הפרזנטור הוירטואלי יאיר לפיד

עבור כל שר אוצר, תקופת אישור תקציב המדינה בממשלה ובכנסת מאופיינת תמיד בדילים פוליטיים, בפשרות לא נוחות ובנסיגות טקטיות מהתחייבויות לציבור. במילים פשוטות, בתקופת אישור התקציב "הפוליטיקה הישנה" חוגגת, גם כאשר בלשכת שר האוצר יושב יאיר לפיד. דילים, פשרות וטקטיקה הם חלק מהתפקיד. השאלה היא תמיד של מינון - עד כמה סוטים מהתחייבויות, ועד כמה יש נאמנות לדרך מסוימת.

אלא שיאיר לפיד היה רוצה שהציבור ימשיך לראות בו משהו שלא קיים, והופך לפרזנטור של אותה דמות וירטואלית, לא קיימת. זהו לפיד השבועות האחרונים - מלא בדברי רהב אשר ספק אם יש ממשות מאחוריהם. למען האמת, הוא לא הראשון ולא האחרון בין שרי ישראל אשר החליט כי מילים הן זולות, ושניתן להפליג אל עבר הדמיון, אם יש בכך רווח פוליטי. ראש הממשלה בנימין נתניהו נחשד לא פעם כמי ששכלל את השיטה הזו.

הנה דוגמאות לאותו דיבור ריק מתוכן אמיתי. שר האוצר הודיע השבוע כי קצבאות הביטוח לאומי יקוצצו, אך במקביל ייבנו מרכזים להכשרה מקצועית. אכן דברים שיש מי שיכול למצוא בהן היגיון. הבעיה היא שבינתיים לא רואים תקצוב לאותה תוכנית של בניית מרכזי הכשרה מקצועית, והממשלה לא פרסמה שום מהלכים ממשיים בכיוון זה.

מנגד, מה שיש בפועל היום זה דוח של ארגון מדינות ה-OECD אשר טוען כי מאז 2003 הממשלות קיצצו את ההשקעה בהכשרה מקצועית למובטלים ולחסרי מקצוע. כך שיידרשו סכומים ניכרים רק כדי להחזיר את המצב לרמה שהייתה קיימת לפני עשור. כך שאין כיסוי לדיבורים שהם זולים, מה עוד שמילים יפות עושות גם רושם טוב.

הדוגמה השנייה קשורה אף היא לשוק העבודה. בנאום נוסף של השר לפיד הוא הגדיר את מדיניותו כזו ש"שמה את האדם העובד במרכז". האומנם יש משקל וכיסוי למילים יפות אלה - אחרי שבימים אלה התברר כי משרד האוצר, בשיתוף-פעולה מלא עם ההסתדרות, מרוקן מתוכן את ההסכם לשיפור התנאים של עובדי הקבלן, אשר הושג עוד בשנה שעברה. וגם ההסכם ההוא, מאשתקד, טרם הגיע ליישום. גם פה נראה כי הדיבורים והפוזה הם מה שנחשבים, ולא מה שיש מאחורי העמדת הפנים.

למען האמת, שיפור בתנאים של עובדי הקבלן היה תורם תרומה ממשית להגברת כוח המשיכה של שוק העבודה הפורמלי, בעיני מי שאינו עובד או עובד "בשחור". אך את שר האוצר עניין זה כנראה לא ממש מטריד. חשובה לו יותר האמירה הקליטה. את "העמדת האדם העובד במרכז" יש לראות לא כמשפט שנאמר על-ידי תנועות-נוער סוציאליסטיות, אלא כשיווק של הרעיון הבסיסי של לפיד שבו העולם מחולק ל"אנשים פרודוקטיביים" ול"טפילים".

התחייב פוליטית לבנט

דוגמה נוספת היא עניין "הכספים הקואליציוניים" אשר שר האוצר יצא נגדם בשצף-קצף, הכול בשם הפוליטיקה החדשה. למי שמטיל על הציבור מסים עקיפים, מעלה את מס ההכנסה המוטל על שכבות הביניים, מקצץ בקצבאות ילדים ומבטל פטורים, יש צורך באיזה סיסמה אשר תגן עליו מפני מבקריו. הכרזה כמו "פעולה נגד כספים קואליציוניים ונגד אינטרסים סקטוריאליים" נשמעת כמו משהו שבא היישר ממסרי "יש עתיד" בבחירות.

אלא שאותם דברים נאמרים על-ידי מי שהתחייב, פוליטית, לעמיתו נפתלי בנט, שהכספים להתנחלויות ימשיכו לזרום. יתר על כן, ישנה גם התחייבות כי הדיון בנושא כלל לא יעלה על סדר- היום. במילים אחרות, אין אנו יכולים לדעת כמה ניתן לחסוך מכספים אלה, מפני שאנו לא יודעים באיזה סכומים מדובר.

דוגמאות נוספות - ממערכת המס ועד למערכת החינוך - לא חסרות. מה שחשוב הוא, שהאיש אשר יושב בראשות לשכת שר האוצר הולך ומגדיר את עצמו בדרך מסוימת, אשר לא תמיד מתאימה למי שאמור לקבוע את המדיניות הכלכלית.

לפיד נראה כעוד אדם אשר מעדיף את הספין על פני הממשות; את האמירה על פני המעשה; ואת הדימוי על פני האמת. פוליטיקאים כאלה יש לנו כבר בממשלה. השאלה היא למה צריך עוד אחד.