אח שלנו, וורן

איזה כיף. אוויר צח וקריר נשב לפתע בארץ. בשנייה אחת, אתמול אחרי הצהריים, באמצע החום הגדול והדיכאון המעמיק, השתנתה האווירה.

נוחי? מי זה נוחי? פירמידות כושלות? הסדרי חוב? בנקים מוחקים ומוסדיים נגררים? הצחקתם אותנו. גיזת הזהב פה! מהיום אמור: אח שלנו וורן, צ'רלי, סטף, איתן.

אם המשקיע הגדול, המוכר והמצליח בעולם אומר "אם אתה מחפש מוחות עצור בישראל... אין צורך להמשיך הלאה.." וגם "ישראל המדינה מספר 1" - אז ממש ממש לא משנה אם יאיר לפיד נכנע לגירעון, אם הממשלה מאבדת שליטה, אם ראש הממשלה בנימין נתניהו נרדם בשמירה בטהרן, ואם תורת המלכה-האם ליציבות כלכלית, הנגיד סטנלי פישר, כבר מתחילה להימחק מהתודעה החדשה.

תעלה, תבוא ותדליק המשואה: עסקת ישקר! מתברר שישקר הכפילה את שוויה ב-7 שנים! יופי לה, זו חברה פרטית, שיבושם לה ולבעליה.

עסקת ברקשייר האת'ווי היא "הבעת אמון גדולה בישראל", יו"ר ישקר, אמר איתן וורטיימר. - האמת, לא בישראל אלא בו, בחברה שהוא עצמו מחזיק ומנהל זה כמה שנים. חגיגת הכנסות? שמועות על 1, 1.5, 2 מיליארד שקל הכנסות למדינה צבעו סומק נעורים בלחיי שר האוצר ואנשיו וראשי רשות המסים.

עם זאת, יש בהחלט מצב לתכנון מס חוצה גבולות. ישקר, כמו ברקשייר, מכירות היטב את נתיבי המסים ופיתוליהם ויודעות לגייס את מיטב המוחות לצדן. יש דרכים חוקיות ומקובלות להפחית, לחתוך את עלויות המס, בגין אינטרסים לגיטימיים, בין של הקונה ובין של המוכר. כך שבכלל לא בטוח שחגיגת המיליארדים תתממש.

ישקר תישאר בישראל. ממש לא בטוח, האמת גם לא משנה. באפט, שובה לב, מצטיין צנוע, סופר-מוכשר ביחסי ציבור, הבטיח אתמול ל"גלובס": "ישקר תישאר בישראל כל עוד אני חי". בקיץ הזה יחגוג וורן 83 שנה. שותפו להנאה מהחיים וסגנו בברקשייר האת'ווי, צ'רלי מאנגר, חגג 88. מה יעשה היורש? מי יהיה היורש? וחוץ מזה, החברה כבר פרוסה, מחזיקה מפעלים גם במרכז אירופה, במזרח הרחוק, בדרום אמריקה ובמזרח אירופה. מטה ההנהלה אמנם יושב בתפן, אבל השליטה בפועל לא פה. השלמת הבעלות של באפט מ-80% ל-100% בישקר רק השלימה את כוח השליטה החזק ממילא של אומהה, נברסקה.

נחמד שהמשרדים הסמוכים לכפר ורדים יישארו מאוכלסים בהנהלה הבכירה של ישקר, אבל מעבר לאגו, כמה זה באמת קריטי? הגיע הזמן להתרגל לעובדה שהגלובליות כבר כאן. מזמן. נאחל לוורן ולצ'רלי שיאריכו חיים וימשיכו ליהנות מחוכמת היהודים וארץ הקודש, ואם לא, גם בסדר.

עסקת ישקר השנייה העלתה חיוך על שפתינו גם כי אנחנו אוהבים טיפוסים כמו באפט וסטף ורטהיימר. מצליחנים במו ידיהם, עניים שהפכו לעשירים (מאפשר לפשוטי העם לחלום חלומות גדולים), שאינם מגלגלי ניירות ערטילאיים, עם חוש הומור (פחות או יותר), מלאי אמירות שפר, צנועים, נעדרי נשמה פיננסית השלטת בתל אביב וניו יורק. "אנשי חזון" - אוהבים לכנות את הביזנסמנים הללו. ואם הם לא ממש כאלה - לא משנה. העיקר שבנו לעצמם, במחיר כבד, תדמית כזו.

סטף ורטהיימר, יליד 1926, עלה לארץ ב-1937, התחיל לעבוד ברפאל, אולם פוטר מהחברה ב-1952 כי לא היה לו תואר מהנדס. הוא נאלץ להקים בחצר ביתו בנהריה בית מלאכה לייצור והשחזה של סכינים ולוחיות מתכת, עלה על אופנועו ומכר אותם בשכונה.

וורן באפט, יליד 1930, התחיל עם תואר בכלכלה ו-100 דולר בכיס. הארוחה המועדפת עליו, מקפידים אנשיו לדווח, היא עדיין המבורגר וקוקה קולה (הוא שותף שם), הוא קורא את העיתון המקומי (קנה אותו לא מזמן), אוהב קאובויז אמריקנים עם מגפי בוקרים (שלו) ואת הצעירים עם מחשבי IBM (גם שלו).

האמת מאחורי עסקת הענק בשני השלבים: "אתה רואה מה קורה במלחמות ירושה של משפחות אחרות. אצלנו זה אחרת. בעסקים משפחתיים צריך לפתור בעיות לפני שמגיעים לשעת האמת... גמרנו את זה בצורה הכי יפה". אמר איתן וורטהיימר, הבן של. בקיצור: אנחנו נשתדל לריב בינינו כמה שפחות. נחלק כסף. שקל לשקל, דולר לדולר ונסגור את עניין הירושה הכבדה.

האופוריה החזיקה יממה. 24 שעות ושבנו לחיים האמיתיים, עם ביבי ויאיר, נוחי וכספי, רקפת, ציון ואלי, בן דב וחבס ומימן ושות'.

stella-k@globes.co.il