מכבי, צוללן בלי חמצן

לפלייאוף שהתחיל אמש (ד') יש הפעם משמעות קצת יותר רחבה מהשאלה מי תניף את הצלחת בעוד חודש ברוממה. זה פלייאוף שיבחן עוד פעם אם הבעיה בכדורסל הישראלי היא השיטה (לא, זו לא השיטה) או שזהו הכדורסל ששקוע בבוץ (כן, בוץ כבד). זה לא רק הפלייאוף של הקבוצות, אלא רגעי ההכרעה של מינהלת הליגה, לאחר שנגנז פרויקט הפיינל-פור, לטובת "יצירת תחרותיות".

קלף אחד כבר שיחק למינהלת, כאשר לכל ארבע הסדרות יש פוטנציאל מסחרי. קודם כל הדרבי התל-אביבי, שעל פניו קיבל טוויסט אחרי ההפסד של מכבי להפועל בעונה הסדירה; גם הסדרה בין הטוענת לכתר מכבי חיפה מול הסגנית האולטימטיבית של השנים האחרונות גלבוע/גליל; הסדרה השלישית פתוחה לחלוטין בין ירושלים הבלתי יציבה/אוכלת יושביה לנתניה היציבה אבל בעלת הסגל האנורקטי; ובסוף הפועל אילת שחוזרת לפלייאוף אחרי שנות גלות בליגה השנייה כשבשורותיה השחקן הטוב ביותר בישראל היום, סקוטי הופסון.

הקלף השני ששיחק למינהלת הוא הקלף החשוב ביותר: מצבה של מכבי ת"א. מכבי מגיעה לחודש מאי כשהיא רדודה, עייפה ומוכה. היא מזכירה צוללן שיורד מתחת למים עם בלון חמצן, שאת רוב האוויר בו כילתה בקאמבק של היורוליג. עכשיו לא ברור אם נותר עוד חמצן לעלות מעל המים כדי לעבור דרך ארוכה שכוללת סדרת דרבי, ופוטנציאל לסדרת חצי גמר שתכלול טיפוס למלחה. כל זה עוד לפני משחק הגמר שינדוד הפעם הרחק ממגרשה הביתי והנוח. תוסיפו לזה את הדיבורים שיזלגו מתוך אתרי האינטרנט לתוך המגרש לגבי שחקנים שבעונה הבא כבר לא יהיו באזור חיוג נוקיה, וקיבלתם פוטנציאל לתאונת צלילה.

***

ארבעה שחקנים שווים תשומת לב ויעשו את ההבדל לקבוצתם, ואולי את הפלייאוף כולו ליותר מעניין. הראשון הוא הופסון. עם כל הכבוד לצוות התומך באילת, המועדון הזה יגיע למקום שהופסון ייקח אותו, כשבכל מקרה בדרך אפשר יהיה ליהנות ממגוון יכולות וירטואוזיות ואתלטיות ברמת NBA. אם התחזיות יתגשמו, בסדרת חצי הגמר יפגוש הופסון את הסמול-פורוורד הוורסטילי ביותר שמשחק בארץ, דונטה סמית. סמית שחקן יורוליג לגיטימי והברומטר של מכבי חיפה. הדבר היחיד שפוגע בו זה ההתנהגות שלו עצמו. ביום טוב הוא הופך את חיפה לקבוצת יורוליג, ביום רע שלו היא נראית כמו קבוצת תחתית בליגה למקומות עבודה.

מי שקבר את הפועל ירושלים צריך לקחת בחשבון את סמארדו סמואלס. הסנטר שהגיע לאחרונה מה-NBA טרם התחבר ללבנט בכלל ולקבוצה בפרט. אבל לקבוצה עם הפרעה דו-קוטבית כמו שיש בירושלים העונה, הוא יכול להיות בדיוק הכדור הנכון. דוגמה כבר קיבלנו בניצחון על מכבי ת"א בנוקיה - סמואלס נטרל את שון ג'יימס, ויחד עם ג'וש דאנקן ואלישי כדיר כמחליף, פתאום התברר שיש לירושלים את הקו הקדמי הטוב בליגה.

ונסיים במתן נאור. מה כבר אפשר לכתוב על ישראלי בן 33 שכבר עשה, ראה, פרש, הלך וחזר. אם הוא יצליח לנטרל את דווין סמית כמו שעשה סוארז לסמית בסדרה מול ריאל, יש סיכוי שסדרת הדרבי הזו לא תגמר בסוויפ כמו שהשחילה ריאל למכבי.

***

בעיה אחת בכל זאת יש למינהלת. גם בעונה שבה רוב שחקני מכבי עסוקים בלחשב את כמות הדקות עד שיזדכו על הציוד, אין מי שינצל את ההזדמנות. לך תמצא בין שמונה משתתפות הפלייאוף, קבוצה שנתנה שלושה משחקים רצופים טובים. להיפך: דווקא מועדונים שהתחילו את העונה בצורה טובה כמו חיפה, ראשל"צ ונתניה נמצאים בירידה. וזה, לצערה של המינהלת והליגה כולה, הסוד בסדרות פלייאוף. להביא סטריק של משחקים טובים.

ושוב השאלה החשובה ביותר עליה יענה הפלייאוף אחרי עונה סוערת כל כך, עם שביתה וסימני שאלה לגבי הכדורסל הישראלי כולו: בסופו של יום - את מי הוא, אם בכלל, מעניין. אם הסדרות ייערכו מול יציעים חצי ריקים, אז אולי יבינו במינהלת שזו לא הקוסמטיקה אלא השורשים שרקובים, ושכל האולמות הגדולים שקמו בחיפה, או נבנים בירושלים וחולון יארחו בעתיד הקרוב בעיקר תחרויות התעמלות ופסטיגלים.