כשפרופ' פואד פארס חושב למי היה רוצה לספר על חלקו באקזיט הגדול ביותר בתולדות ישראל בתחום מדעי החיים, הוא נזכר במורה הנוצרי שלו בכפר חורפיש. המורה רצה להחמיא לילד הדרוזי, שהיה התלמיד הטוב ביותר בכיתה במדעים ובמתמטיקה. להגיד לו שיוכל להגיע רחוק. הוא ניגש לפארס, טפח על שכמו ואמר לו: "אתה תהיה קצין טוב בצבא". מבחינתו של המורה, כנראה, זו הייתה פסגת השאיפות של בן כפר, שמרבית הגברים בו מוצאים את פרנסתם בכוחות הביטחון. "לא פגשתי אותו מאז, אבל זו תשובתי אליו: אני לא קצין בצבא, אני קצין באוניברסיטה".
אדם נוסף שפארס מקווה שיקרא את הכתבה הזו הוא פרופסור באוניברסיטת חיפה, שהעיר לו פעם הערה גזענית במיוחד - כל-כך חמורה, שפארס מבקש שאכבה את הטייפ בעת שהוא מפרט אותה, ובטון דיבורו ברור כמה צרבה לו. "וזו", הוא אומר, "גם התשובה שלי אליו".
אותה תשובה שעליה מדבר פארס שווה הרבה מאוד כסף. 480 מיליון דולרים, ליתר דיוק. זהו השווי שלפיו נמכרה לאחרונה החברה שייסד, פרולור, כשחלקו של פארס מיתרגם ל-8.2 מיליון דולרים.
- איך אמירות מהסוג הזה השפיעו עליך?
"ההתבטאויות האלה המריצו אותי. ידעתי שאני חייב לא רק להצליח, אלא להצטיין. אני בא מהפלאחים בכפר. אם אני לא משיג הצלחות מוכחות במחקר אני נכשל, כי בלי חותמת כזאת מי יקלוט אותי באקדמיה? אני דרוזי".
- אמנם מכירת פרולור לאופקו של פיליפ פרוסט נעשתה בחילופי מניות ולא במזומן, אבל לפחות על הנייר הפכת לאדם עשיר.
"לא הייתי אומר מאוד עשיר. נכון שיש לנו תקציב לחיות בצורה מכובדת, וברור שזה משנה קצת את החיים, אבל זה בעיקר נותן סיפוק וכבוד".
- אם הגענו לכבוד, בראיונות השונים שנתן שי נוביק, נשיא החברה, כולל בשבוע שעבר, קשה מאוד להבין שהרעיון בבסיס החברה הוא פיתוח שלך. לרוב אתה מוצג, מאוד בקצרה, כאדם שחזר מהפוסט דוקטורט וקיבל משום-מה אישור לפתח כמה חלבונים מהאוניברסיטה שבה למד, ושהוא, נוביק, היה זה שדחף וקישר ובנה והביא את החברה לאן שהגיעה.
"כל אחד מושך את זה לצד שלו וזה לגיטימי, למרות שבעיניי זה סוג של מינוס. אברי הברון, מנכ"ל החברה, תמיד מזכיר את התרומה שלי כשהוא מדבר על החברה. שי פחות. הוא בא מעולם אחר לגמרי, והוא חושב אולי שההצלחה היא שלו כי הוא גייס את הכספים וקידם את החברה. הוא באמת גייס הרבה כספים ועשה עבודה יפה מאוד בקידום החברה, אבל אולי צריך להזכיר לו פעם אחת שתמיד צריך לחזור לבסיס: בלי רעיון אין חברה. טוב, זה לא מפריע לי".
- החלק שלך נראה קטן. אתה אחרון ברשימת המתעשרים מפרולור.
"מפני שמימשתי חלק מהמניות במהלך הדרך, כי הייתי צריך תקציב: הבת שלי התחתנה, אחד הבנים עומד להתחתן, ואת כל זה אי אפשר לעשות באמצעות מניות על הנייר. אם לא הייתי מממש", הוא צוחק, "הייתי אולי פי שניים ממה שמופיע אצלכם בגלובס".
חורפיש, ירושלים, מיזורי
פארס, 56, הוא בן לאחת החמולות הגדולות בחורפיש, כ-700 איש. כל אורח חייו הוא מעט תקדימי לבני הכפר. הוא לא רק הדרוזי הראשון בישראל ש"עשה אקזיט", הוא גם היה הראשון מבני הכפר שיצא להתגורר בחו"ל לתקופה ממושכת, וכמובן מהמעטים שעשו קריירה אקדמית.
- מה אבא אמר על האקזיט?
"למען האמת, לא סיפרתי לו. התקשרתי אליו מארצות הברית (כאשר נסעו לסכם את פרטי המכירה לאופקו של פיליפ פרוסט - ש' ל'), אבל רק כדי לשאול לשלומו".
- לא סיפרת לו? למה? זו הרי גאווה גדולה.
"העדפתי שלא. אנשים לא מבינים מה המשמעות של החלפת מניות, הם שומעים 480 מיליון דולר וחושבים שיש לי אותם בכיס. אז אני לא אוהב לדבר על זה. גם אשתי מאוד עוצרת בעדי. היא אומרת שאנחנו רוצים לחיות בשקט, והיא צודקת".
"אני מדען, לא איש עסקים"
לחברה שהקים עבור המחקר קרא בתחילה "פארס ביוטכנולוגיה"; אחר כך הוחלט שהשם "לא סקסי" והיא נקראה מודיג'ן. מאוחר יותר, כשהונפקה, התברר שיש חברה עם שם דומה בגרמניה, ואז שמה הוחלף לפרולור.
לאחר שלוש שנים בחממה, שבהן הוכיחו שהעיקרון יכול לפעול גם על אריתרופויטין, נגמר התקציב והיה צורך למצוא משקיעים. בשלב הזה הצטרף לחברה אברי הברון, איש ביוטק ותיק שבעברו רשומות הן "אינטרפארם" והן "כלל ביוטכנולוגיה". הוא מונה למנכ"ל, וביחד יצא עם פארס לחפש משקיעים.
לחברה הצעירה היה רומן ממושך עם טבע, שכמעט קנו את מה שנקרא אז מודיג'ן. "באיזשהו שלב זה נפל, למרות שכבר הגענו, לאחר כמעט שנה וחצי של דיונים, ללחיצת יד", פארס משחזר. "אני לא יודע למה זה נפל, אבל היום אני חושב שהיה לנו מזל. הם לא עמדו להשקיע בחברה את הסכומים שחשבנו שיש להשקיע בה".
לאחר מכן חיברו אותם לשי נוביק, שחזר ארצה מניהול קרנות השקעה בארצות הברית ושהיה מחובר היטב לעולם הפיננסי. וכאן, בשלב הזה, נחלץ מנהל החממה זהר גנדלר לשמור על המדען המעופף שלו שלא יחתום על הסכם שלא הולם את תרומתו לחברה. "אני לא איש עסקים, אני מדען", פארס צוחק, "והוא מאוד פחד ודאג לי אישית שישמרו לי על הזכויות שלי, נאבק על זה מאבק חורמה שנמשך כמה חודשים. לא אשכח לו את זה".
נוביק אכן הזניק את החברה קדימה, הוציא אותה להנפקה והכניס לתמונה את פיליפ פרוסט שהשקיע בחברה ו"נתן לנו נשימה לכמה שנים". פרוסט, המכהן בחברה כיו"ר, החליט לרכוש אותה ולמזגה לחברת אופקו שבשליטתו.
מדובר באחת מעסקות הרכישה הגדולות בהיסטוריה של הביוטכנולוגיה הישראלית, אף שאפשר גם לראות אותה כהעברה מיד אחת של פיליפ פרוסט לידו השנייה: חברת אופקו בשליטת פרוסט רוכשת בעסקת חילופי מניות את פרולור על-פי שווי של 480 מיליון דולרים (זאת כאשר ערכה הבורסאי בעת העסקה עמד על כ-370 מיליון דולרים), אולם פרוסט הוא גם היו"ר ובעל השליטה בפרולור (19.8%).
- איך אתה רואה את פרולור בעתיד?
"יש לי כל הזמן רעיונות לעוד חלבונים שאני רוצה לפתח דרך הפלטפורמה הזאת, ואני תמיד מעלה אותם בפני החבר'ה, והם נרתעים קצת. אני מבין אותם, כדי לפתח תרופה היום צריך המון משאבים. צריך למצוא את הזמן הנכון וגם את ההסכמה הנכונה מהצד הפיננסי".
לקדם את העדה באקדמיה
מצד אחד, פארס קצת מוקנט מהפליאה הגדולה שמעורר "דרוזי שעשה אקזיט". מצד שני, הוא מבין מאין מגיעה הפליאה הזאת: "באמת אין הרבה דרוזים שהתקדמו במסלול האקדמי. אצלנו רוב הצעירים מתחתנים בגיל צעיר יחסית ומי שכבר יש לו משפחה, קשה לו לחשוב על מסלול אקדמי".
לילדיו שלו החדיר את המסר היטב: הבכורה מתחילה דוקטורט, השני סיים תואר שני, השלישית לומדת מדעי הרפואה והקטן עוד תיכוניסט. "עוד נראה מה עושים איתו, אבל לא תהיה לו ברירה, הוא יצטרך ללכת לאקדמיה", פארס צוחק. "בכל הזדמנות שבה אני מדבר בפני דרוזים על השכלה גבוהה, אני אומר להם, נכון, אנחנו עומדים על אחוז מצוין יחסית, 54% זכאים (לעומת קצת יותר מ-60% במגזר היהודי). אבל זכאות לתעודת בגרות איננה מדד להצלחה".
- ומה מצב הנשים?
"נשים דווקא מתקדמות הרבה יותר טוב מאשר גברים. 60% מהסטודנטים הדרוזים הן נשים. גם זה מדאיג את אנשי המקצוע במערכת החינוך הדרוזית: השילוב של אישה אקדמאית משכילה עם בעל ש'נשאר מאחור' עלול להוות בעיה חברתית".
בימים אלה מקדם פארס רעיון: להקים מרכז מחקר ופיתוח בלב האוכלוסייה הדרוזית שיהיה מיועד גם לצ'רקסים. זה נמצא בדיונים מול משרד הכלכלה: "יש לנו חוקרים בודדים, אבל הם יהיו הגרעין של המחקר והפיתוח. ברגע שנצליח עם אלה, זה יהווה עידוד לסטודנטים נוספים להמשיך במחקר ולהיקלט במרכז".
בינתיים הוא מונה בגאווה את הדוקטורנטים ואת בעלי הדוקטורט הצעירים מבני העדה, כולל חוקרת מדלית אל כרמל, שפארס ואחרים עודדו אותה לפתח מערך זיהוי מחלות גנטיות בעדה. בעתיד, הוא אומר, אפשר יהיה לתרגם את הפעילות הזאת לשירות של ייעוץ גנטי. סטודנטית אחרת שסיימה דוקטורט בהנחייתו היא צ'רקסית, חלוצה בקרב בנות עדתה, והיא חוקרת גנים שמעורבים בסרטן.
"המעבדה שלי מוזכרת כמעט בכל נאום של נשיא האוניברסיטה", פארס מתגאה. "יום אחד הוא הגיע לבקר אצלנו ולמזלי כל הסטודנטים היו באותו יום ועברתי ביניהם אחד אחד והכרתי לו אותם. זו צ'רקסית, זו דרוזית, זו מוסלמית, זו נוצרית, ועוד כמה סטודנטים יהודים. מאז הוא מזכיר את המעבדה בכל אירוע, כנגד הסטיגמה שאוניברסיטת חיפה היא רק מקום שבו יש הפגנות בין יהודים לערבים".
- ומחקרית, במה עוסקת המעבדה שלך היום?
"אנחנו עובדים במעבדה על מחקר סרטן, ומשלבים כמה רעיונות. האחד הוא חומרים מהטבע שמשפיעים על תאים סרטניים, ויש לנו כבר שני פטנטים בנושא הזה. השני הוא פיתוח שיטות לאבחון וטיפול בסרטן באמצעים של גנטיקה מולקולארית".
- מתבשל כאן עוד סטארט-אפ?
"יכול להיות".
הכתבה המלאה - במגזין G
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
