפט"
בראיון ל"ליידי גלובס" הוסיפה שטייף: "קיבלתי את המכתב שכתבה המתלוננת, ובו היא מפרטת בפרטי-פרטים מה קרה. נדהמתי. אני מטפלת בנפגעות תקיפה מינית כבר שנים ארוכות, ויודעת היטב מה המשמעות של מכתב כזה. נפגעות תקיפה מינית לא נחשפות באופן הזה, הן מתביישות, הן מפוחדות".
כאשר נשאלה האם היא לא מרגישה צורך להתייצב לצד המתלוננת, ענתה שטייף: "כל מי שמכיר את העבודה שלי יודע שאני מתייצבת לצד קורבנות תקיפה מינית. זה לא המקרה. בלוגרים וטוקבקיסטים העמידו לדין וחרצו משפט. דווקא הפעם המשטרה והפרקליטות פעלו נכון והוציאו צו איסור פרסום כדי להגן על המתלוננת וגם על הכתב. הם עברו על החומר ביסודיות ובחומרה, וקבעו שהתיק ייסגר מחוסר ראיות. אז למה להתיר את איסור הפרסום? אין טעם להרוס בנאדם. המתלוננת לקחה יחצן, ונוצר 'עליהום' עליי. אני מושכת את האש ומוכנה לעמוד שם גם בשביל מישהו שאני לא מכירה".
אגב, כבר אז דיברה שטייף על פרשה הקשורה ב"אישיות בכירה" שעשויה "לזעזע את המדינה", אך סירבה לפרט: "כבר חודש אני בודקת סיפור גדול, שקשור באישיות בכירה. הגיעה אליי בחורה וביקשה ממני עזרה. היא הגיעה מפוחדת ומבוישת, חוששת מהחשיפה. אני עובדת עם הפרקליטות והמשטרה כדי לאמת שיש לי סיפור נכון. גם אם ברור לי שהסיפור יכול להביא לי פרסום גדול כשאהיה הראשונה שאצא איתו. הייתי יכולה לזעזע את המדינה עם המידע שיש ברשותי".
"הלוואי שהיו עוד 30 כמוני"
שטייף סיפרה גם לעבודתה עם המשטרה ואמרה: "אני זוכה להערכה. גם מי שלא סובל אותי במשטרה, מעריך אותי מקצועית... אני מביאה להם תיקים גמורים, וכל מה שהם צריכים זה לחקור ולהגיש כתבי אישום. אני מביאה תיקים עם חשדות, והם צריכים להמשיך. במשטרה תמיד אומרים 'אנחנו קטנים, אין לנו כוח-אדם, אנחנו לא יכולים להיות בכל מקום', והלוואי שהיו עוד 30 כמוני. המטרה של המשטרה היא להשליט סדר, ואם יש מי שעוזר להם, זה רק מבורך".
על מעורבותה הרגשית בעבודה אומרת שטייף: "מעצם היותי אישה, שבעצמה חוותה הטרדות מיניות, גם בתור נערה וגם בצבא. כששירתי בצבא הועמדתי לדין על העלבת קצין, רק בגלל שלא אפשרתי לו להתחיל איתי, אבל אז לא העזנו להתלונן. אולי בתת-מודע אני עושה תיקון".
"כמו גיבורי-העל מעיפה את כולם"
בהמשך הראיון מגדירה שטייף את עצמה: "אני אייקון. זה אומר שאני מקצוענית... מדברים עליי בכל מקום. אנשים יושבים בכלא בגללי, אפילו כאלה שלא מפרגנים לי, יודעים שאם אני אומרת משהו, הוא מבוסס... אני לא פוחדת מדבר חוץ מנחשים. אולי בגלל החינוך הספרטני שקיבלתי. כשאני הולכת עם האמת והצדק שלי, אני יכולה לעבור דרך קירות עבים. כשמתנהלים כך, הפחד נעלם: את רואה את המטרה, ויודעת שיהיה בסדר, ששומרים עלייך...
"מתקיימת בתוכי ילדה של אגדות ופנטזיה, ובדיוק כמו גיבורי-העל אני שמה על עצמי שריון ומעיפה את כולם... לא אכפת לי מה אומרים עליי, הניצחון שלי הוא במעשים. אני לא מורמת מעם, ולמרות שהדס שטייף זה שם, אני חלק מהעם.
"המוטו שלי בחיים פשוט: מי שנותן לי אצבע - מקבל ממני יד, מי שנותן לי יד - מקבל ממני גוף, אבל מי שדוקר אותי בסיכה - אני שולפת סכין, מי שדוקר אותי בסכין - אני משתמשת בחרב, מי ששולף חרב - אני מוציאה אקדח".
לראיון המלא - לחצו כאן
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
