תמונה אחת, אומרת הקלישאה, שווה אלף מילים. הגרף שמופיע כאן שווה קצת יותר: 32 מיליארד שקלים. זהו הפער בין תחזית הגירעון של אגף התקציבים באוצר משנת 2010, במעמד הגשת התקציב הדו-שנתי (1.5%), ועד לבור הענק שבפתחו אנחנו עומדים היום (4.6%).
איך נשרף בפרק זמן של שנתיים כל-כך הרבה כסף? ראשית, וזה נכתב לא מעט, בגלל התקציב הדו-שנתי, שגרם לאנשי האוצר לתכנן לשנתיים מראש במציאות שבה לא יודעים מה יקרה פה מחר. שנית, ההתעוררות החברתית החשובה שהתרחשה פה בשנתיים האחרונות גרמה לנתניהו לתת ולתת ולתת - לרופאים, למורים, לקצבאות, לטרכטנברג, למי שרק ביקש. הבעיה היא שזה נעשה בלי לשנות את סדרי העדיפויות. הוא לא לקח כסף ממגזר אחד (למשל, באמצעות הגדלת המיסוי המגוחך על חברות הענק) ונתן לאחר. הוא פשוט נתן, ואף המשיך במתווה הפחתת מס ההכנסה כאילו אין מחר.
מעבר למחדל של הממשלה הקודמת, המספרים האלה מעוררים שאלות ביחס למידת הדיוק של תחזיות האוצר. תחשבו על זה בפעם הבאה שפקידי האוצר יסבירו למה הגזירות נחוצות.
שינוי יעד הגירעון
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
